נועה פנתה אלי מיד לאחר שהודיעה לבעלה שנמאס לה והיא רוצה "לפרק את החבילה".
הרבה זמן היא חשבה על זה. היא תכננה בדיוק איך זה יקרה. מה היא תגיד בדיוק, באיזו שעה של היום היא תנהל איתו את השיחה, ואפילו מה היא תלבש.
היא הביאה בחשבון את כל אפשרויות התגובה. התנגדות, התנצלות, מריבה ואפילו אלימות.
אבל לתגובה הזו, היא לא ציפתה. "קדימה" הוא אמר לה. גם אני חושב שהגיע הזמן.
היא מודה שקצת התאכזבה. שהייתה בטוחה שלא יוותר בקלות, שיילחם עליה.
התגובה שלו גרמה לה לחשוב שיש לו מאהבת. היא ביקשה שאצמיד לו חוקר פרטי. היא סרבה להשלים עם זה שגם לו נמאס.
ואם יש לו, שאלתי. זה ישנה את רצונך להיפרד?
הצעתי להיות מגשרת עבור שניהם. כלומר, לא לייצג רק אותה, אלא לייצג את שניהם בהליך של גישור.
למזלה (כך בדיעבד) היא הסכימה. הם הגיעו אלי למחרת. קצת מבולבלים, קצת כועסים, בעיקר אבודים. שניהם ידעו שלא טוב להם, אבל לא ידעו לשים את האצבע על מה בדיוק גרם לזה לקרות.
לשניהם אגו מנופח, שניהם התבצרו בעמדה שמאשימה אחד את השנייה בכישלון הנישואין ולא הסכימו בשום אופן לעצור את מטר הגידופים וההאשמות אחד כלפיי השנייה.
המפגש התלקח במהרה. "אני אפתח נגדך בהליכים, אני אוציא נגדך צו הרחקה, אתה לא ראוי להיות אבא של הילדים שלי…" הם רק חלק מחילופי הדברים הקשים שנאמרו שם.
לפני שהגיעו דאגתי להוציא מהפייסבוק תמונה מיום החתונה שלהם.
לאחר שנתתי להם "להתרוקן", שאלתי: זוכרים את היום הזה?
הוא מיד השיב: "יום מקולל".
שאלתי: ולמה בכל זאת התחתנת איתה? מה בכל זאת כבש את ליבך?
לקח לו רגע להשיב ואז אמר: ידעתי שהיא תהיה אמא טובה.
והיא באמת האמא הכי טובה שיכולתי לבקש לילדים שלי.
את אותה שאלה הפניתי אליה. היא חשבה רגע, היססה והשיבה: חשבתי שאיתו יהיה לי ביטחון.
יש לי רק עוד שאלה אחת אמרתי, לקראת פרידה, צריך לחשוב על כסף, על רכוש, על קריירה, ועוד. אבל מה הדבר הכי יקר שצברתם במהלך השנים? מה הדבר הכי יקר לכם בעולם?
על השאלה הזו הם אפילו לא חשבו… הם מיד השיבו ביחד: הילדים.
שאלתי מה הם היו מוכנים לעשות עבור הילדים? שוב השיבו יחד: הכל.
אמרתי להם שהדבר הכי טוב שהם יכולים לעשות עבור הילדים שלהם, זה להיפרד בצורה מכבדת.
הם חייכו אחד לשנייה. ואז אלי. הפגישה הסתיימה כעבור 4 שעות. הכנו ביחד הסכם פרידה. הם אפילו לא הסכימו לכנות אותו "הסכם גירושין". הסכם שרואה קודם כל את טובת הילדים. הסכם שמחלק בצורה שווינית את הנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים (כולל את הזמן עם הילדים), מבלי להתעלם מהעובדה שהיא השקיעה את רוב שנות הנישואין בבית והוא השקיע בקריירה.
הסכם שמאפשר לשניהם להתחיל את פרק ב' בחיים שלהם בצורה מכובדת.

משפט לסיום – משפט שנכון תמיד!! אתה לעולם לא יכול לחזור אחורה ולשנות את ההתחלה. אבל אתה תמיד יכול להתחיל מהיכן שאתה ולשנות את הסוף. אם כבר בחרתם לסיים, תעשו הכל כדי שהסוף יהיה טוב.