גליה וקובי היו זוג רגיל לחלוטין, גליה פקידה במס הכנסה וקובי רו"ח עצמאי. הכנסה יפה, 3 ילדים ובית עם משכנתא. ערב אחד הוא קלט בזווית העין הודעת ווצאפ שקפצה במסך האייפון שלה: "מתגעגע…".
מיד כל האסימונים החלו לרדת וגם מסך שחור. הוא שתק, לא הסגיר את מה הסערה שהתחוללה בנפשו ובוקר למחרת כבר התייצב במשרדו של רון החוקר הפרטי.
בתוך שבועיים היה בידיו דו"ח חקירה מפורט שכלל צילומי תקריב של אשתו וגבר זר יוצאים מצימרים לפי שעה, מסעדות ואפילו תמונות ברורות שלה עושה איתו סקס במכונית חונה בחניונים נידחים בעיר.
הלב שלו נמחץ אבל הוא ביקש מהחוקר להמשיך, אפילו שהחומר שהיה בידיו כבר הספיק והתשלום עמד על עשרות אלפים. הוא רצה עוד ועוד מידע.
הוא הגיע אלי לפגישה כשהוא מרוסק ובוכה ומצהיר שהוא אוהב אותה כל כך שהוא לא רואה את החיים שלו בלעדיה.
הצעתי לו לנסות ולאמת אותה עם "חומר החקירה" ולראות מה קורה.
כעבור שבוע הוא חזר אלי קצת יותר מחויך ואמר שהיא התחננה שיסלח, הבטיחה להפסיק מיד את הרומן והוא הסכים לסלוח.
הצעתי לו שנערוך הסכם שלום בית ולחילופין גירושין, תוך שהיא מתחייבת במסגרת ההסכם להפסיק את הרומן והוראות נוספות למקרה של פרידה אשר יחסכו מלחמות משפטיות.
לאחר מו"מ, ערכתי נערך הסכם, נחתם וקיבל תוקף של פסק דין וגליה באמת ניתקה כל מגע עם המאהב. הוא כמובן המשיך להפעיל את החוקר הפרטי ששב בידיים ריקות.
אבל קובי לא הצליח לנקות את נפשו מצלקת הפגיעה באמון שהותירו התמונות הרבות שאליהן ביקש להיחשף באובססיביות.
בכל הזדמנות הציף שוב ושוב את דמותו של המאהב, את הרומן האסור.
תוך כדי קיום יחסים שאל "ככה הוא עשה לך", "אני עושה לך טוב כמו שהוא היה עושה לך", דרש ממנה לתאר לפרטי פרטים את התנוחות שהיו עושים, את הדרך שבה הוא נגע בה.
דרש ממנה עוד ועוד הקרבת קורבנות לאל הרחמים, הוכחות לאהבתה אליו, תוך שהוא מעניש אותה על חטא הבגידה ומצפה שתקריב מידת סבל כדי שיסלח לה.
במקום להראות לה את הדרך חזרה אל אושר הנישואין, לשיקום ההריסות, הוא הראה לה בדיוק את הדרך החוצה. וכעבור חצי שנה גליה דרשה להפעיל את הסכם הגירושין.
הוא חזר אלי. וכשחזר הסברתי לו את ההבדל התהומי שבין סליחה ומחילה.
סליחה היא האקט, המעשה על הפגיעה עצמה.
קובי אומנם סלח לגליה על הבגידה, הסכים להמשיך את הנישואין, חרף הבגידה באמון, אבל לצערו הוא לא מחל עליה.
מחילה היא וויתור. ביטוי שנלקח מדיני הממונות ומשמעותו "וויתור על חוב".
כלומר לא רק סליחה על אותו מעשה, אלא וויתור של ממש על העונש שהגיע לה על הבגידה. ואת זה קובי לא הצליח לעשות.
במחילה אין משמעות לרגשות של הנפגע (קובי – כנבגד), לתחושות שלו בנוגע לחטא (הבגידה), אלא רק לעובדה שהוא מוותר על זכותו לגבות את החוב (להעניש).
החטא יוצר את העונש, כפי שהלוואה יוצרת חיוב.
בגידה יוצרת צורך בנקמה כעונש.
זהו צדק במובן הטהור – עונש כהחזרת האיזון שהופר על ידי החטא.
זו הסיבה שכאשר עבריין מצליח לחמוק מעונש, לבנו אומר לנו שמשהו דורש תיקון- נקמה.
וזה בדיוק ההבדל בין סליחה למחילה – הסליחה מבוססת על הפגיעה ואילו המחילה מבטלת את העונש עצמו.
כאשר אדם מוחל הוא למעשה פוטר את האדם מהעונש.
אם קובי היה מצליח בנוסף להצהרות הסליחה, גם למחול לגליה על הצורך הבלתי נשלט שלו לחטט בפצע המדמם שבנפשו, כנראה שהיה מצליח להציל את משפחתו מפירוק.
