תמר הגיעה אלי שבורה. היא הייתה עמוק בתוך הליך שיפוטי. הסיוט הכי גדול של עורך דין משפחה הוא לקבל תיק ב״ירושה״ מעו״ד אחר.
אלו בדרך כלל תיקים שנעשו בהם נזקים כמעט בלתי הפיכים.
תמר הביאה לי ארגז ובו 3 קלסרים שברובם הדפים אפילו לא היו מתויקים.
עוד לפני שהסכמתי להחליף איתה מילה, רציתי להבין את הסיפור מתוך המסמכים.
עברתי מסמך מסמך. סידרתי לפי תאריכים את כל ההחלטות וכתבי הטענות שאוחסנו בתוך הקלסרים והכנתי טבלה כרונולוגית.
רוב ההחלטות היו בעניין הקטינים. לתמר ודותן 3 ילדים. שלושתם מתחת לגיל 6.
מתחילת ההליך המטיר דותן על בית המשפט מבול בקשות שמבססות נרטיב ברור של ניכור הורי, של אי יציבות נפשית ״על גבול האי כשירות״ הוא כינה אותה.
הוא האשים את תמר בכך שהיא שוטפת לילדים את המוח כנגדו.
משהו לא הסתדר לי. מדובר בילד בן 5, ילד בן שנתיים וחצי ועוד ילדה קטנה בת שנה. איזו שטיפה ניתן לעשות למוח של ילדה בת שנה וגם אם שטפו לה את המוח כנגד אבא שלה, איך הוא בדיוק הבין את זה.
משהו בכתבי הטענות לא התאים לי לגילאי הילדים. הייתה לי תחושה של ״העתק הדבק״ עם ״מניירות״ לא מעודנות.
ואז, מסמך אחד קטן, שהתחבא לו שם בתוך כתב ההגנה בתיק המזונות הדליק לי נורה אדומה.
תמר סיפרה לי שדותן הוא שכיר בחברת הייטק. שכשהם התחתנו הייתה לו חברה קטנה עם עוד שותף. אחרי שהוא סגר את החברה, הוא מצא עבודה כשכיר. תמר לא ידעה לומר לי יותר פרטים על מקום העבודה של דותן. חלוקת התפקידים הייתה ברורה היא אמרה לי – אני עם הילדים והוא על הפרנסה. היה לי נוח. שנינו התחתנו כשהיינו כבר אחרי גיל 35. רצינו ״לתקתק 3 ילדים ולסגור את הבסטה״. היה לי ברור שאני מתמסרת לילדים ושהוא אחראי על הכסף.
המצב הכלכלי לא קל. בכל זאת 2 ילדים בגנים פרטיים, אבל הסתדרנו בדוחק.
כשקראתי את כתב ההגנה של דותן הבנתי שהקו הוא על משפחה בורגנית שמתמודדת עם יוקר המחייה הרצחני של הארץ וזו הסיבה שהמזונות הזמניים שנפסקו היו על הרף הנמוך.
אחרי ״הסיפור״, עברתי לנספחים – בחנתי את תלוש השכר שצורף לכתב ההגנה ופתאום קלטתי שם שצלצל לי מוכר.
הכנסתי לרשם החברות את מספר הח.פ. של החברה ממנה הונפק התלוש ופתאום גיליתי שבעל המניות היחיד בחברה הוא לא אחר מאשר דותן בעצמו.
שבוע לאחר מכן התייצבנו בבית המשפט לדיון דחוף שנקבע בכלל בסוגיית הבטחת הקשר של דותן עם 3 הקטינים ובירור ההאשמות הקשות שהוא הטיח בתמר בדבר שטיפות מוח וניכור הורי.
האסטרטגיה הדיונית של עורך דינו הייתה ברורה – הוא הסיט את הזרקור מבירור התיק הרכושי בכך שיצר מלחמת עולם בתיק המשמורת.
את הדיון פתחתי בהסכמה גורפת לכל בקשותיו, כולל למשמורת משותפת. הבהרתי שהלקוחה שלי רואה בדותן אבא נהדר ושבכל מקרה היא מקווה שחלוקת הזמנים השווה תאפשר לה לחזור סוף סוף לשוק העבודה אחרי כמעט 6 שנים.
ראיתי איך הצבע של דותן הופך חיוור מרגע לרגע ואז הבאתי את פטיש ה-5 קילו כדי לתקוע את המסמר האחרון בארון האמינות שלו אל מול השופטת.
ביקשתי לדון בסוגיית המזונות הזמניים לאור שינוי נסיבות מהותי. השופטת הרימה גבה אבל נתנה לי הזדמנות לטעון, ביקשתי להציג תלוש שכר בסך 9,000 ש״ח שאותו מושך דותן מהחברה ושעליו התבססה פסיקת המזונות הזמניים. השופטת עשתה פרצוף של: ״מה את מחדשת לי ומה שינוי הנסיבות המהותי פה?״ ואז הצגתי לה פלט מרשם החברות ביחס לחברה שבה ״מועסק״ האב וממנו עולה שאותו אב הוא בעל מניות יחיד באותה חברה.
השופטת עיינה במסמכים דקות ארוכות – נעמדה והקריאה החלטה לפרוטוקול:
- בתוך 3 ימים מהיום יגיש האב דוחות שנתיים ודיווחים לרשויות המס ביחס ל-3 שנים האחרונות, פירוט כלל הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות, אישורי יתרות, פיקדונות, חסכונות, מטבע חוץ וניירות ערך ביחס לכל חשבונות הבנק שבבעלותו ו/או בבעלות החברה רשימת נכסים/ציוד, כספות ומיטלטלין וכן תצהיר מפורט מאומת על ידי עורך דין לאימות האמור בגילוי המסמכים.
- החלטה תינתן לצדדים מיד לאחר המצאת המסמכים על ידי האב.
וכך היה – 7 ימים ממועד הדיון קיבלנו החלטה שמשלשת את סכום המזונות, מחייבת את האב בתשלום מלוא החזר המשכנתא החודשית, מלוא הוצאות החינוך (כולל מעונים פרטיים) ומלוא הוצאות החינוך.
איך אמר לי לקוח השבוע – חזיר קטן אוכל הרבה, חזיר גדול אוכלים אותו.
דותן היה חזיר גדול.
