מאז שהכירו היה אהוד אדם מניפולטיבי וחסר עכבות. חוסר הוודאות של תקופת הקורונה חשפה אצלו צדדים יהירים ואלימים אף יותר.

אהוד היה סוכן נסיעות ממולח שדאג לפרנס את המשפחה בכבוד. גאוותו לעיתים השתלטה עליו, והוא חטא ברכישת רכבי יוקרה שלא באמת תאמו את יכולתו הכלכלית של התא המשפחתי. אבל כל עוד זה הסתכם בנטילת הלוואה קטנה לצורך רכישת BMW  יד שנייה, רויטל העלימה עין.

משבר הקורונה פגע ישירות ואנושות בהכנסתו. הוא לא הצליח להשלים עם העלבון וסרב להסתפק במענקי המדינה. מתוך אותה חולשה הוא הסכים להצעה מפוקפקת מחבר ילדות להשקיע סכום כסף קטן ולהיכנס איתו לעסקים.

לרויטל לא באמת היה מושג במה הוא מתעסק. בכל הזדמנות שאלה אותו מה פשר השעות המאוחרות בהן הוא חוזר הבייתה ואפילו חבילות המזומנים אותן הוא הטמין במגירת הגרביים,  הדאיגו אותה.

חלף חודש ועוד חודש וכלל שחלף הזמן, כך נוכחותו בבית פחתה וחבילות המזומנים גדלו. בוקר אחד הבחינה רויטל בשעון רולקס מוזהב מונח על השיש במקלחת. כאשר שאלה אותו מה פשר ההתנהלות הפזרנית שלו, הוא השיב: "תהני ותשתקי".

היא הגיעה אלי חיוורת. היא הייתה ממש בהתקף חרדה.

עברתי לצד השני של השולחן, החזקתי לה את היד וביקשתי ממנה לנשום, להרגע ולספר לי על הילדים שלה (זה תמיד מעודד להיזכר שהנישואין הולידו גם דברים חיוביים).

אחרי שהצליחה להסדיר את הנשימה, היא סיפרה לי שאתמול בערב הגיעו אליה הבייתה שני גברים גדולי מיימדים. הם דרשו מאהוד לצאת איתם לחצר. אהוד דרש ממנה להישאר בבית ולסגור את חלון החצר. היא הרגישה בתוך חלום בלהות.

היא לא הצליחה לשמוע יותר מידי מהשיחה, אבל משפט אחד גרם לה להבין ש"היא לא מבינה כלום" – "אם לא תארגן לנו לפחות 100,000 תוך כמה שעות, אשתך תכיר אותנו מקרוב".

השיחה הזו הייתה המשך לצו העיקול על הבית שהגיע עם שליח מוקדם יותר.

על מה החובות, שאלתי אותה.

עד לפני הקורונה אהוד היה פרילנסר במשרד נסיעות והרוויח עמלות נהדרות. מעולם לא היה מינוס, וגם ההלוואות היו קטנות. לפני 5 שנים הצלחנו אפילו לקנות בית עם גינה בסיוע של ההורים.

מיד עם פרוץ המשבר, אהוד איבד את עבודתו וחיפש מקורות פרנסה חלופיים.

בשעה שכל משקי הבית מתמודדים עם דוחק כלכלי, אהוד חזר הבייתה עם חבילות מזומנים קשורות בגומיות.

לאחר ששני הגברים החסונים סיימו את "שיחת האזהרה" אהוד נכנס הבייתה ואמר:

רויטל תשבי אנחנו צריכים לדבר. אני חייב כספים רבים לאנשים פרטיים, חלקים גם מהשוק האפור. במהלך השנה האחרונה התעסקתי עם הימורים לא חוקיים באינטרנט, נקלעתי לחובות ולקחתי הלוואות כדי לכסות אותם.

עכשיו הם דופקים לנו בדלת.

יום למחרת הפגישה עם רויטל כבר הגשתי לבית המשפט המחוזי שבו מתנהלים ההליכים כנגד אהוד ומכוחם הוטל עיקול על הבית, בקשה לפסק דין הצהרתי ולפיו מחצית מזכויות בית המגורים שייכות לרויטל ולנושים של אהוד אין שום זכויות בחלקה.

בדיון שנקבע בתוך ימים ספורים, צעק עורך דינו של אהוד: "לא ייתכן שלזכויות הורים רבים וחובות המשפחה יוותרו יתומים". השבתי מיד שאין לו מה לדאוג לחובות, הם לא יוותרו יתומים. יש להם אב חד הורי שיאלץ לאכול את הדייסה הלא טעימה שבישל.

כאשר קיבלתי את פסק הדין ההצהרתי, פניתי מיד לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה לפירוק שיתוף מיידי של דירת המגורים.

לפני חודשיים כבר קיבלנו החלטה זמנית מזורזת על ידי שופט אמיץ ולפיה, הבית יועמד למכירה בשוק החופשי, רויטל תקבל את חלקה וחלקו של אהוד יופקד בחשבון נאמנות עד לתום בירור ההליך מול הנושים.

בית המשפט נימק את החלטתו וקבע שלרויטל אין שום אחריות לחובות שנצברו על ידי אהוד  מאחורי גבה וכתוצאה מחוסר אחריות ורמיסה גסה של ערכי הנאמנות המשפחתית.

הבית נמכר בסכום כמעט כפול ממה שהם קנו אותו לפני 5 שנים, ופטור ממס השבח הותיר את רויטל עם 2 מיליון שקלים.

השבוע ערכתי עבורה הסכם רכישת דירה נאה בקומה 18 בשכונה חדשה כאן בחיפה.

מוסר השכל – החוב הולך אחר החייב כמו צל. הדרך היחידה להסתיר אותו היא לחיות בחושך.  לכל הפחות לחיות באפרוריות של השוק.

קחו אחריות על המשפחה שלכם וקחו בחשבון שאם לא תעשו כן, בית המשפט יעשה זאת במקומכם.