השבוע התחיל בלקוחה שייצגתי לפני שנה בערך. זו הייתה אפיזודה חולפת כזו, שרותיי נשכרו כדי להגיש ערעור בסוגיה משפטית מורכבת ומסוימת. ניצחנו בערעור ביג טיים, למרות שההימורים נתנו לנו פחות מ-3% סיכוי.
לפני חודשיים קיבלתי טלפון מהילדים שלה. הם סיפרו לי שהיא עברה תאונה מאוד מאוד קשה. ונותרה נכה עם פגיעה בזיכרון ושאלו שאלה שקשורה בהליך שייצגתי. השבתי בשמחה.
השבוע הלקוחה בעצמה יצרה איתי קשר וביקשה שנפגש. במהלך הפגישה פתאום הבחנתי שהיא לא ממש זכרה איך אנחנו מכירות. כלומר היא לא ממש זכרה את הניצחון הגדול שהיה במחוזי. את הרגע המכונן ההוא מול 3 שופטי המחוזי, שאמרו שאנחנו צודקות בכל הטיעונים שלנו.
אז מדוע ביקשת להיפגש דווקא איתי, שאלתי. היא אמרה לי שאת זה היא ממש זכרה, אבל מה שהיא כן זכרה, זה שאפשר לסמוך עלי.
באותו רגע חשבתי לעצמי, שאם עד עכשיו היה לי איזשהו ספק, אז עכשיו ברור לי שאני בדיוק במקום הנכון. כי בסופו של דבר, כשעובדים עם אנשים, זה בכלל לא משנה מה עשית עבורם. זה משנה איך גרמתם להם להרגיש.
ואם כבר להרגיש, אז זה ברור שכשמנהלים מו״מ אנחנו מחויבים לתת מקום למה שהצד השני מרגיש.
הסיפור של הלקוחה האהובה שלי, שלפני שנה גרמתי לה להרגיש טוב והיא זכרה לי את זה, הזכיר לי את מוטי, שביקש לתאם פגישת ייעוץ. שאלתי אותו מי הפנה אותו והוא השיב שאני ייצגתי את אשתו של אחיו.
״תמכתי באחי בתהליך הגירושין מול אשתו לשעבר. בכל פעם שאחי סיפר איך עורכת הדין של אשתו מתנהלת, הבטחתי לעצמי שאם איי פעם אני אתגרש, את תהי עורכת הדין שלי״.
מוטי הגיע אלי לאחר שהורחק מהבית. שאלתי אותו אם הוא באמת היה אלים כלפי הילדים, כפי שמיכל טוענת. לעולם לא הרמתי ידיים. לא על מיכל ולא על הילדים. הוא השיב.
ואז התחלתי לברר מדוע מיכל חוששת שמוטי יהיה עם הילדים. מוטי מיד אמר לי שהיא רוצה עוד כסף, כי היא חושבת שאם הילדים יהיו רק אצלה, היא תקבל יותר כסף מזונות.
אמרתי לו, שיכול להיות שזו הסיבה שהיא מספרת לעצמה וגם נוח לו לספר, אבל אנחנו יודעים שכסף הוא לעולם לא הסיבה האמתית. כסף הוא התחפושת לרבדים העמוקים של הצרכים האנושיים שיושבים תחתיו.
ואז ירד למוטי האסימון – אמא של מיכל מתה מסרטן כשהיא הייתה בת 3. למעשה מיכל גדלה בלי אמא, ולאורך כל שנות הנישואין היא תמיד אמרה שאין סיכוי שהילדים שלה יגדלו בלי אמא. ועכשיו, מיכל (שהיא בעצם אותה ילדה שגדלה בלי אמא) היא זו שמנהלת איתנו את המו״מ.
וכשמבינים שמנהלים מו״מ עם ילדה שאמא שלה ״נטשה״ אותה בגיל 3, אי אפשר שלא לגלות אמפטיה.
