הם ישבו אצלי שניהם עם מבט מבוהל. ״אני סבורה שזו פעם ראשונה שאתם מתגרשים״ – ניסיתי לשבור קצת את המתח שמילא את החדר.
נויה פנתה לעמית ואמרה לו – ״קדימה תדבר״. הוא פתח ואמר, אנחנו מסכימים על רוב הנושאים, אנחנו צריכים אותך רק כדי שתנסחי לנו את ההסכם.
בואו תספרו לי בבקשה לאילו הסכמות הגעתם.
היא הוציאה מהתיק נייר מקומט שעליו מצוירת טבלה שמחלוקת ל-2 עמודות. בראש העמודה הימינית כתוב עמית ובשמאלית נויה.
נויה למעשה קיבלה את כל הרכוש המשותף: בית ותכולתו, את הג׳פ, כל החסכונות, תיקי ניירות הערך, מלוא הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות שנצברו לטובתה במהלך החיים המשותפים ומחצית ממה שעמית צבר.
בעמודה של עמית היה כתוב: מחצית הזכויות הפנסיוניות והסוציאליות שצבר במהלך החיים המשותפים.
הטבלה הדגישה את החלוקה הבלתי שוויונית והשאלה ״מדוע״ הייתה בלתי נמנעת.
אבל נויה כמובן שצפתה את השאלה, והוציאה מתיק הצד שנותר על כתפה במהלך הפגישה, נייר מנוילן בלמינציה.
על הנייר היה כתוב בכתב ידו של עמית ״אני עמית …. מתחייב בזאת בפני אשתי נויה …. שאם אתפס שוב בוגד, אני מוותר על חלקי ברכוש המשותף. תאריך וחתימה.
עכשיו, אמרה נויה, הגיע יום הדין.
זה מה שהוסכם ואני מבקשת לכבד את ההסכם.
ביקשתי מהם לספר לי קצת על עצמם, על הילדים על אורח החיים שלהם ובסוף גם על הרכוש שצברו.
לאחר מכן ביקשתי לדבר עם כל אחד מהם בנפרד. ראשונה הייתה נויה. היא ספרה לי שלפני מספר חודשים היא תפסה אותו בוגד בה עם נטלי. יהודייה שברחה מתופת המלחמה באוקרינה. בחורה חריפה ויפה שעבדה במשרד החוץ האוקראיני, יודעת עברית שוטף ובארץ השתלבה במהרה (תרתי משמע) במשרד הממשלתי שבו עבד עמית.
לאחר שנתפס, נויה הבהירה לו שאם הוא לא רוצה שידעו בעבודה שהוא ניהל רומן עם הכפופה לו, כדאי לו לחתום על מסמך וויתור.
הוא כמובן חתם והשבוע היא תפסה אותו שוב, עם אותה נטלי.
כשעמית נכנס אלי לשיחה, הוא סיפר סיפור אחר לגמרי, הוא שיתף אותי שלפני מספר חודשים הוא ביקש מנויה להתגרש. הוא התאהב בנטלי ובכל זאת הוא רצה להיפרד בכבוד.
הוא אמר שצברו מספיק רכוש משותף שיכול לסדר להם חיים טובים גם לאחר שיחלקו בו.
אבל נויה הבהירה שבה לא בוגדים, ושאם יתגרש ממנה, יאבד לא רק את העבודה שלו, אלא גם את הילדים.
עמית לא הבין על מה היא מדברת, הזוגיות שלהם נגמרה כבר מזמן, הם לא שכבו כבר מעל שנה והתקשורת היחידה בניהם הייתה קשורה בילדים. תאומים שהתגייסו לאחרונה לצבא.
לא היינו באמת זוג, הוא אמר, יותר שותפים.
יום למחרת היא נתנה לו את המסמך המודפס במסגרתו הוא מוותר על רוב הרכוש.
עמית סירב לחתום ויצא מהבית. באותו ערב הוא קיבל מהבן שלו תמונה שלו מתנשק עם נטלי בתוך הרכב. ״אמא שלחה לי את התמונה, אתה רוצה להסביר לי מה קורה?״ (כך כתב לו הבן).
הסתבר שחודשים ארוכים לפני ששיתף אותה ברצונו להיפרד, נויה כבר שכרה חוקר פרטי כדי לאשר את חשדותיה.
עמית, שהיה מופתע ומוטרד מהאומץ של נויה לשתף את הילדים בבגידה, הבהיר לה שאין לו שום כוונה לוותר על כלום ושאם היא רוצה להיפרד בכבוד שתבחר איזה מגשר שהיא רוצה.
אבל אז נויה שלחה תמונה קצת יותר חושפנית בקבוצה המשפחתית המורחבת של עמית. קבוצה שבה חברים גם הילדים שלהם.
