וואו איזו שנה זו הייתה. שנת 2023
נראה לי שאם צריך להגדיר את השנה הזו במילה אחת, המילה הייתה גבולות.
שנה שהתחילה במחאה הכי גדולה שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה.
אם נדייק, אז מי שצידד ברפורמה המשפטית הסביר שמטרתה היא שמירת גבולות המערכת המשפטית כדי למנוע זליגה של שופטים להכרעות בסוגיות פוליטיות ושיקולי מדיניות. ומי שהוביל את המחאה הסביר, שהיא נועדה כדי לשמור על גבולותיהם של אנשי הציבור, או במילים אחרות למנוע שחיתות שהיא למעשה פריצת גבולות הכוח של אנשי ציבור.
אז שנה שהתחילה בניסיון לשמור על גבולות הדמוקרטיה, שמירה על גבולות הכוח והעוצמה של אנשי הציבור מצד אחד והשופטים מהצד השני, הסתיימה בפריצה אלימה של גבולות המדינה שלנו.
יש איזו תחושה קשה, שכל השומרים היו עסוקים בשמירה על הגבולות מבית, תוך הזנחה של גבולות החוץ.
ובבוקר בהיר אחד, של שמחת תורה, חדרו לנו את הגבולות. אלה שהיו פרוצים לכל דיכפין באותה שבת שחורה. פרצו לנו למדינה, לבית ובעיקר פרצו לנו את הלב והנשמה.
זו שנה שלמדנו שגבולות פיזיים, גדולים, אימתניים וחזקים ככל שיהיו, לא יעזרו אל מול חולשתם של הגבולות הפנימיים שלנו כעם, כחברה וכבני אדם.
ב-7 באוקטובר למדנו את השיעור הכי חשוב. למדנו ששום גבול חיצוני לא יעזור אם הוא לא בא ביחד עם גבול פנימי.
בחודש אוגוסט שנת 2020, שישה חודשים בדיוק אחרי הלידה של כרמל, ברך ימין שלי בגדה בי. קמתי בוקר אחד ולא הצלחתי ללכת, כאבים בלתי נסבלים. למחרת כבר היה לי תור לבדיקת MRI שהצביעה בבירור על גידולים סרטניים, שפוגעים בסחוט ועושים לו נזק בלתי הפיך.
קבעו לי תור לניתוח דחוף וזימון ל -MRI נוסף כדי לבדוק את מצבה של הברך השנייה.
אבל אני כבר הייתי עמוק בתוך החקירה העצמית שלי.
ואם בגבולות עסקינן. אז לפני הגבול המדיני, המשפטי ואפילו הגבול עם עזה, לכל אחד מאתנו יש גבול, ותתפלאו שגם לכל תא ותא בגוף שלנו יש גבול. גבול שמכונה מימברנה (membrane). היא למעשה הסלקטור של התא שבורר אילו חומרים יכנסו אליו ויצאו ממנו.
ותאים סרטניים משוטטים בגוף שלנו תמיד, ומנסים לפרוץ את המימברנות. וכשהמימברנות חלשות, אז הסרטן חודר לתאים ועושה להם נזק.
את המימברנות שלי אני חיזקתי. נרתמתי לבנות שוב את הגבולות, עבדתי בזה ממש.
במקביל לא הזנחתי את הבירור הקונבנציונלי, עשיתי את ה- MRI הנוסף וגם לא ביטלתי את התור לניתוח, אבל היה לי ברור שאת הניתוח אני לא אעשה. היה לי ברור כי כבר לא כאב לי, כי לפגישת הפיענוח של הבדיקה השנייה הגעתי בהליכה בכוחות עצמי.
הרופא העלה את הדיסק על המחשב, והקובץ עולה, והוא מסתכל ומסתכל, ובודק שוב את השם שעל הדיסק, מוודא שזה השם שלי. שלא התבלבלו. והוא אומר לי, איפה הגידולים? הם נעלמו. ובמסך השני הוא מעלה את הדיסק של הבדיקה הראשונה. והוא מראה לי את ההבדלים. למעשה הוא הראה לי את פירות העבודה הקשה שעבדתי על חיזוק המימברנות שלי.