אחר כך עברתי לילד שבמוטי. כדי להבין מי הילד הזה שמנהל עם מיכל מו״מ. גיליתי ילד שחטף מכות מאבא שלו, אבל לא רק הוא. גם אמא שלו ואחיו חטפו. והסיוט הכי גדול של מוטי (הילד וגם המבוגר) היה להפוך להיות אבא שלו. מוטי טיפל ביצרים הללו, שהוטמעו בו מאז שהיה ילד, והצליח להתגבר עליהם. אבל מיכל ידעה שמוטי גדל עם אבא אלים, וכשהפחד הזה פוגש את הילדה הנטושה שבה, הוא גורם לכך שהיא לא מסכימה בשום אופן לשחרר את הילדים שלה. ומוטי. מוטי בטוח שהיא רוצה רק כסף.
כשנתנו לפחד של מיכל מקום, פתאום היא הסכימה לדבר. מיכל בעצמה לא ידעה שזה מה שמנהל אותה. סיכמנו שמוטי ימשיך בטיפול, ושזמני השהות יתנהלו בהדרגה. תחילה בנוכחות של מיכל ולאחר מכן לבד. תחילה ללא לינה ולאחר מכן עם לינה.
ומיכל, מיכל פתאום הבינה את הפחד של הילדה הקטנה שבה, שניהל אותה בעוד כל כך הרבה תחומים בחיים.
אז בפעם הבאה שאתם מנהלים מו״מ גירושין, וחושבים שאתם יכולים לתת עוד כמה שקלים ולסיים את זה – תזכרו את הדברים הבאים:
- מי שמנהל את המו״מ אלה הרבדים העמוקים של הרגש. כשמבינים את זה, מבינים גם ש״היריב״ שלך (בן או בת הזוג) בעצם מכיר את כל הקלפים שלך במו״מ וגם אתה את שלו. זו גם הסיבה שמו״מ גירושין הוא אחד ההליכים המרתקים שיש בעולם הגישור. כי הוא בעצם אומנות הצעידה במשעוליי הרגשות, הפחדים והאינטרסים החבויים של כל אחד ואחת מאתנו.
- כדי לנצח (הכוונה בלנצח היא לסיים בהסכם) צריך קודם כל להבין על מה יושבת הדרישה החומרית של הצד השני.
- ההבדל בין הליך משפטי לסיום סכסוך בגישור, הוא ההבדל בין סוף רע, לרע בלי סוף. ואם רוצים להגיע לסוף (רע ככל שיהיה), אי אפשר לעשות את זה, מבלי להבין איך הראש של בן הזוג השני עובד ומה הצרכים שלו.
- תזכרו!! זה לעולם (אבל לעולם) לא כסף. מתחת לרובד החומרי, תמיד יושבים הפחדים והצרכים הבסיסיים של האדם (למשל הצורך בביטחון, אל מול הפחד מתלות). לכן אם תצליחו להבין את הרובד התחתון הזה, תצליחו להגיע לפשרה.
- אל תניחו הנחות. תבואו למו״מ עם ראש פתוח. לעולם אל תגידו: ״היא בחיים לא תסכים״. תציעו, מקסימום תקבלו לא. כי עם ה״לא״ קל יותר להתמודד.
- כל ביטוי של כוח הוא סימן לחולשה של בן או בת הזוג, תזכרו שאם הוציאו נגדכם צו הרחקה, משמע הצד השני מרגיש חולשה במו״מ ופועל מתוך יצר הישרדותי, כך גם אם הרימו את הקול בחדר הגישור.
- אם כוח הוא דווקא סימן לחולשה, אז ״בקשה״ או הצעה, היא סימן לעוצמה. העוצמה טמונה ביכולת של האדם להתמודד עם ה״לא״.
- אין קשר בין מה שתציעו במו״מ לבין תוצאותיו. כמו שאין קשר בין מה שתעשו או לא תעשו. בסופו של יום הכל תלוי בבשלות של בן הזוג לסיים את הקשר, או שהוא מחזיק בו מתוך פחד להתמודד עם מה שיהיה אחריו.
- תציעו לצד השני כמה אפשרויות ותאפשרו לו לבחור. כשאדם מרגיש שהוא זה שבחר, הרבה יותר קל להסכים.
- והדבר האחרון – שהוא הדבר שאתו פתחנו. תמיד אבל תמיד, אדם יזכור רק את איך שנתתם לו להרגיש. וכמבינים את זה, אז גם מבינים שבחיים – זה לא הכל רק כסף. ואולי הוא אפילו כלום. הוא רק תחפושת לפחדים.