במקביל היא שלחה לו ״בפרטי״ צילום של ״מסמך הוויתור״ והודיעה שאם לא ימהר לחתום עליו, התמונות יגיעו ישירות למנהלים הבכירים במשרד.
עמית, שהיה בדיוק לפני קידום משמעותי, חשש ממימוש האיומים וחתם על המסמך.
חודשים של גמילה, הוא אמר לי. ביקשתי לעבור למיקום אחר בבניין המשרדים, התנתקתי לגמרי מנטלי. אבל התשוקה הייתה גדולה יותר, ובפעם היחידה שפגשתי אותה, במהלך החודשים האחרונים, נויה הייתה על המשמר והוציאה תמונה נוספת.
והיום אנחנו פה, עם מסמך חתום.
2 עקרונות עברו לי בראש:
- שהסכמים יש לכבד.
- שהסכמים שנחתמו תחת לחץ, סחיטה ואיומים – אינם תקפים.
הדיסוננס בין 2 העקרונות החשובים שלמדתי בדיני חוזים הפכו לי את הבטן.
ביקשתי שיכנסו אלי ביחד והראיתי להם את הסרטון של גלעד שליט, רגעים לפני השחרור, מוסרט כאשר משתף מיליוני צופים ברחבי העולם שהכולאים שלו התנהגו אליו מצויין.
אבל ברור שאם היו מסיטים קצת את המצלמה ימינה שמאלה למעלה למטה היו רואים רובים מכוונים לרקתו.
ככה לא מקבלים החלטות, הבהרתי.
בגידה לא מהווה סיבה לחלוקה לא שוויונית של הרכוש המשותף.
הבחנתי בנויה מאבדת עשתונות. ״מי את בכלל שתקבעי לנו מה מוסרי ומה לא. עמית חתם על המסמך ועמית יעמוד מאחורי ההתחייבויות שלו.״
באנו אליך רק כדי שתנסחי לנו הסכם.
הבהרתי לה שאם אערוך הסכם לפי הסכמה שהתקבלה תחת לחץ זו עבירה אתית חמורה.
היא קמה ויצאה מהמשרד והוא נותר לשבת. הוא התפרץ בבכי. אמר לי שאין לו בעיה לוותר על הכל, רק שלא תהרוס לו בעבודה. והיא מסוגלת, הוא הבהיר.
הוא שילם עבור הפגישה והתנצל.
כעבור חודש היא חייגה אלי. היא אמרה לי שהיו אצל מגשר נוסף שערך להם הסכם. אז איך אני יכולה לסייע שאלתי.
כשהלכנו לבית המשפט כדי לאשר את ההסכם בפני שופט, סירבו לאשר אותו ולתת לו תוקף של פסק דין.
תחושת הקלה מילאה את ליבי. גאווה גדולה בשופט החכם שהבחין שמדובר בסחיטה וסירב לאשר ההסכמות.
אז כיצד בכל זאת אני יכולה לסייע? היא אמרה שהיא רוצה לחזור לגישור.
למחרת הם הגיעו אלי שוב. בנינו ביחד טבלאות אקסל מפורטות עם פרטי הרכוש שנצבר להם יחדיו, וחלוקה שמגלמת את עוגמת הנפש שחוותה נויה מהבגידה.
עמית התנצל על כך שהתעלם מהפגיעה שלה, ונויה התנצלה על כך שבכלל חשבה להרוס לו את הקריירה.
הקשר עם נטלי כבר הסתיים מעצמו ועמית למד שיעור חשוב בקבלת החלטות תחת לחץ.
המקרה של נויה ועמית הזכיר לי את החשיבות שלנו כמגשרים לשים לב לניאנסים שחבויים מאחורי הקונפליקטים. לבני האדם, ליצרים ובאופן כללי לדרך קבלת ההחלטות שלנו.
הפער שבין הגינות ליצרים היה פה משחר ההיסטוריה, גם אצל דויד המלך ששלח את אוריה לחזית כדי לזכות בבת שבע ולאחר מכן אדיפוס שרצח את אביו כדי להינשא לאימו.
גם אצל הפסיכולוגיים יש הסכמה כוללת ולפיה במצבי שגרה האדם מנצל 10% מכושרו השכלי ובמצבי לחץ קיצוניים הוא מנצל ״פרומיל״ מאותם 10 אחוזים.
אל תחתמו על הסכמים משני חיים במצבי לחץ קיצוניים.
ואתם המגשרים שבנינו – תזכרו שתכלית הסכם גירושין זו קבלת החלטות מתוך רצון חופשי. אם אתם מזהים תסמינים של דחק ולחץ קיצוניים אצל המגושרים, אל תהססו ותסרבו לשתף פעולה.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה מלאה בקבלת החלטות רציונליות.
