המילה משבר מסמלת את רוב התיקים שלי. בשונה מעורכי דין אזרחיים או מסחריים שעורכים הסכמי מכר של רכישת דירה חדשה או עסקה גדולה, אני עורכת הסכמים שמפרקים משפחות, שמסכמים תקופות.

אבל תתפלאו לדעת שלמילה משבר בתנ״ך דווקא פירוש חיובי. משבר הוא כינוי לרגע המיוחד הזה שבו עובר העובר מרחם אמו אל אוויר העולם.

״וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ, יוֹם-צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה,

כִּי בָאוּ בָנִים עַד-מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה.״

כשחושבים על זה, אותם רגעים שבהם העובר נדרש לגייס את כל כוחותיו ולצאת לאוויר העולם, בהחלט עלולים להרגיש כמו משבר אמיתי. פתאום הוא נדרש לנשום, לאכול, להסתדר בזכות עצמך ולהתנתק מחבל הטבור של אמו.

הרגע הזה של הלידה, של גזירת חבל הטבור והדרישה לנשום לבד, הוא רגע מכונן. רגע שהזכיר לי את שרה שישבה אצלי במשרד בגיל 75, הסתכלה לי בעיניים וביקשה להתגרש מדויד – לו היא הייתה נשואה 57 שנים.

היא ביקשה להתנתק מהחבל שהיה מהודק על צווארה. היא הבהירה לי שאף פעם לא מאוחר לצאת לחופשי, להיוולד מחדש.

שרה לא הכירה שום דבר מלבד החיים תחת מרותו, הוא הקפיד שלא תהיה לה גישה לכלום, שלא תדע כלום, מעולם לא נכנסה לסניף הבנק, או שילמה חשבון חשמל, אפילו כרטיס אשראי לא היה לה. אבל תמיד היה לה כסף בארנק. כמה שרצתה ובלי הגבלה.

״אני מרוויח מספיק בשביל שנינו הוא תמיד אמר לה״. והיא האמינה לו. עד שהחליטה שדיי.

עמד לי על קצה הלשון לומר לה – ״מה את צריכה את זה בגילך? סבלת עד עכשיו תסבלי עוד קצת, הסטטיסטיקה גם ככה לטובתנו, לא נשאר הרבה״.

אבל ידעתי שהיא אזרה המון אומץ כדי להגיע אלי וזה הדבר האחרון שהיא רוצה לשמוע.

אז אמרתי לה – ״אני מבינה אותך – אני גאה בך על האומץ ועל התעוזה ואני מבטיחה ללכת איתך יד ביד לאורך המסע להגשמת הלידה שלך מחדש״.

דויד, בעלה של שרה, קיבל בהפתעה מוחלטת את הדרישה להתגרש. אפקט ההפתעה הוביל לתוצאות אלימות במיוחד. הוא החל להפעיל עליה לחצים אדירים, העלים את כל המזומנים שהיו בבית ובהם היא עשתה שימוש חופשי, מכר לה את הרכב, איים שיגרור אותה לבתי משפט, שהיא תמות עוד הרבה לפני שייתן לה גט, שאם תעזוב אותו הוא ידאג לחשוף בפני הילדים שלהם את פרצופה האמיתי.

התחלנו בהליך גישור מטעם בית המשפט. ולאורך חודשים ארוכים היא עמדה איתנה אל מול התופת שלו.

לגישור הוא הגיע עם עו״ד בערך בגילו, שזרק לי משפטים כמו: ״איך את לא מתביישת לפרק ככה בית בישראל, לגרום לאישה הזו להיות בודדה, אלוהים ישלם לך״ כך הוא אמר.

השבתי לו – שאני לא מחכה לשכר הטרחה שלי מאלוהים, שאני מקבלת את התשלום ישר מהלקוחות שאני מגשימה את החלומות שלהם.

אחרי שהוא הבין שאיתי זה לא יעבוד הוא עבר לשרה, הוא אמר לה – ״איך את לא מתביישת ככה לנטוש את בעלך לבד – אלוהים ישלם לך״.

היא הסתכלה לו בעיניים ואמרה לו – ״תן לאלוהים לעשות את עבודתו ואתה תעשה את עבודתך ותייצג את הלקוח שלך.

העובדת הסוציאלית העדינה, פנתה אלי ואל עורך דינו וביקשה שנצא ונשאיר אותה לבד עם השניים.

יצאנו שנינו וכעבר חצי שעה העובדת הסוציאלית ביקשה שניכנס בחזרה לחדר – היא הביטה בי במבט חסר אונים ואמרה שדויד ביקש להפסיק את הגישור וללכת לבית המשפט כי הוא רוצה שהצדק יצא לאור.

