שאלת קיטבג
אני אומנם בלחץ היסטרי בגלל דד ליין בלתי אפשרי של הגשת 2 סמינריונים עד סוף החודש, אבל לא יכולתי לוותר על הסיפור של מתן.
הוא הגיע אלי בתחילת השבוע במיוחד מתל אביב. למרות שאמרתי לו שביום שני אני גם ככה במשרד התל אביבי, הוא התעקש להגיע בדחיפות.
לא הבנתי מה לא יכול לסבול דיחוי למשך 24 שעות.
המבט שלו היה מפוחד. ואז הוא התחיל לספר לי סיפור.
לפני בערך 15 שנים עברתי לגור בתל אביב. למדתי באוניברסיטת תל אביב כלכלה ומנהל עסקים, ושכרתי דירה עם שותפים.
בשלב מסוים השותפים עזבו, אני נשארתי, במשך תקופה נכנסו ויצאו משם בנות זוג, עד שרונה הסכימה להישאר.
בכל אוגוסט, הייתי מגיע לבעל הבית, שגר כמה רחובות לידי, כדי לחדש את הסכם השכירות. כל שנה מחדש הוא אמר לי: ״אין צורך לערוך הסכם חדש, בוא רק נחתום ונשנה את השנה״.
אחרי 5 שנים, כבר לא היה לי נעים ואמרתי לו שמחירי השכירות בתל אביב זינקו משמעותית ושהמחיר שאני משלם הוא בערך שליש ממה שהשכנים שלי משלמים.
אין לי מושג למה אמרתי את זה, אבל הרגשתי שאני חייב. שאולי הוא זקוק לכסף הזה ושהוא פשוט מנותק ממה מתחולל בשוק הנדל״ן התל אביבי המטורלל.
הוא הציע לי סוכריית וורטרס אורגינל, ושאל אותי: ״תגיד לי ילד, איפה שירתת בצבא?״ הייתי קצין בנח״ל. השבתי. ובנחל לא מלמדים שלא שואלים שאלות קיטבג?
חייכתי אליו, חיבקתי אותו ואמרתי לו תודה.
בוקר אחד, מיד אחרי שנעמה הבכורה שלי נולדה, צבי הופיע בדלת. נבהלתי, ידעתי שהוא עבר מהדירה הזו לפני שנים, כי היה לו קשה לעלות 4 קומות בלי מעלית.
הכנסתי אותו ושאלתי אותו, איך הצלחת לעלות את כל המדרגות? – בנחישות, הוא חייך.
לא תכבד את האורח שלך בנוכחות הנסיכה החדשה? הוא שאל.
מרוב התרגשות שכחתי שזו באמת סיבה למסיבה ומיד קראתי לרונה אשתי, שהזכירה לי שאנחנו חייבים לדבר איתו בנוגע לכוונה שלנו לעזוב את הדירה. שאין לנו ברירה, כי הקומה הרביעית ללא מעלית הופכת בלתי אפשרית.
אבל אז צבי אמר, שהוא צורף לאיזו קבוצת ווצאפ של וועד השכנים ושבקרוב יוצא לדרך פרויקט תמ״א בבניין ואז תהיה לנו מעלית.
חשבתי לעצמי, למה שאגור בתוך אתר בניה ועוד עם תינוקת. ואז צבי אמר שהוא מעוניין למכור לנו את הדירה.
לפני שהוא אמר את זה, בכלל לא חשבתי על הרעיון של לקנות דירה בתל אביב. מבחינתי זה היה עניין שאפילו לחלום עליו היה חוצפה.
צבי שאל כמה אנחנו רוצים לשלם?
אמרתי לו שאני מאוד מעריך אותו ואת ההצעה שלו, אבל הצלחנו לחסוך הון עצמי שמספיק במקסימום לדירת יד שנייה בכרמיאל.
אתה שוב לא עונה על מה ששאלתי מתן. ציפיתי ליותר מקצין בנח״ל. הוא חייך.
עשיתי חישוב קטן בראש (הצלחנו לחסוך 300,000, כל אחד מההורים יגייס עוד 100,000 אנחנו כבר על חצי מיליון, יכולים לקחת משכנתא של עוד שני שלישים) צבי אין לנו יותר ממיליון וחצי וזו דירה ששווה לפחות 4 מיליון. היית קיטבג ותישאר קיטבג אההה?! הוא שוב חייך, רק בגלל זה אני אוהב אותך מתני.
תבדקו מול הבנק. הדירה שלכם גם אם יאשרו לכם פחות.
הרגשתי שזכיתי בלוטו באותו רגע, גם רונה לא הצליחה לעצור את הדמעות מרוב התרגשות.
בתוך שבועיים הדירה כבר הייתה על השם שלנו, ובתוך שנתיים הייתה לנו אפילו מעלית.
במשך שנים אימצנו את צבי למשפחה שלנו, היינו מלאי הכרת תודה על ההזדמנות שנתן לנו כזוג צעיר לחיות בכבוד במדינת תל אביב.
בכל שבת רונה שמה בצד קופסאות אוכל במיוחד עבור צבי. בקורונה הקפדנו להגיע עם הילדים (ממוגנים היטב) לפחות פעמיים בשבוע. ידענו שהוא מחכה לביקורים שלנו. באחד הביקורים, באתי בלי הילדים, כי פחדתי שיידבק חלילה מקורונה, הוא אמר לי: ״אני מעדיף למות מקורונה מאשר מבדידות״.
לפני חודש צבי נפטר, דאגתי לכל סידורי הקבורה ושילמתי מכספי על הכל. לא מצאתי בבית שלו שום עדות לבני משפחה או חברים, אז תליתי מודעות אבל בשכונה וביקשתי מהשכנים ומהשותפים שגרו איתי בדירה לפני רונה, לבוא להשלים מניין.
אתמול קיבלתי טלפון מרשם הירושות, התבשרתי שבשנת 2014 צבי חתם על צוואה בפני שופט.
צוואה שבה הוא מצווה לי ולרונה את הדירה התל אביבית שבה הוא התגורר. דירה ששווה היום בערך 7 מיליון שקלים.
(חשוב שתבינו שצוואה שאושרה על ידי שופט, נחשבת לצוואה ״עמידה״ במיוחד, שהסיכוי לבטל אותה שואף לאפס).
לא הצלחתי להסתיר את ההתרגשות והתפרצתי בבכי.
״אני מפחד לספר לרונה״ הוא אמר לי במבט מבוהל. ומה אם מישהו יתנגד, ומה אם זה מזויף – זה too good to be true
הבהרתי לו שאם כל מה שהוא סיפר לי זו האמת, אז נתמודד עם כל ״דרישה״ שלא תבוא.
הבוקר מתן התקשר ואמר לי שהוגשה התנגדות לצוואה על ידי נכד של אחותו המנוחה של צבי, שמתגורר כבר שנים בהולנד.
מבדיקה שביצעתי עם ה״אנשים שלי״, הנכד הנחמד לא היה בארץ מעולם.
מבטיחה לעדכן.
מוסר השכל – תהיו טובים. אתם לא יודעים באיזו דרך אלוהים יבחר להביע את הערכתו.
או במילים של אבא שלי: ״תעשי טוב תקבלי טוב״.
