פגישה מקרית
זה היה בחודש דצמבר של שנת 2017 כשמצאתי את עצמי ביציאה מבית המשפט בצפת בשעה 17:00. חושך איימים בחוץ ואני מסתכלת לצדדים וחושבת לעצמי איפה אני מתיישבת להכניס משהו לפה, אחרי דיון הוכחות מתיש.
ואז נזכרתי ברוני.
רוני ואני הכרנו באילת כשהיינו צעירים. אבל כבר לפני שנים ארוכות, דרכנו נפרדו.
היה לי ברור שרוני ימליץ לי איפה לאכול. התקשרתי אליו והוא שאל מה אני עושה בצפת. אמרתי לו שאני עו״ד לענייני משפחה והוא היה בהלם.
מה חשבת שיצא ממני שאלתי אותו בצחוק. לא. לא בגלל זה אני בהלם הוא הרים את הקול. מה הסיכוי שאת מחייגת אלי אחרי 15 שנים ובדיוק היום קיבלתי מכתב מבית המשפט לענייני משפחה המבשר על כך שאשתי פתחה נגדי הליך.
אמרתי לו ״כנראה ש-100%״. הוא שאל אם אפשר להצטרף אלי ואני כמובן הסכמתי.
אני מודה שלא כך דמיינתי את חייו של רוני. זה שאני הכרתי 15 שנים לפני כן באילת. הסתבר שהוא נישא לבחורה נרקסיסטית שעשתה לו את המוות וביטלה כל חלקת חופש שהייתה לו בחיים. היא החליטה עבורו מה לאכול, מה ללבוש, מה להוציא מהפה ואפילו מתי. הוא פחד ממנה פחד מוות. כששאלתי אותו בדבר הרכוש שנצבר להם, הוא השיב שאין לו מושג. שהיא לא מאפשרת לו גישה לחשבונות הבנק.
אוקי… ואיפה אתם גרים? את זה אתה יודע לומר לי. במושב, ליד ההורים שלה. שלחתי אותו הביתה לאסוף מסמכים.
רוני היה מבוהל רק מהמחשבה לעשות משהו מאחורי גבה של שרון.
עבר שבוע, עברו שבועיים והוא לא חייג. עד שחייג אלי דודי, אח של רוני. רוני ביקש ממני ליצור איתך קשר, כי הוא חושש משרון.
דודי הגיע אלי והביא איתו ערימת מסמכים שקשורים לדירת המגורים שרוני ושרון בנו בהרחבת המושב שבו גרים הוריה של שרון.
הייתי בטוחה שאני לא רואה טוב – הבית היה רשום רק על שמה של שרון, ורוני הוגדר ״כלווה נוסף״ במשכנתא.
החתמתי את רוני על ייפוי כוח והוצאתי מיד שליח לרשות מקרקעי ישראל כדי להוציא אישור זכויות. הפקידה הביטה בשליח במבט מתנצל ואמרה:״ אני לא יכולה למסור פרטים כי אין כאן שום נכס שרשום על שם תעודת הזהות הזו״.
רוני אזר אומץ ופנה לשרון. דרש הסברים: ״מדוע הבית לא רשום על שמו. ההורים שלי נתנו לנו חצי מיליון שקל. איך זה הגיוני שהבית לא רשום על שמי״.
״אתה לא מבין מהחיים שלך״ היא הטיחה בו. הבהרתי לו שהוא מבין היטב ושהגיעה השעה שגם שרון תבין שהוא מבין.
אבל שרון הצליחה לעמעם לו את האור (גזלייטינג) והוא הסכים לוותר לה. שוב. הוא חייג אלי ואמר: ״עזבי הכל זהר, סגרי הכל, אני נשאר״. הבהרתי לו שאין מצב. שהפעם הוא חותם על הסכם שלום בית לחילופין גירושין.
הקול שלו ממש רעד. ביקשתי שהוא יבוא ביחד עם דודי. הצלחנו לשכנע אותו והתחלנו לנהל מו״מ אל מול עורכת הדין של שרון.
מו״מ ארוך, פוגעני ומתיש. במהלכו לא היה לי ברור איך רוני חוזר למערכת יחסים אחרי התנהלות כזו אלימה. אבל ככל שחלף הזמן הבנתי שזו ההתנהלות אליה הוא הורגל.
סעיפי שלום הבית היו גם הם משפילים:
- רוני מתחייב להתייצב בבית לכל היותר 10 דקות מהרגע שבו מסיים לעבוד. (כדי להבטיח שזה באמת מתקיים רוני התחייב להמציא לשרון את אישור הכניסה והיציאה מחניון העבודה).