ואני מבפנים צחקתי, ולכי תסבירי לאורטופד שמתפרנס מהחלפת בירכיים, שכל מה שנדרשתי לעשות זה לחזק את המימברנה הפנימית שלי (זה היה קשה, אבל מה שבטוח, שהניתוח היה קשה יותר).
ואפרופו גבולות, העיסוק הכי מספק בגבולות הוא ללמד את הלקוחות שלי להציב גבולות לבני או בבנות הזוג שלהם.
אחרי שנים של זוגיות, לרוב הגבולות מיטשטשים, ואם בהתחלה לא הסכמת שהוא ידבר אליך בצורה לא מכובדת, אז כעבור שנים את כבר לא מתאמצת ומאפשרת, אבל לגבולות תכונה מעצבנת, הם דורשים התמדה, הקפדה בלתי פוסקת על הצבתם ועל השמירה עליהם. ואם היום תאפשרי לבן הזוג שלך לדבר אליך בצורה לא מכבדת, אז בפעם הבאה הגבול ימתח עוד קצת ולדיבור המלוכלך תתלווה גם איזו סטירה, וכעבור זמן גם הגבלת תקציב בכרטיס האשראי, ובפעם הבאה שתרצי להיכנס לחשבון הבנק במחשב אז תגלי שהוחלפה הסיסמא.
ואם תנסי להציב מחדש את הגבולות, תתקלי בהתנגדות אלימה שתעמיד במבחן את הערך העצמי שלך. והוא יזכיר לך איזו אפסית היית לפני שהוא עשה לך טובה והתחתן איתך.
ואז לא נותר לך אלא לרצות אותו. וכפועל ישיר מכך גם הילדים ירגישו בנוח לדבר אליך בזלזול.
ובסופו של דבר את תגיעי למצב שכדי להציב גבול את תאלצי להיפרד.
וגם כשתנסי להתגרש ממנו, גם אז הוא יבדוק את רצינות ההחלטה שלך בדרכים אכזריות שיגרמו לך להעדיף את החיים האומללים איתו.
ובהתחלה הוא ישתמש בכסף, הוא יסגור את כרטיס האשראי ויחסום את הגישה לחשבון, וכשתצליחי לגייס מימון למחיה ולייצוג מהמשפחה שלך, אז הוא יתחיל להשתמש בילדים כדי להוכיח לך שעשית טעות כשעזבת אותו, ובכל פעם שהאכזריות שלו תתקל בחומות בצורות, הוא יחריף עוד ועוד את האלימות. אבל אם תתמידי באמת – הגבולות שלך ינצחו.
והם ינצחו רק כשאת תהי בטוחה שמגיע לך יותר. ומתי תהי בטוחה שמגיע לך יותר. כשהכלי שלך יהיה מלא. יהיה מלא בערך עצמי. ורק כשתהיי בטוחה בעצמך, אז לא יהיה מקום לשום אכזריות לחדור אליו.
תזכרו – לפני שאתם שומרים על גבולות הכוח של אנשי הציבור, אנשי המשפט, הגבולות המדיניים, תבחרו לשמור על הגבול הפרטי שלכם.
הגבולות הללו הם עדינים, בין הבית לעבודה, בין המשפחה לחברים, בין הסמכות ההורית לילדים, ואפילו הגבול שלי מול הלקוחות שלי. והשנה הבטחתי לעצמי, שאשמור עליו ואדייק אותו, ושלא אהסס לסרב לקבל לקוחות שמאיימים לפרוץ אותו. למדתי גם ששפע לא נמדד בכמות הלקוחות, או בשכר הטרחה שהם משלמים, אלא בהשפעה שיש לי על החיים שלהם, באיכות התהליך שאנחנו עוברים ביחד. וזה השפע האמיתי.