וכך היה כעבור חודש וחצי התייצבנו בפני בית המשפט לקדם משפט שבו השופטת ביקשה מהקלדנית להפסיק את ההקלדה של הדיון והבהירה, שאין לה שום כוונה לנהל את ההליך ולדון בטיעוני הסרק הפטריאכלים שעלו מתוך כתב התביעה.

שעומדת לשרה, מכוח הדין, זכות במחצית כלל הנכסים שלהם. שדויד אומנם לא מסכים עם זה, אבל הוא גם לא מכחיש את העובדה שהנכסים נצברו במהלך חיי הנישואין.

היא דרשה שנצא ארבעתנו החוצה ושנחזור עם החלטה איך אנחנו רוצים לחלק את 3 הדירות ואת הכספים בחשבון הבנק.

יצאנו החוצה ומיד הוצאתי את הטיוטה ששלחתי לעורך דינו של דויד מיד לאחר הפגישה הראשונה. אמרתי לו שזו טיוטה שמגובה במספרים מדוייקים, שמחלקים את הרכוש בחלקים שווים. הוא סירב.

חזרנו לשופטת והגשתי לעיונה את הטיוטה וטבלת האקסל. היא פנתה לעורך הדין והבהירה שאם הוא יתעקש שהיא תכתוב פסק דין, הלקוח שלו יקבל הרבה פחות ממה ששרה מציעה לו, כי בטבלה שהוגשה לה, שרה מוותרת על פיצוי כנגד נכסי הקריירה של דויד.

עורך הדין סירב, אבל אז דויד פנה בעצמו לשופטת ואמר – רצונו של אדם כבודו.

משם יצאנו עם הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, ישר למשרדו של מאיר המתווך שלי שבתוך יומיים מצא לשרה דירה מהממת לגור בה.

משרה למדתי שאף פעם לא מאוחר להיוולד מחדש. צריך רק לעבור את המשבר הכואב שבין תעלת הלידה לבין האור הגדול.

במילים אחרות צריך רק לעבור את מסדרונות בית המשפט ועד לסידור הגט.

אסכם במילות השיר של אהוד בנאי שנכתב בדיוק על השלב הזה:

עטוף ברחמים

אוֹר כָּחֹל כֵּהֶה

זֶה עוֹטֵף אוֹתְךָ בָּרַחֲמִים

צָף אַתָּה הוֹזֶה

מְרַחֵף בְּעוֹלָמוֹת גְּבוֹהִים

אַתָּה אוּלַי יוֹדֵעַ הַכֹּל

וְרוֹאָה אֶת הַסּוֹדוֹת גְּלוּיִים

אַתָּה וַדָּאִי רָגוּעַ מְאוֹד

זֶה עוֹטֵף אוֹתָךְ בָּרַחֲמִים

נָח בְּתוֹךְ אִמֵּךְ

הִיא תִּתֵּן לְךָ תָּמִיד הַכֹּל

כְּשֶׁיָּבוֹא יוֹמְךָ

יֵשׁ לֵךְ תָּמִיד לְאָן לִפֹּל

בַּסּוֹף אַתָּה תֵּצֵא לָעוֹלָם

וּמִיָּד אַתָּה תַּרְגִּישׁ כָּאַב

אוֹר חָזָק מַכֶּה בִּפְנִים

וְאַתָּה מַתְחִיל לִהְיוֹת רָעֵב

אַל תְּמַהֵר

אַל תְּמַהֵר לָצֵאת

אַל רֶגַע הָאֱמֶת

אַל תִּשָּׁבֵר

בַּסּוֹף תֵּצֵא אֵלַי

כְּשֶׁאֶקַּח אוֹתָךְ בִּזְרוֹעוֹתַי

אֲנִי תָּמִיד אוֹהֵב

זֶה וַדַּאי יִכְאַב

כִּי אֲפִלּוּ אִם הָאֵל שׁוֹמֵר

בְּחוּץ זֶה לַפְּעָמִים בּוֹעֵר

שׁוּב אַתָּה בּוֹעֵט

כְּבָר אֶבְדֶה לְךָ הַסַּבְלָנוּת

בַּתֻּכִּי נוֹבֵט

וְרוֹקֵם לְעַצְמְךָ זֵהוֹת

בַּסּוֹף אַתָּה תֵּצֵא לָעוֹלָם

וּמִיָּד אַתָּה תַּרְגִּישׁ כָּאַב

אוֹר חָזָק יַכֶּה בִּפְנִים

אֶעֱטֹף אוֹתָךְ בָּרַחֲמִים

אַל תְּמַהֵר…