בכל פעם שאני מתלוננת על גיא בפני הפסיכולוג שלי, יש לו תמיד את אותה התשובה: "מה שיפה אצל גיא זה שהוא לא מכר לך סיפורים, הכרתם בהודו, בלי מסכות, בלי גינונים, הרבה קלקולי קיבה לא מחמיאים ונסיעות ארוכות שמוציאות מהבן אדם את החיה שבו".
אבל אם שואלים את גיא, אז אני לחלוטין מכרתי לו "חתול בשק" – הוא הכיר אותי זורמת, חיית מסיבות וככל שחלפו השנים שעת השינה שלי הוקדמה כל פעם קצת.
מבלי להתכוון הוא אמר לי: היה חוזה לא כתוב שאת נשארת חיית מסיבות – והפרת אותו.
בניגוד לעניין המסיבות, יש הפרות חוזה משמעותיות יותר.
בראשיתה של מערכת היחסים ובעיקר עם הקמת התא המשפחתי, מתגבש לו חוזה זוגי-משפחתי מסועף שחולש על כל תחומי החיים.
זה מתחיל במראה החיצוני של כל אחד מהצדדים, ממשיך בציפייה של בני הזוג מהבית, מהקריירה, מספר הילדים, דרך החינוך שלהם ואפילו מינון קיום יחסי המין.
ההסכם הזה הוא רקמה עדינה של אינסוף סעיפים שמתגבשים להם במהלך שנים ומגבשים את הציפייה של כל אחד מאתנו מבן הזוג השני.
אבל מה קורה כאשר צד אחד מפר את ההסכם? מה קורה כאשר אחד מבני הזוג מחליט פתאום לחזור בתשובה ולהגביל את כל בני הבית מלצפות בטלויזיה בשבת ולהפריד בשר חלב, או כשהאישה מתחילה לעשן קאנביס ולהפסיק לבצע את מטלות הבית כפי שהייתה רגילה.
הרי אין לנו אפשרות להגיש לבית המשפט בקשה לפיצוי בגין הפרת הסכם נכון?
אבל זה ברור שאם הייתי יודעת שבן הזוג שלי יחזור בתשובה ויכפה עלי ועל הילדים אורח חיים דתי, בוודאי לא הייתי מתקשרת בעסקה כזו.
יצא לכם לחשוב פעם איזו דרישה מטורפת זו נישואין?
התחייבות לחיות עם אדם אחד לכל החיים. תגידו השתגעתם?! גם ככה קשה לי עם עצמי, איך אתם דורשים ממני להצליח לחיות עם עוד מישהו באותו בית, להתחשב ברצונות שלו, בצרכים שלו, לעיתים גם בנחירות שלו. אבל עזבו אותו… איך אפשר לסבול אותי לכל החיים?!
ומה קורה אם בפנטזיה שלי היה ציור אחר לחלוטין?
מה אם מה שחשבתי או מה שהובטח לי, או המצג שהציגו לי לא תואם בכלל את מה שאני מקבלת בסוף? הרי כבר יש ילדים, אי אפשר להחזיר אותם ולקבל זיכוי כספי נכון?!
אז מה בכל זאת אפשר לעשות כשהצד השני לא מקיים את סעיפי החוזה הדמיוני שלנו?
התשובה לכך הרבה יותר פשוטה ממה שאתם חושבים – תיאום ציפיות.
תארו לכם שכדי לקבל אישור להתחתן הייתם צריכים להגיע עם מסמך תיאום ציפיות חתום על ידי שני בני הזוג.
כמו שהאישה צריכה אישור שהיא עברה ״הדרכת כלה״ (מי שלא יודע מזה, עדיף גם שלא ידע, הוא מיד יכריז על פשיטת רגל של המלחמה בקידום מעמד האישה).
בכל אופן, תארו לכם שבמבנה העתיק הזה של הרבנות (המקום שבו נרשמים לנישואין) יהיה משרד מיוחד שמיועד לתיאום ציפיות.
פגישה בת שעתיים שכל מטרתה היא לתאם ציפיות בין השניים המוזרים האלה שמתוך בחירה נכנסים להתחייבות לכל החיים.
