בלוג

ב-7/6/2017 פרסמתי את הסיפור הראשון שכתבתי. היום, אחרי 7 שנים, אני בוחרת להיפרד מהסיפור לשבת. שכבר הפך להיות חלק ממני. כל שבת, כבר 7 שנים,

לפעמים לא צריך הרבה כדי שהאסימון ירד. זה הזכיר לי מכונת מזל כזו, שבמשך שעות ארוכות מכניסים מטבע ועוד מטבע ועוד מטבע ובסוף רואים את

היה לי שבוע ״חובק עולם״. 3 אנשים מדהימים פנו אלי, בדרכים שונות, כדי לברר איך אני יכולה לסייע להם. אף אחד מהם לא ציפה ממני

״יהיה בסדר״… אמרה נורית וחתמה על הסכם הממון ביד רועדת. צירוף המילים השנוא עלי. תמיד מזכיר לי ילד שמכסה את עיניו וסבור שלא רואים אותו.

היא הייתה אישה חריפה. התחילה כפקידה בבנק. אבל מהר מאוד התקדמה בסולם התפקידים עד שהגיעה לצמרת.  היא אשת עסקים בדם, עם אמביציות של ׳גבר גבר׳.

כבר במשפט הראשון שלנו אביתר שיקף לי את מצבו. הוא נדד בין חברות היי-טק במשך כל 15 שנות הנישואין, בעוד שדנה הייתה עורכת דין בחברה

בשבוע שעבר קיבלתי מניצן שיחת טלפון שקרעה לי את הלב. מהתיאור הקצר שלו, היה לי ברור שניצן חווה ניכור מצד ילדיו כבר תקופה ארוכה, אבל

במשך שנים אלעד חי על הקו. העסק בירושלים והחיים בחיפה. הוא התחתן עם חיפאית שלא הסכימה בשום פנים ואופן להתרחק מאמא שלה, והוא וויתר. עשה

״חכי רגע.. אני חייבת לשאוב כדי להקל על הגודש״ אמרה לי עופרי, והוציאה משאבת חלב ידנית מתוך צידנית קטנה, הכניסה אותה מתחת לחולצה הרחבה שלבשה