בזמן האחרון קיבלתי אינספור הודעות "בפרטי" מדוע הפסקתי עם "תמונות המעלית".

התשובה היא – נעלי עקב. אני לא אוהבת את עצמי בלי נעלי עקב ולכן אני גם לא מצטלמת בלעדיהן.

למה לא נעלתי נעלי עקב אתם שואלים.

ב-1.7.21 קמתי בבוקר והתחלתי לצלוע. כאב חד בברך. כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. כזה שאומר תעצרי הכל ותטפלי בעצמך.

וזה מה שעשיתי (לא באמת הייתה לי ברירה), כמה ימים לאחר מכן כבר נכנסתי תחת "חצי עיגול" שעשה לי "בוק" לברך ימין מכל זווית אפשרית.

מהר מאוד קיבלתי את הפיענוח של ה- MRI  ובאותו יום כבר הגיע טלפון מהרופא. הוא ביקש שאגיע אליו דחוף. יש לך גידולים בברך שאוכלים לך את הסחוס.

ואז שמעתי את המילה "אונקולוגיה". פעם ראשונה בחיי שחוויתי התקף חרדה.

אחר כך הבנתי שלא באמת הייתה הלימה בין מה שהרופא אמר לבין מצבי האמיתי.

כי מיד לאחר שאמר את המילה אונקולוגיה, הוא גם אמר שהברך שלי מלאה בגידולים שפירים. אבל אני בחרתי לשמוע רק את המילה גידולים. זיעה קרה, מחשבות על קרחת, כבר דמיינתי את עצמי עם פאה, קטועת רגל, חשבתי אפילו לתרום את אוסף נעלי העקב שלי.

מהמפגש עם הרופא התחילה סאגה של בדיקות, חוות דעת רפואיות, שלחו אותי מרופא לרופא. על הדרך אני וכל מכריי הפעילו את כל הפרוטקציות שלהם בעולם הרפואה, הכרתי את כל סוגי ההתמחויות (כולל המטולוגיה – רופא מומחה בתאי דם. וואט דה פאק??? מי צריך את זה בכלל?!), צילמו אותי מכל זווית אפשרית ודקרו אותי מיליון פעם. "המרוץ אחר כריתת הגידולים שלי בברך".

ואז התקשרה המזכירה של האונקולוג באיכילוב וקבעה לי תור לניתוח .

ניתקתי את השיחה והחלטתי שאני את הניתוח הזה לא עושה.

נזכרתי בהרצאה ווירטואלית שראיתי מתוך סדנה "לצאת מהמטריקס". זו קהילה מדהימה שקוראים לה "מרחב מודעות" בניצוחה של בחורה מוכשרת בשם פריידי מרגלית. הבחורה הזו לא המציאה שום דבר, היא רק מנגישה מידע קיים.

ואז החלטתי שאני מרפאה את הגידולים שלי בעצמי.

התקשרתי למטפלת (הילרית – מלאך בדמות אדם- כלנית ליבוביץ). היא סייעה לי גם כשנתקלתי בקשיים להיכנס להיריון.

ביררנו ביחד מה בנפש שלי גורם לבעיה בברך. מסתבר שחוקי המשחק של הגוף הם בדיוק כמו חוקי המשחק של הנפש. ואם הנפש שלי רצה מהר מידי היא מאותת לי לעצור לנוח.

ואיך היא תאותת לי?  דרך הברכיים!

ניתקתי איתה השיחה והמשכתי לחפור בתוך עצמי. חפירה ארכיאולוגית יסודית. הבנתי שאני רצה מהר מידי, עובדת קשה מידי, מעמיסה על עצמי עוד ועוד פרויקטים ומסרבת לקבל עזרה. גם כשאני ישנה המוח שלי טרוד בלקוח שהילדים שלו מתנכרים אליו ובלקוחה שבעלה מפעיל עליה אלימות כלכלית אכזרית.

מכורה לעבודה ולשליטה על כל מה שקורה במשרד שלי.

הבעיה הזו בברך רק הוכיחה לי איך אני יכולה פתאום לפנות יום שלם בתוך הלו"ז שלי, עבור תור בתל אביב אצל רופא מומחה אונקולוג – אורטופד (מומחה בגידולים מסוימים של מפרקים), לעומת זאת ביום יום אני לא מוצאת זמן אפילו לאכול.

פתאום הרגשתי שקיבלתי מתנה. כמו תזכורת של מה שחשוב באמת. כשהבנתי מה הבעיה היה לי הרבה יותר קל לטפל בה וביצעתי כמה שינויים ארגוניים במשרד ובעיקר בנפש שלי ועשיתי שוב MRI, הפעם עם חומר ניגוד כדי שיראו ברור.

כעבור 10 ימים, שוב טלפון מהרופא, הוא ביקש ממני להגיע אליו, בדיוק באותו טון מלחיץ שהתקשר בפעם הקודמת.

אבל הפעם כשהגעתי הוא אמר לי שהגידולים נעלמו. הוא הסתכל שוב ושוב על הדיאגנוזה של המפענח ועל הצילומים והביט בי כאילו הוא ראה את איזיס (אלה מהמיתולוגיה היוונית שידועה בכוחות ריפוי מופלאים).

בשורה התחתונה הוא אמר שהוא לא מבין איך זה קרה אבל שאני מוזמנת לבטל את התור הטנטטיבי שתיאמו לי לניתוח באונקולוגית איכילוב.

ישבתי אצלו בקליניקה וחשבתי לעצמי – "לכי תסבירי לרופא שאני ריפאתי את עצמי. שכשקלטתי את המסר שהגוף נתן לי ושניתחתי את עצמי והסרתי לעצמי את הגידולים".

יצאתי ממנו, הבטתי לשמיים ואמרתי תודה לאלוהים על התזכורת. כי אם אין אני לי? מי לי?!