יום הולדת יש רק פעם בשנה… רק פעם בשנה… רק פעם… רק פעם… רק פעם בשנה.
וטוב שכך!!!
כי בתור האדם הכי פרגמטי שחיי ביקום הזה, יום הולדת עבורי הוא לא יותר מאשר יום לעריכת חשבון נפש, שמשמעותו – פעולה חשבונאית – של מה הייתי לפני שנה ומה אני היום.
רצה האל וכבר שנה שניה ברציפות שאני חולה ביום הולדתי. שנה שעברה זו הייתה הקורונה והשנה זו סתם איזו שפעת מעיקה.
ובכל זאת היה זה יום הולדת מחמם את הלב.
אתמול בבוקר התעוררתי לצלילי שיר יום ההולדת שאני אוהבת, קיבלתי חיבוק מגיא ומהבנות, כיביתי נרות שננעצו על עוגת יום הולדת מעוטרת בלב מסוכריות צבעוניות, שגיא הכין לי.
אכלתי ארוחות בוקר עם משפחה וחברה טובה (שׁהיא משפחה)ֿ, ופתאום בשעות הערב גיליתי שלא עלתה שום תמונה לרשתות (רחמנא ליצלן) ובכל זאת זה יום ההולדת בו קיבלתי הכי הרבה ״מגילות״(ברכות מהלב והנשמה), ברכות מאנשים שהייתי עבורם משמעותית. אז איך הם ידעו שיש לי יום הולדת אתם שואלים?! כי הם פשוט זכרו.
רבי נחמן מברסלב אמר: ״היום בו נולדת הוא היום שבו אלוהים החליט שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיך״.
כלומר יש סיבה לעובדה שנולדתי. לעובדה שאני פה.
בהמשך כתב על זה ויקטור פרנקל בספרו ״האדם מחפש משמעות״. פרנקל (ניצול שואה) היה עד לאנשים ששרדו, למרות שהיה ברור שאין להם סיכוי לשרוד. הוא גילה שהסיבה לכך ששרדו הייתה משמעות – סיבה לחיות.
אז איך אתם מסבירים את זה שדווקא בעולם שיש בו ״הכל״, שאין צורך לעמוד בתור לסלקציה: ימינה לעבודה, שמלאה לתאי הגזים, וגם אין שום צורך ללכת לבאר כדי לשאוב את המים שאנחנו אמורים לשתות או לקצור את החיטה בעצמנו כדי להכין ממנה לחם. אפשר פשוט ללכת למאפיה ולרכוש איזה בריוש טוב.
דווקא בעולם הזה, שבו יש את הכל ובשפע, הכל בגדול, הכל מהר, דווקא בעולם הזה הכי הרבה אנשים חווים דיכאון, דווקא היום מספר ההתאבדויות עולה בקצב מתמיד וגיל המתאבדים יורד באופן מדאיג.
רק השבוע התאבד ילד בן 13. על המצבה שלו יהיו חרוטות השנים: 2010-2023 – פשוט הזוי.
הסיבה לכך היא שדווקא בעולם הזה ה-רִיק הוא הכי גדול. מכל האפשרויות הללו קשה מאוד למצוא את המשמעות.
ומי שחושב שניתן למלא את ה-רִיק הזה בתמונות אינסטגרם ״ מְפֻלְטָרוֹת ״ וחיוכים מזויפים, בעיני טועה, שהרי זה לא המפרשים (הבדים) שמשיטים את הספינה, אלא הרוח שנושבת לתוך הבדים. אותה רוח זו המשמעות שמשיטה אותנו למרחקים. אותה רוח היא זו שמעירה אותי בבוקר וגורמת לי לעשות את מה שאני עושה הכי טוב.
כבר מזמן הבנתי שזה לא הכסף, לא הסיפוק הרגעי בלקנות בגד חדש או זוג נעליים. הריגוש האמיתי הוא הפרצוף של הבן אדם שגרמתי לו לסגור פרק בחיים שלו בכבוד.
החיים שלי מלאים בחיוכים כאלה. רק השבוע, ביום שלישי, דחיתי תוכניות שהיו לי ונסעתי לאחד מבתי המשפט בצפון כדי לעמוד ביחד עם לקוחה יקרה אל מול השופט, כאשר הוא מקריא בפניה את סעיפי ההסכם שסוגר פרק בחיים שלה. זה לא הכסף מה שהניע אותי לדחות את התוכניות שהיו לי. כי את הכסף כבר קיבלתי. זה הסיפוק מאותו חיוך של הקלה שהיה מרוח ללקוחה על הפרצוף כאשר היא הבינה שזהו. זה סופי.
לפני מספר חודשים אמר לי קולגה שהוא ממש מפחד שלא להידבק מהיושרה שלי, ואני בלב אמרתי לעצמי שחבל לי שהוא עוד לא הבין את המשמעות האמיתית של המקצוע שלנו. שהמשמעות מושפעת מעיקרון אחד – עשיית טוב לאחר.
אז לרגל יום הולדתי ה… מי יודע כמה… אני מאחלת לעצמי שני דברים:
- להמשיך בדיוק באותה הדרך – לעשות טוב לאחר.
- להיות בריאה (בגוף ובנפש) כדי להצליח לעשות את זה.
יום הולדת שמח לי.
