דיינו
השיר דיינו, הוא לא סתם שיר. הוא בעצם תפיסת עולם.
דרך חיים שלפיה הכל מדויק, גם אם לא הכל חלק.
ביום חמישי קיבלתי מלקוח זר ענק וברכה.
בברכה היה כתוב:
עו״ד גולן היקרה,
השיר הזה מוקדש לך…
״דיינו…
אילו היא בגדה בי ולא הייתי מגיע אליך… דיינו.
אילו הייתי מגיע אליך ולא שומע בקולך… דיינו
אילו הייתי שומע בקולך ולא כותב בעצמי את סיפור הגירושין שלי… דייי דיינו״.
את משה פגשתי לראשונה לפני שנה.
נוגה אשתו בגדה בו. אבל לא סתם בגדה. בגדה עם אישה.
משה הרגיש שזו ההשפלה הכי גדולה בהיסטוריה של האנושות.
״אני לא מבין״ הוא אמר לי. ״הזין שלי לא מספיק לה, אז היא הלכה למישהי שתשחק לה עם אחד מגומי״.
״אז ככה אתה מדמיין את זה אההה״ זרמתי איתו.
״יש לי עוד מלא דמיונות״. הוא אמר לי.
וככל שהן (המחשבות) מחרפנות אותי יותר, ככה אני רוצה לגרום לה יותר סבל. והיא תשלם על הכל. אנחנו נתפוס את הסמכות של בית הדין הרבני (והוא לא אוהב לסביות מסריחות) ונגרום לה להצטער״.
ואז זה הגיע. המשפט ששינה למשה את החיים.
ציטטתי לו את נעם חורב הגאון: ״החופש ההוא, הקדוש- מתחיל ונגמר אצלנו בראש״.
הוא עיקם את הפרצוף ושאל אותי: ״מה את רוצה?״.
אמרתי לו: ״נוגה אומנם פגעה בך, באמון שלך, בכבוד שלך ובעיקר בגבריות, אבל יש דבר אחד שהיא לא יכולה לקחת ממך, היא לא יכולה לקחת את זכות הבחירה שלך״.
למה את מתכוונת? הוא שאל. ״הבחירה להסתכל על הטוב״. השבתי. הבחירה לקחת את המשבר הזה ולהפוך אותו להזדמנות הכי משמעותית שהייתה לך בחיים.
על מה את מדברת? על איזו הזדמנות בדיוק. הוא רטן. גילית כרגע שאשתי מחליפה נוזלים עם אישה אחרת. רק המחשבה הזו דוחה אותי ובא לי להקיא. ואיך הילדים שלי יגדלו. עם אימא בוּצ׳ה?
שאלתי אותו: ״תגיד לי – בת כמה הילדה שלך?״ יש לי 2 בנות ובן. הקטנה בת 3 והגדולה בת 12. הוא השיב.
ואתה באמת מעדיף שגבר אחר יקלח את הילדה שלך? שאלתי.
הוא התכווץ פתאום. רק מהמחשבה . ופתאום השד לא כזה נורא, ואפילו עדיף.
כל היופי הוא זה שיש לנו שליטה על המחשבות שלנו ובעיקר על הבחירות שלנו.
נו ומה אני אמור לבחור עכשיו, כשאשתי משתעשעת עם בולבולים מגומי? הוא אמר לי בחוסר סבלנות.
אתה אמור לבחור להסתכל על הדברים הטובים בזה. ויש הרבה. אמרתי. לא רק עניין המקלחת, אלא גם ההזדמנות שלך לחוות אהבה אמיתית מאישה שבאמת נמשכת אליך.
משה לא הפסיק לבכות. הוא סיים את חבילת הטישו שהייתה מונחת על השולחן. הרגשתי את העצב העמוק שלו. את האכזבה מהבגידה. ובכל כמה דקות הוא התפרץ שוב בבכי כאילו נזכר בעוד ״נסיעת עבודה״ שבדיעבד, התבררה כחופשה רומנטית ושהמזוודה שהיא דאגה להסתיר, הייתה עמוסה מכל טוּב בצעצועי מין ותלבושות סקסיות. לכבודה.