- רוני מתחייב לסגור לאלתר את המוסך הקטן שפתח בחצר הבית. מוסך שבו העביר את זמנו הפנוי בתיקון ושיחזור אופנועים ישנים. זה היה התחביב שלו. הוא היה בזה מצוין. הגיעו אליו אופנוענים מכל הארץ כדי שיפתור להם תקלות מסובכות.
- רוני התחייב להוציא את הילדים לפחות פפעמיים בשבוע, למרות שהוא היה המפרנס העיקרי ולמרות ששרון עבדה ב40% משרה. (היו להם 3 ילדים כאשר הגדולה בת 6).
- רוני התחייב למכור את האופנוע שלו.
- רוני התחייב גם ללכת לטיפול.
אתם שואלים את עצמם על מה התחייבה שרון? היא לא התחייבה על כלום.
במהלך המשא ומתן ביחס לניסוח סעיפי שלום הבית, היה לי ברור שהשלום לא ישכון בביתם של רוני ושרון, ולכן החלטתי שאני בוחרת את המלחמות שלי. הייתי רכה ועדינה בניסוחי סעיפי שלום הבית, הסכמתי לרוב הדרישות ההזויות של שרון. דרישות שמוחקות את נפשו של רוני. עשיתי זאת במטרה להסיט את הבכורה מסעיפי הגירושין. יצרתי מצג כאילו הנישואים הללו יימשכו לנצח ולכן הצלחתי לעמעם את תשומת הלב מניסוח סעיפי הגירושין, עליהם לא התפשרתי.
חתמנו על הסכם שלום בית לחילופין גירושין והשופטת, אשר הרימה גבה על הסכמות שלום הבית, אישרה לבסוף את ההסכם ונתנו לו תוקף של פסק דין.
שרון הייתה בטוחה שעכשיו כשהיא מחזיקה בפסק דין שמבטל לחלוטין את נפשו של רוני, היא תהיה מסוגלת לחיות איתו ולכן היא לא התעקשה על ניסוחי הגירושין.
לפני חצי שנה רוני חייג אלי.
נפלט לי: ״עד עכשיו הצלחת להחזיק מעמד? הייתי בטוחה שתשבר הרבה לפני״ הוא לחש ואמר לי: ״זהר אני מת מפחד״.
השבתי לו שאין לו מה לפחד. שהוא מחזיק ביד פסק דין מצוין ושאני אשמח לסייע לו להוציא את עצמו לחופשי. סליחה. להוציא את פסק הדין לפועל.
שרון קיבלה מכתב שמבשר על ״הודעת הפירוד״ בהתאם למנגנון ההפעלה שהוסכם בפסק הדין. באותו היום היא החליפה צילינדר בבית והודיעה לרוני שעל פי ההסכם הבית הזה לא שלו.
אבל אז היא קיבלה גם מכתב דרישה לתשלום מיידי על סך מיליון ש״ח. היא שכחה שבהמשך להוראה שלפיה הבית נותר בבעלותה, היא מחויבת לשלם לרוני מיליון וחצי ש״ח.
גם בסוגיית המשמורת שרון הבהירה שהוא לא יראה את הילדים אם לא יוכיח לה שהוא מסוגל. אבל גם בעניין זה נתקלה שרון בגבול שהוצב לה בהסכם. התנאי ל״הוכחת אבהותו״ היה רק במצב שבו הם יתגרשו כשהילדים יהיו מתחת לגיל 6. אבל היום הקטן ביותר בן 7. ולכן גם כאן היא לא הצליחה לייצר לעצמה כוח.
כניסיון אחרון היא התנתה את ״שחרור״ כלי העבודה של רוני בוויתור על יתרת הזכות שהייתה בחשבון המשותף. אבל גם זה סוכל, כי הייתה הוראה מפורשת בהסכם שלפיה כל כלי העבודה שייכים לרוני ולשרון לא תהא בהם שום זכות, לעומת זאת, חשבונות הבנק מתחלקים הצדדים בחלקים שווים.
השבוע רוני שלח לי ״תמונת ניצחון״ תמונה ששווה את כל המאמצים שהשקעתי כדי להחזיר לרוני את הביטחון שהיה לו בעצמו ובאבהות שלו.
והינה לכם טיפ חשוב שאתם חייבים לזכור: כמו שלכל שבת יש מוצאי שבת, ככה לכל שלום בית יש גירושין. תקפידו על ניסוח יסודי של הסעיפים ותנהלו את המו״מ כאילו אתם הולכים להתגרש מיד.
