בבתים רבים במדינת ישראל בני זוג נישאים בגיל צעיר כאשר הם חסרי השכלה.

במהלך חיי הנישואין לעיתים מתקיימת באופן טבעי חלוק תפקידים בתא המשפחתי.

האחד לומד ורוכש השכלה במשך שנים רבות, עולה בסולם הדרגות ומגיע לתפקידים בכירים ומשכורות ותנאי שכר גבוהים, כל זאת כאשר בת הזוג מהווה עבורו משענת, יולדת ומגדלת ילדים כמעט לבדה וכן אמונה על משק הבית. למעשה בת הזוג מקריבה עצמה לטובת בן זוגה. כאשר בין בני הזוג ישנו הסכם ברור אך לא כתוב, כי ההקרבה היא משותפת לרווחת המשפחה כמו גם פירות כושר ההשתכרות של אחד מבני הזוג.

ההסכם "הלא כתוב" הזה יקבל תוקף כאשר בני הזוג יחליטו להפריד כוחות ולפרק את התא המשפחתי.

"הסכם" זה בא להגן על חוסר השוויון אשר נוצר בין בני הזוג שעה שהגבר עלה ועלה בסולם הדרגות, רכש השכלה על חשבון התא המשפחתי, השתכרותו גבוהה וכן גם הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות אתן צבר, מנגד ניצבת בת הזוג אשר כל שנות הנישואין גידלה את הילדים והלכה למעשה איפשרה לבעל לפתח את הקריירה ולצבור את המוניטין וכעת היא ניצבת אל מול שוקת שבורה, ללא הכנסה, ללא מוניטין וללא השכלה.

ההלכה בסוגיה זו קובעת כי המוניטין אשר צבר הבעל "על חשבונה" של האישה הוא נכס משפחתי השייך לשני בני הזוג האופן שווה. לפיכך בנסיבות אשר קיים אי שיוויון כלכלי בין בני הזוג נדרש לבצע איזון בין הצדדים. יש לציין, כי תפקידו של השופט בבחינת המצב העובדתי הנ"ל הינו קשה מנשוא, שהרי מדובר ב"נכס" שאינו מוחשי. לפיכך יש קושי עצום בהערכת שוויו של המוניטין האישי.

בפסק דין גרוסנר נקבע כי מוניטין הוא נכס משפחתי, מוניטין אישי של אחד מבני הזוג שייך לשניהם.

בכדי לפתור את אי השוויון הכלכלי בין בני הזוג לאחר הפרידה, איזון פוטנציאל ההשתכרות והמוניטין מהווים מכשיר לתיקון העוול החברתי שנוצר בעקבות הגירושין. הפסיקה בשנים האחרונות מתייחסת יותר ויותר להבדלי הפוטנציאל, שוקלת אותם ובוחנת אותם ללא התעלמות ממרכיב זה, אך יש קושי בקביעת פרמטר מדויק באשר לשאלת הערכת ההבדל, מה הוא שווה. אין תורה מסודרת לקביעת החלוקה שנוצרת ביחסי הממון בעקבות הפרשי פוטנציאל השתכרות.

הפסיקה קבעה מספר עקרונות מנחים בהתייחסות לנכסי הקריירה ובכללם כושר השתכרותו של אחד בני הזוג: ראשית – נכס קריירה הינו "נכס" שניתן לכמת בכסף. שנית – החלת הלכת השיתוף נועדה להקנות לבן הזוג האחר מקצת מפירותיה של התועלת הכלכלית שהופקה במסגרת הנישואין ואינה באה לגרוע מזכות בן הזוג לפרוש לגמלאות או להסב את מקצועו כפי בחירתו, שלישית – יש מקום לתת ביטוי מתאים, עת מפורק הקשר הזוגי, הן לכישרון והיכולת האישיים של האדם והן לתמיכה לה זכה מבן זוגו ומשפחתו. בן הזוג התומך ראוי שייהנה מהפרות מכח תרומתו וכפי תרומתו בתוך תקופת הנישואין, ולא ייהנה מנכסים שנוצרו בלעדיו לאחר פרוק השיתוף. כמו כן יש להביא בחשבון את תקופת הקשר הזוגי, גילם של בני הזוג ויכולת השתכרותם בעתיד, הפרשי ההשתכרות של בני הזוג, נתונים על רכישת השכלה ועל צבירת ניסיון ומוניטין וכן מרכיב הויתור שעשה כל אחד מבני הזוג, על מנת לאפשר לשני רכישת כושר ההשתכרות.