זה סיפור אהבה של שתי נשים. נוגה ואורית. הן עבדו באותה מחלקה בענקית הטכנולוגיה ״גוגל״. התנאים הטובים, ערבי החברה וטיסות עבודה לחו״ל, אפשרו להן לנהל רומן ארוך מבלי שאף אחד יחשוד.
זה התחיל כחברוּת טובה, אבל מהר מאוד הפך לאהבה של ממש.
כל אחת מהן עברה לצד השני מהסיבות שלה.
8 שנים מאז שהן התאהבו באותה נסיעת עבודה לפריז. כאשר גילו בקבלה של המלון שהוזמן בטעות רק חדר אחד. וכבר בלילה הראשון הן הצמידו את המיטות, שוחחו כל הלילה וכשהסתובבו לישון, אורית החלה ללטף לנוגה את הגב. הליטוף הסתיים באורגזמה עוצמתית. נוגה הודתה בפני אורית שהיא מעולם לא גמרה ככה עם משה.
וככה התחיל רומן מרגש ומענג בין שתי נשים שמצאו זו את זרועותיה של זו כל אחת מהסיבה שלה.
יש בניהן אהבה כמו בסרטים, אמר לי משה, הלוואי ונוגה הייתה מביטה בי כמו שהיא מביטה באורית.
משה, מגיע לך שמישהי תביט בך כך. ואתה תמצא את המישהי הזו, אני מבטיחה לך. אמרתי.
משהו במשה השתחרר. הרגשתי שהדוגמא עם המקלחת של בתו בת ה-3, עשתה את שלה.
ברגע הזה ביקשתי ממנו ללכת הביתה ולכתוב את סיפור הגירושין שלו. שישלח לי מחר בבוקר תשובה ל-3 שאלות:
- איך הוא רואה את חלוקת זמני השהות של הילדים אתו ועם נוגה?
- איך הוא חושב שיהיה הכי נכון לחלק את הרכוש שהם צברו ב-14 שנים של נישואים?
- ושאלה אחרונה – איך הוא מדמיין את הסוף? – אני רוצה ממש תיאור של אקורד הסיום, של היום שבו נחתם הגט.
למחרת קיבלתי במייל מסמך וורד מרגש.
משה תיאר באופן מפורט את היום שבו הוא ונוגה מגיעים ביחד (באותו רכב) ועולים במדרגות הרבנות, אל עבר טקס סידור הגט – זה שחותם הליך משא ומתן, קצר ביחס לחלוקת הרכוש. הוא תיאר את החשש בעיקר בסוגיית חלוקת המניות (הלא נזילות) שנוגה מחזיקה מטעם העבודה בגוגל. הוא תיאר לפרטי פרטים את הרגשות שלו בתהליך, את הליווי שלי, הציפיות שלו ממני, הוא תיאר אפילו את השיחה שבה הוא ונוגה ביחד מבשרים לילדים שהם נפרדים. הוא כתב פסקה גם על שיחה עם נוגה, על לקיחת אחריות, הוא כתב עליה מילים טובות, גם כאימא וגם כאשת מקצוע אבל גם ביקורת. הוא תיאר את החלקים שבו יהיה קצת יותר קשה, אבל הקפיד לכתוב גם איזה פתרון הוא מציע.
התסריט שהוא כתב היה כל כך קרוב למציאות. שהלוואי והייתי יכולה להציג בפניכם את הוורד אל מול הסכם הגירושים של האיש המדהים הזה.
תזכרו : מחשבה יוצרת מציאות. שווה לנסות את זה בבית.
ודבר אחרון: החופש ההוא, הקדוש- מתחיל ונגמר אצלנו בראש״.
