היא הגיעה אלי נחושה. זו המילה להגדיר את הילה. נחישות.
"15 שנים של נישואין ללא טיפה של משיכה, ללא טיפה של מיניות, ללא טיפה של אהבה. 15 שנים של הרגל. חייתי עם אביב מתוך הרגל. לרגע לא הייתי שם, גם לא בחופה."
כך היא הגדירה את הנישואין שלה לאביב.
פגישת ייעוץ שנמשכה שעתיים ומחצה. שבסופה עשיתי PLAY על השיר "לבחור נכון" של הזמר אמיר דדון. המשפט שבגללו בער בי השיר הזה במהלך כל הפגישה היה:
" מבט חטוף אל עצמי ודי
רק לא להסתכל
מה שבפנים כבר בפנים מדי
קוראים לזה הרגל"
ולשאלתי, למה בכל זאת התחתנת? למה בכל זאת הבאת איתו 3 ילדים? היא השיבה – מתוך הרגל. היינו חברים מהתיכון. והיום אני לא רוצה להמשיך להתפשר. "רצתי על אוטומט במשך 15 שנים. מבטים חטופים אל עצמי, לעולם לא עצרתי שנייה את רכבת ההרים כדי "להסתכל באמת". היום אני "מסתכלת". ואני מגלה ש"מה שבפנים כבר בפנים מידי, קוראים לזה הרגל".
את גלעד היא הכירה לפני שנתיים. מהנדס חדש במחלקה שבה עבדה. הוא היה גרוש ואבא לשני בנים. הקשר התחיל בעבודה. הוא היה בהתחלה רק אוזן קשבת לכל הבעיות שלה, כתף לאטימות של בעלה. מהר מאוד החברות בניהם הפכה לרומן סוער שגרם לה להבין שהסקס עם אביב היה חסר משמעות. גלעד נתן לה פרשנות חדשה למילה "סקס". אתו הכל היה מותר. הוא גרם לה להרגיש יפה, ומושכת וסקסית כמו בת 16. הם הגשימו ביחד את הפנטזיות הכי פרועות שלה. היה בו כל מה שלא היה בבעלה ואב ילדיה. היא דיברה על גלעד והעיניים שלה נצצו. כאילו משהו בה נולד מחדש.
היא הגיע אלי כדי לקבל אישור לממש את האהבה שלה אליו. כדי להרגיש שוב כמו בת 16, אבל הפעם לתמיד ולא לשעות חטופות במחיצתו של גלעד.
הבטתי בה בתמיהה ושאלתי אותה – את לא חושבת שמה שהכי מרגש בקשר עם גלעד זה עצם היותו "אסור"? ואחרי שהוא יהפוך "למותר" הקסם יתפוגג וכבר לא תהיה דרך חזרה?
היא אמרה לי שהוא הרבה מעבר. ודרשה שלא אנסה לשכנע אותה. היא כבר קיבלה את ההחלטה. הגדירה את התפקיד שלי כ"מוציאה אל הפועל של יציאת מצריים הפרטית שלה".
לאחר מכן ניסיתי לברר מה תהיה תגובתו של אביב למהלך הזה? האם הוא יגלה התנגדות? היא אמרה שאין לה ספק שהוא יקבל את זה בהפתעה גמורה והוא בטוח "יעשה לה את מוות" עד שיסכים לשחרר אותה. אבל היא מוכנה להתמודד עם כל תרחיש והיום היא מספיק חזקה להתמודד עם גירושין ופירוק התא המשפחתי. "אני כבר לא מרחמת על הילדים, הם כבר מספיק גדולים, הגיע הזמן שאחשוב קצת על עצמי". היא ניסתה לנחם את עצמה ולספק תירוצים.

לאחר שנתנה לי את כל הפרטים על חייהם המשותפים והרכוש שצברו במהלכם, הבהרתי לה את מצבה המשפטי על כל רבדיו, היא חתמה על בקשה לפתיחת תיק בבית המשפט לענייני משפחה.
כעבור מספר ימים קיבלתי טלפון מפתיעה מעורכת הדין של אביב שהציעה לי שנתאם פגישה למשא ומתן אבל ללא נוכחות הצדדים בשלב זה.
בפתח הפגישה עורכת הדין של אביב הניחה על השולחן את הבקשה ליישוב סכסוך שהוגשה מטעמו של אביב לבית הדין הרבני, בדיוק באותו תאריך שבו הוגשה בקשתה של הילה.
שאלתי אותה מה היו הסיבות שבגינן בחר אביב להתגרש והיא כאילו הקריאה לי את אותו התסריט של הילה. "הוא הכיר מישהי שגורמת לו להרגיש שוב כמו בן 16".
באותה הפגישה ריכזנו את כל הרכוש המשותף ובנינו מתווה חלוקה הוגן בין הצדדים. משמורת משותפת על שלושת הילדים וחלוקה שווה בהוצאותיהם ללא חיוב מזונות של מי מהצדדים מהסיבה הפשוטה שלשניהם הכנסות דומות ומסוגלותם ההורית מצוינת.
זימנו את הילה וגלעד לפגישה מרובעת והנחנו על השולחן את מתווה החלוקה אליו הגענו.
העיניים של שניהם נצצו והם היו כל כך שלמים (כל אחד מסיבותיו שלו ומבלי שידעו שהסיבות של שניהם זהות).
ההסכם קיבל תוקף של פסק דין שבוע לאחר מכן.

מוסר השכל – אתה לעולם לא יכול לחזור אחורה ולשנות את ההתחלה. אבל אתה תמיד יכול להתחיל מהיכן שאתה ולשנות את הסוף. תקשיבו ללב שלכם. יש מצבים בחיים שבהם הוא יודע יותר טוב מהראש.