עוד נקבע כי למרות הקושי הכרוך בכימות "נכסי הקריירה" לערכים כספיים, אין בכך כדי להשפיע על עצם ההכרה בזכותו של בן הזוג ביחס לנכסים אלו, עם זאת יש לאפשר לבני הזוג המתגרשים, ככל שניתן, להיפרד זה מזה באופן מלא, תוך קביעת שיטת תשלום חד פעמית, אם כי אין לקבוע מסמרות.

יישום ההכרה בכושר ההשתכרות כנכס בר איזון או בר שיתוף, הוא יישום זהיר הבוחן כל מקרה על פי נסיבותיו. בית המשפט העליון קבע רף של "מסה קריטית" של ראיות שיש בהן כדי להצביע על מוניטין שנוצר ואף יישום זהיר זה מצא ביטויו בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה, כך לדוגמא קבעה כבוד השופטת נילי מימון:

"אם יהיה מקום להכיר במוניטין או כושר השתכרות כנכס יהיה זה בנסיבות בהן נוצר אי שוויון זועק ופגיעה קשה באחד מבני הזוג, שכן אותו בן זוג אשר תמך כלכלית בבן הזוג רוכש המוניטין או כושר ההשתכרות, דאג לצרכי הבית והילדים – לא רכש מקצוע לעצמו, ולאחר שבן הזוג האחר רכש את המוניטין או כושר ההשתכרות נטש אותו בן זוג את בן הזוג התומך –כי אז יש לראות במוניטין או בכושר ההשתכרות נכס משותף ולחלקו בין בני הזוג".

באופן מעשי, ניתן להתחשב בכושר ההשתכרות באחת משתי דרכים: האחת – ייחוס שוויו הכספי של כושר ההשתכרות לטובת הצד האוחז בו באופן המגדיל את הנכסים בני האיזון העומדים לזכותו.השניה – שימוש בהוראות ס´ 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, באופן שאיזון המשאבים לא ייעשה מחצה על מחצה.

קשה לומר איזו מן הדרכים היא הראויה לעשות בה שימוש לצורך איזון המשאבים באופן הצודק ביותר, ונראה כי יש להתאים את הדבר לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. יש לבחון האם בנסיבות המקרה דנן יש מקום להתחשב בכושר ההשתכרות של הנתבע במסגרת איזון המשאבים, ואם כן מהי הדרך הרצויה לכך? במבחן התוצאה יש לבדוק אם השתכרותו של בן הזוג בעל ההשכלה, ולכאורה גם כושר השתכרותו העתידי עולה באופן משמעותי על זה של בת הזוג.

במקרה שהובא לפני בית המשפט לענייני משפחה ציינה כבוד השופטת בדימוס אלון לאופר כי לתובעת אין הכשרה מקצועית. חרף מאמציה לא נמצאה לה עבודה, עברה שני ראיונות לתפקיד מנהלת משרד, אולם אינה יכולה להתחייב ל – 10 שעות עבודה כפי שנתבקשה זאת בשל הקטינים ועלות החזקת מטפלת….התובעת טענה כי אינה עובדת כיום, יוצא איפה כי בעוד שהנתבע יכול ועובד שעות רבות, מגיע לביתו בסמוך לשעה 21:00, התובעת מנועה מלצאת לעבודה לאחר השעה 13:30 בגין טיפולה בילדים וגידולם….".

בע"מ 4623/04, נקבע כי ראוי שבית המשפט יעשה שימוש במסגרת סמכותו מכוח ס´ 8(2)לחוק יחסי ממון ובכך יביא לצמצום חוסר השוויון שנוצר בין הצדדים ולמתן הזדמנות לתובעת להגיע ליכולת השתכרות דומה לזו של הנתבע.