במהלך המפגש הם יישאלו בדבר רצונם בילדים (אם בכלל) ואם כן אז כמה, העמדה שלהם ביחס לשיתוף רכושי, הציפייה שלהם מההתפתחות המקצועית של בן או בת הזוג, הזרם החינוכי שבו הם רוצים לגדל את ילדיהם ועוד שאלות שהן הרבה פחות חודרניות מהשאלות שאני נשאלתי בהדרכת כלה (הנחו אותי לשתוק כשבעלי מגיע הביתה מהעבודה וגם לימדו אותי איך אני בודקת שבאמת הסתיימה הווסת, כדי לקבל אישור מהבלנית של המקווה לקיים עם בעלי יחסי מין).
הידעתם שבחלק ממדינות אירופה בני הזוג המתייצבים להירשם לנישואין, מחויבים למלא טופס שבו הם מסמנים אחת מתוך שתי אפשרויות להתנהלות רכושית: שיתוף או הפרדה.
רוצה לומר, שזה לא ברור מאיליו שבני הזוג יחיו בשיתוף כלכלי – אז למה זה ברור מאיליו שבן הזוג שלי יודע שאני רוצה 5 ילדים אם לעולם לא אמרתי לו את זה.
ואם לא אמרתי אז איזו זכות יש לי להיות מופתעת שאחרי הילדה השנייה הוא פתאום נזכר לומר לי- שומעת?! תעצרי כאן – הספיק לי.
ולמה זה ברור שאם הורגלתי כל החיים לזה שבעלי עובד ומפרנס אותי ואת הילדים ופתאום הוא אומר לי – שומעת? צאי לעבוד?! אבל רגע אדוני זה חלק מההסכם שלנו לא?!!
ביג מסטיייק – איפה זה כתוב?
אז נכון, עדיין אין שום משרד כזה או תנאי כזה שדורש מזוגות לעצור רגע ולתאם ציפיות לפני שהם קופצים למי האוקיינוס העמוקים והקפואים של חיי הנישואין והמשפחה.
אבל הקפיצה עלולה להיות כואבת ואתם יכולים למצוא את עצמכם נאבקים כדי להחזיק את הראש מעל המים ולא לתבוע בים האכזבות שמזמנים להם חיי הנישואין.
הפרת תנאי ההסכם שגיבשנו לעצמנו בראש ולא שיתפנו בו אף אחד, יכול להוביל לתופעות לוואי חמורות, אפילו כאלה שמפגישות אותנו עם אותם רבנים עם הכיפות על הראש, רק שפעם אחת הרב אומר: "מקודשת, מקודשת, מקודשת"- יכול החתן לנשק את הכלה.
ובפעם אחרת הוא אומר: "מגורשת, מגורשת, מגורשת" – יכול החתן לזרוק על האישה נעל (סתם סתם לא באמת עניין הנעל).
השאלה היא מה קרה עד שהגענו למגורשת מגורשת? בדרך היו מריבות בלתי נסבלות שפגעו בילדים, הייתה התעללות, היו הכפשות, וכעסים ואולי גם בגידות ותסכול אינסופי.
כדי להימנע מכל ה"כיף" הזה אתם פשוט יכולים לדבר ולנסח חוזה שכותרתו תהיה "תיאום ציפיות" חוזה שמבוסס על הכרה בכך שאתם 2 אנשים שונים שבוחרים להמשיך ולבלות ביחד את החיים שלהם. שעבור המטרה הזו אתם מסכימים לקבל על עצמכם את התנאים של בן הזוג ולהתנות לבן הזוג תנאים מטעמכם.
כל זאת לצד הגמשת גבולות בתחומים מסוימים (לאפשר זמן חופשי עם חברים) והקשחתם בתחומים אחרים (להפסיק שתיית אלכוהול או להגביל אותה).
תזכרו שהזמן המתאים ביותר לערוך הסכם כזה עם בן הזוג שלכם הוא ע-כ-ש-י-ו. לא משנה אם אתם לפני חתונה, אחרי חתונה, לא משנה אם יש לכם ילדים ואפילו נכדים. הדרישה לבלות עם אדם אחד עשרות שנים היא דרישה שלעיתים יכולה להפוך את החיים שלנו לגהנום. תעשו לעצמכם טובה ותתאמו ציפיות.
אם חרף הרצון הטוב לא הצלחתם לתאם את הציפיות, תשנו את הכותרת להסכם גירושין אבל תשתמשו בדיוק באותה השיטה.
