השבוע התחלתי תואר שני באוניברסיטת בר אילן.
אבל בואו נחזור רגע 3 חודשים אחורנית, כשאמרתי לעצמי שבאוקטובר 2021 אני מתחילה תואר שני.
ידעתי שאין באמת זמן טוב כדי להתחיל תואר שני ואני תמיד אמצא את התירוצים ללמה לא. ערב אחד נכנסתי לאתר של בר אילן וראיתי תואר שני במשפטים – מסלול גישור משפחה ויישוב סכסוכים.
בוווום!!! פרופ' שחר ליפשיץ (לא פחות מהאדם הכי מוערך בתחום) מעביר בתואר סמינר ועוד שני קורסים. היה לי ברור שאני בפנים.
רוב האנשים הסבירו לי יפה מאוד "למה לא" – "ימי שישי השתגעת?! את הולכת להקריב את ימי השישי שלך ולנסוע עד אחרי תל אביב"? וכאלה שאמרו – "יש לך כל כך הרבה עבודה מתי תספיקי?" והיו כאלו שאמרו (ובצדק) – "זה לא נותן שום משמעות כלכלית".
אבל אני מבפנים רציתי את זה יותר מכל דבר אחר בעולם.
אז הלכתי לאדם שידעתי שאקבל ממנו את ה"למה כן". בעלי. הוא אמר לי: "לכי על זה. אני מאחורייך, תמיד רצית, אנחנו נסתדר".
וככה ביום שלישי התחלתי את הצעד המשמעותי הבא אל עבר הדוקטורט שלי במשפטים.
למה אני מספרת לכם את כל זה? כי כולנו דחיינים מטבענו. כל דבר שמוציא אותנו מאזור הנוחות (תואר שני +משרד +עובדים +ילדים) אנחנו נעדיף לדחות אותו אל מעבר לאופק.
כשראיתי את השם של פרופ' ליפשיץ מנחה את הסמינר בחוזים משפחתיים, הדבר הראשון שעשיתי היה להירשם ולשלם את דמי הרישום ובכך הגדלתי בצורה משמעותית את הסיכויים שלי גם לסיים את התואר. כי ברגע שהתנעתי את הרכבת והוצאתי את הכסף, כבר הרבה יותר קל לדהור קדימה. בערך כמו ללבוש בגדי ספורט, עצם העובדה שנעלתי נעלי ספורט ויצאתי מהבית, מגדילה משמעותית את הסיכוי שגם אסיים 10 ק"מ ריצה.
ולמה את זה אני מספרת לכם?
כי הסיפור הזה של הרישום המהיר (אבל ממש לא אימפולסיבי) לדבר שהוא כל כך משמעותי, רק כי אני יודעת שזה הצעד הנכון, הזכיר לי את אושרית.
אושרית פנתה אלי ב"פרטי" של האינסטגרם לפני בערך שנה. פרסמתי "סיפור לשבת" שכנראה נגע לה בנקודה שגרמה לה לשלוח לי הודעה "ולהתניע".
למחרת היא כבר הגיעה אלי לייעוץ. סיפרה לי על מסע של התעללות כלכלית קיצונית (כל פעם אני חושבת שכבר שמעתי הכל ואז מפתיעים אותי עם רף חדש).
20 שנים של שליטה כלכלית אבסולוטית על ידי אורון, בעלה, אב שלושת ילדיה.
הוא היה דורש ממנה לתת דין וחשבון על כל שורה בכרטיס האשראי. היו חודשים שהכרטיס היה מוחרם כעונש בעקבות הוצאה שלא מצאה חן בעיניו ואז הוא היה משאיר לה על השיש במטבח כמה שטרות במזומן וזורק לה "תסדרי עם זה".
היא שיתפה אותי אפילו בפעם שהתנה רישום של הילד לחוג כדורגל בתמורה למין אנאלי.
ככל שחלף הזמן בפגישה היא הרגישה יותר ויותר בנוח לשתף אותי בסרט האימה שנמשך 20 שנים מהחיים שלה.
הצעד האמיץ שעשתה (עצם שליחת ההודעה) הוא למעשה ההתנעה של ההליך וההתחלה של סוף הנישואין המתעללים שלה.
פתחתנו תיק בבית המשפט לענייני משפחה והגשנו מיד בקשה לפסיקת מזונות ומדור זמניים. העמדנו את התביעה על סכום גבוה שיאפשר לה להסתדר באופן זמני.