ברור כי לא ניתן לכמת את זמן ההשקעה שהשקיעה בת הזוג על מנת לאפשר לבן הזוג ללמוד ולרכוש נסיון, כל נסיון ליצור עמדת פתיחה שווה לחלוטין הינו מלאכותי, לא ניתן לאמוד כמה מכושר השתכרותו של הנתבע הינו תולדה של כישוריו הטבעיים וכמה הינו תולדה של לימודיו והזמן שהשקיע בעבודתו, דהיינו הכישורים הנרכשים, יחד עם זאת מתן האפשרות הכלכלית לתובעת להשלים את לימודיה, ייתן בידי בת הזוג, את האפשרות לרכוש את אותם כלים שרכש הנתבע בעת נישואיו, ובאמצעותם היא תוכל לפתח את כושר ההשתכרות שלה תוך שימוש ביכולותיה ובכישוריה הטבעיים. השופטת בחנה את חלקה של תרומת התובעת לכושר ההשתכרות של הנתבע, השופטת שאלה באופן תיאורטי אם הייתה התובעת נעלמת מחיי הנתבע מה הייתה ההשפעה על הקריירה שלו, במשוואה זו יש להשאיר את התא המשפחתי שהוקם בהסכמה ומרצון ולהותירה כמשוואה עם נעלם אחד. לדעתה של השופטת כושר השתכרותו של הבעל היה נפגם באופן משמעותי, ספק אם יכול היה ללמוד במשך שנים כה רבות, יכולתו לעבוד שעות נוספות ובמקומות נוספים וכיוצא בזה, התובעת נתנה לנתבע אפשרות להתפתח ובכל הגדילה את ההון של הנתבע וכושר השתכרותו באופן ניכר. במקרה זה פסקה השופטת כי על בן הזוג לספק את הכלים הכלכליים להשלמת לימודיה של בת הזוג, בנוסף לתשלום שכר לימוד ע"ס 26000 ₪ על בן הזוג לשלם סכום של 2000 ₪ לחודש למשך שנתיים בתקופת השלמת לימודיה.

השאלה איזה תשלום עדיף, עיתי או חד פעמי, העסיקה את בתי המשפט לא אחת. קבע בית המשפט העליון כי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע כי: "אכן, לכישרון והיכולת האישיים של האדםנודעת חשיבות רבה בשיפור כושר השתכרותו. אולם, כפי שראינו לעיל, התמיכה לה הוא זוכהמבן–זוגו וממשפחתו, מאפשרת לו לתעל יותר משאבים אל האפיק המקצועי ולהוציא ביתרקלות את הפוטנציאל שגלום בו אל הפועל. לאלה כמו גם לאלה יש ליתן ביטוי מתאים עתמפורק הקשר הזוגי."

בפסיקה ניתן לראות תנועת מטוטלת מהכרעות שלא נותנות איזון של מוניטין ופוטנציאל השתכרות לתפיסה שמדובר במכשיר שבא להגן ולפתור את נושא האיזון ונותן איזון של אלה. הגישה לא רווחת אצל כלל השופטים, חלקם מחמירים יותר וחלקם נוטים לתת יותר.

במקרה אחד, בנוגע לזוג שנישא בשנת 1992 נפסק לאשה סכום של 50,000 ש"ח לצורך השלמת לימודיה וכלכלתה באותן השנים.

במקרה אחר קבע בית המשפט המחוזי בחיפה פיצויי שיקום בסך 200,000 ש"ח בנוסף למזונות לאשה, תוך שהוא קורא את יחסי הצדדים מתוך חוזה מכללא ועקרונות תום הלב.

במקרה נוסף דובר בבני זוג שנישאו בשנת 1971, ובית המשפט העליון פסק לתובעת סכום חד פעמי בגובה של 250,000 ש"ח. האיש עסק בראיית חשבון ובבעלותו היה משרד עצמאי, והאשה עבדה כיועצת חינוכית.

בית המשפט העליון בעניין בע"מ 4623/04 פלוני נ´ פלוני החיל את הלכת השיתוף על כושר ההשתכרות. בשל המצב המיוחד של דיני המזונות במדינת ישראל, שעם פקיעת הנישואין מסתיים החיוב במזונות בן/ בת זוג, בד"כ איזון פוטנציאל ההשתכרות מהווה דרך לרפא ולענות על החסר הזה שלא נפתר באמצעות דיני המזונות. אך בניגוד למוניטין של עסק שהוא נכס בר חלוקה בכל מקרה, מוניטין אישי הוא המעלה את השאלות הקשות. המאפיין של מוניטין אישי הוא שהוא אינו עסק הפועל מעצמו, מוניטין אישי לא ניתן להפרדה מהאדם עליו הוא עומד, ובבואם של בני הזוג בפני דלתות בית המשפט יבחן כל מקרה עפ"י נסיבותיו האישיות.