את סיפור יציאתו של שי לחירות אני לא אשכח לעולם. הוא התקשר אלי בשעה 07:00 בבוקר, לא בדיוק הבנתי מי זה חסר ההתחשבות שמחייג בשיא הארגונים.
הוא לחש לי מהצד השני: ״המשקית ת״ש לי נתנה לי את המספר שלך, היא אמרה שאת יכולה לעזור לי״.
שאלתי במה מדובר, הוא אמר שהוא שיש לו ילד, אבל שהוא חייב לנתק כי יש לו מסדר בוקר.
במהלך היום הוא שלח לי בווצאפ רצף של תמונות ובהם צילומים של חלקים מבקשה למזונות זמניים.
התחלתי לקרוא את הבקשה ופתאום שמתי לב שכבר יש עליה החלטה – ״לתגובת האב בתוך 14 ימים״. הסתכלתי על מועד ההחלטה, חישבתי בראש ופתאום קלטתי שהיום הוא מועד האחרון להגיש את התגובה.
חייגתי מהר לשי, הוא שוב ענה בלחש שהוא לא יכול לדבר שהוא בדיוק נכנס למטווח. אמרתי שהטירונות שלו פחות מעניינית אותי ושהתנהלות נבונה בשלב הזה, יכולה לחסוך לנו הרבה בהמשך.
הוא לא ממש הבין על מה אני מדברת ולמה הדברים לא יכולים להמתין עד שישוב לחמשוש בבית.
היא המתינה 9 חודשים, לא יכולה להמתין עוד יומיים?!
ופתאום קלטתי שתאריך הלידה של הקטין הוא ב- 1.4.21 ותאריך הגשת הבקשה הוא ב- 29.3.21. כלומר היא הגישה את הבקשה 3 ימים לפני שהילד נולד.
הבהרתי לשי שאם בית המשפט יפסוק מזונות זמניים לפני שיבין שיש לנו עסק עם אבא חייל בסדיר, תהיה לנו בעיה לנהל מו״מ, כי ייקבע רף מסוים שממנו יהיה מאוד קשה לרדת במו״מ.
הגשתי בקשה למתן ארכה קצרה להגשת התגובה עד לאחר ה״חמשוש״ בשל שהייתו של המשיב בטירונות. השופטת נענתה בחיוב.
בינתיים יצרתי קשר עם עורך הדין של האם, אמרתי לו שאנחנו מעדיפים לסגור סכום זמני בהסכמה. הוא שאל על איזה סכום חשבתי. אמרתי לו בחוצפה – 500 ש״ח בחודש (סכום נמוך לכל הדעות). הוא מיד הסכים.
משהו כאן לא הרגיש לי הגיוני. שהרי סכומי המחייה של תינוק בן יומו גבוהים בהרבה ובבית המשפט היא הייתה מקבלת פי 4 לפחות.
תחושת הבטן שלי אמרה לי שיש כאן משהו אבל לא הצלחתי להבין על מה לשים את האצבע. החלטתי להמתין לפגישה עם שי. הוא הגיע אלי למשרד עם נעלי אצבע וחולצה מכופתרת פרחונית. שאלתי מאיפה החולצה והוא אמר לי מהטיול לפני צבא שעשיתי עם חברים בהוואי.
פתאום נפלו לי מלא אסימונים, שאלתי כמה זמן הטיול, הוא אמר לי 3 חודשים. איזה חודשים שאלתי. סיימתי בגרות אחרונה ביולי ומיד טסתי – יולי עד ספטמבר 2020. זה היה נס, בדיוק הייתה הפוגה של הקורנה וניצלנו את השמים הפתוחים. אבל כשחזרנו זרקו אותנו למלונית שבועיים. שם הכרתי את אדל. שכבנו פעם אחת.
הסתכלי שוב על תאריך הלידה של התינוק ושוב על תאריך הטיול ופתאום הבנתי ש-9 חודשים לפני הלידה, שי בכלל היה בהוואי.
שבוע אחרי ששכבנו אדל הודיעה לי שהיא בהיריון ושאני האבא (שגם זה קצת הזוי, כי בדרך מגלים על ההיריון לכל הפחות 3 שבועות לאחר קיום היחסים). באותו רגע הבנתי כמה לעו״ד אישה יש יתרון מטורף על גברים (גם)בתיקים כאלה. שהרי גבר בחיים לא היה ער לניואנסים של מועדי המחזור וכו׳.
למחרת הגשתי לבית המשפט בקשה לבדיקת רקמות. לבקשה צרפתי את דו״ח הכניסות והיציאות של שי מהארץ. למזלנו, השופטת ידעה לעשות את החישובים הקלילים בעצמה ודרשה מהאם להגיש תצהיר, במסגרתו היא מבהירה כיצד היא הגיעה למסקנה ששי הוא אב התינוק.
האם התעקשה, אמרה שילדה בחודש שמיני, אבל החישובים בהתאם לטיעון שלה התאימו ללידה בחודש שישי.
לאור התעקשותה (המיותרת) דרשתי מבית המשפט, שבטרם פסיקת מזונות זמניים יינתן צו לביצוע בדיקת רקמות. הוספתי שככל ויתגלה ששי הוא האב, הוא מתחייב לשאת בסכומי המזונות באופן רטרואקטיבי מיום הלידה.
וכך היה, למחרת התייצבו במחלקת אימונולוגיה וסיווג רקמות בבית החולים רמב״ם. ומיד לאחר חג הפסח קיבלנו את התוצאה השלילית שהוציאה את שי לחירות מכלא האבהות לילד לא שלו.
לתוצאות הבדיקה השלילית צירפתי הודעה ובה רשמתי, שהמשיב מוותר על הוצאות משפט לטובת מימון שיעורי מתמטיקה עבור האם וחתמתי בטיפ שבפעם הבאה שהיא מנסה לדוג לה דג שמן כדי שיהיה ארנק לילד שלה, שתוודא שהוא שחה בים הקרוב לביתה.