הגשנו בקשה למדור שקט ובקשנו להורות לאורון לצאת מבית המגורים ובכך לייצר עבור אושרית והילדים שקט נפשי, כדי לנהל את ההליך במשפטי מבלי להיות נתונה למרותו. בית המשפט קיבל את בקשתנו לאחר שהוכח שבבעלותו דירת השקעה (שרשומה רק על שמו כמובן) במגדל דירות יוקרתי שעומדת ריקה. בהמשך גילינו שאורון השתמש בדירה כדי להביא לשם נערות ליווי ולקיים מסיבות אורגיות המוניות עם חברים.
הבעיה החלה כאשר אורון התחיל להבריח כספים מהחשבון, ואיך עליתי על זה אתם שואלים? במסגרת התגובה למזונות זמניים (אגב, הוא דרש להעמיד את דמי המזונות החודשיים של 3 הילדים על 4,000 ₪ בחודש), נדרש האב להגיש תלושי שכר, תדפיסי חשבונות בנק ופירוט אשראי ביחס ל-12 חודשים אחרונים.
סרקתי שורה שורה בכל עשרות עמודי התדפיסים וגילית שימים ספורים לאחר שמסרנו לאורון את תביעת המזונות הוא החל "בעדינות" למשוך מזומן מחשבון הבנק. כל יום 5,000 ₪ וכך ב-14 הימים עד להגשת התגובה הוא משך 70,000 ₪ תמימים.
אח"כ עברתי גם על תדפיסי האשראי. גם שם ראיתי הלוואות במימון ישיר כל אחת 10,000 ₪ וכך הוא הצליח להבריח עוד 40,000 ₪.
אבל הדבר הכי יפה שגילתי זה שתלוש השכר האחרון (זה שסמוך למועד הגשת הבקשה) עומד על סך של 10,000 ₪ בלבד (למרות שבאותו חודש עמדו חיובי האשראי על קרוב ל-40,000 ₪).
ברור שהצעד הזה שיחק לרעתו, כי תלושי השכר של 11 החודשים שקדמו להליך עמדו על 50,000 ₪ ופתאום (הפלא ופלא) התלוש שנמשך מיד לאחר בקשת המזונות עמד רק על 10,000 ₪.
היה לי ברור שגם יתר התלושי היו פיקציה מוחלטת. שהרי אורון הוא זה ששילם לעצמו את השכר, מתוך חשבונות החברה שבבעלותו. כך שהוא יכול היה לקבוע לעצמו מה יהיה הסכום שיופיע בתלוש.
גם תדפיסי כרטיסי האשראי של אורון חשפו רמת חיים גבוהה. "גיהוצים" של אלפי שקלים במסעדות שף יוקרתיות בתל אביב, חנויות טבק וסיגרים באלפי שקלים וחליפות מבוטיקים מיוחדים לגברים בכיכר המדינה.
כל זה כאשר את אושרית הוא הגביל לעיתים גם ב-200 ₪ לשבוע, אפילו לק ג'יל הוא לא הסכים לה עשות, כי טען שזו השתעבדות וחבל על הכסף.
השופט השתכנע שסכום המזונות והמדור שישמור על המצב הקיים ועל רמת החיים שהייתה נהוגה לפני פתיחת ההליך, יעמוד על סך של 13,000 ₪, השופט גם קבע כי את מלוא הוצאות החינוך והבריאות החריגות ישלם אורון, ישירות לנותן השירות ועל פי דרישה של אושרית.
מיד לאחר קבלת ההחלטה למזונות זמניים פנה אלי עורך הדין של אורון וביקש שננסה להגיע לפשרה.
ככל הנראה העמדת דמי המזונות החודשיים על הסכום האמיתי ששיקף את רמת החיים בפועל (ולא את זו שהוא ניסה לצייר במסגרת תגובתו) הורידה אותו מהעץ הגבוה עליו הוא טיפס היישר אל תוך הליך הוגן של מו"מ, אשר הוביל להסכם גירושין הוגן שמחלק את הרכוש המשותף שנצבר במהלך החיים המשותפים בחלקים שווים. הסכם כזה שיאפשר לאושרית להתחיל בחיים חדשים מבלי שתהיה נתונה לחסדיו.
