הם נישאו בשנות ה-30 לחייהם. שניהם תל אביבים בליינים, ששבעו מחי ההוללות ועברו לגור במושב בצפון.

הביאו 2 בנים בזה אחר זה ובעקבותיהם שני נשארה בבית לתקופה ארוכה.

השעמום גרם לה להיכנס לכל מיני פורומים של קבלה ודת ומהר מאוד היא נסחפה עמוק לתוך העולם הזה.

זה התחיל משיעור תורה שבועי בזום, והמשיך במפגשים יומיומיים עם רבנית, ערבי הפרשת חלה, לבוש צנוע ואפילו כיסוי ראש אופנתי.

בהתחלה שי פרגן, וחשב שלא תזיק קצת מסורת בבית, אבל כשהיא אסרה עליו לקחת את הבנים לאמא שלו בשבת, כי לא אוכלים שם כשר, הוא כבר ביקש להיפרד.

הם ערכו הסכם גירושין הוגן ונפגשו ברבנות.

מספר חודשים לאחר הגט היא ביקשה ממנו לחתום על רישום הבנים לבית ספר ממלכתי דתי. היא אמרה שזה "לייט" ושאין לו מה לדאוג.

זה אומנם היה בניגוד לאורח החיים שלו ובניגוד להתחייבות שלה בהסכם ולפיה הילדים יישארו במוסדות חינוך חילוניים, אבל הוא הסכים, לאחר ביקור בבית הספר ושיחה עם המורה.

בשבת אחת הבחין שי שהבן הקטן יושב בשולחן ולא אוכל. "אמא אמרה שאוכלים כאן רק "טרף" ושאלוהים יעניש אותי אם אכניס משהו לפה".

לבקשתו של הילד הוא פתח לו קופסת שימורים של טונה והמתין לצאת השבת בקוצר רוח כדי לברר מול שני את פשר העניין.

"זו בחירה שלו שי, מה אתה רוצה ממני?!" היא השיבה.

שבועות לאחר מכן, הילד כבר לא הסכים לבוא לאבא בכלל, כי "שם אלוהים לא שומר".

אבל אלי שי הגיע לאחר שהבין ששני זייפה את החתימה שלו ורשמה את הילדים לבית ספר תלמוד תורה ודרשה ממנו להפסיק לקחת את הילדים בשבתות.

פנינו לבית המשפט בדרישה לצו מניעה בסוגיית הרישום המזויף של הבנים לבית ספר תלמוד תורה ובקשה למינוי פקידת סעד, ובדיקת מסוגלות הורית עבור האם.

בתוך שבוע (ולאחר תגובה הזויה של עורכת הדין של האם ולפיה "היא לא זייפה את החתימה, אלא "רק" רשמה את השם שלו"), ניתן צו מניעה האוסר על האם לשנות את מוסדות החינוך של הבנים והשארתם ובבי"ס ממלכתי דתי.

את הדיון בפני השופטת דרשתי לקיים רק לאחר קבלת תוצאות בדיקת המסוגלות ההורית של האם. בסמוך לדיון הגשתי לתימלול הקלטות שבהן הבן הקטן משתף את האבא כיצד אמא מאיימת עליו שאם יוריד את הכיפה (אפילו בלילה) אלוהים יעניש אותו, ואיך צריך לשמור כסוד כמוס לפרה ולסוס את זה שמורה התורה נגע לו בתחתונים.

בלב כבד השמעתי את ההקלטות בפני השופטת שגם היא לא הצליחה לעצור את מפל הדמעות שזלגו על לחייה.

לפני שהכתיבה לקלדנית את ההחלטה, פנתה השופטת לאם, הזהירה אותה שהיא מחוייבת להשיב את האמת ורק את האמת והאמת כולה ואם לא תעשה כן היא צפויה לעונשים הקבועים בחוק, ושאלה אותה, האם זה נכון שהילד שיתף אותה על הטרדות מיניות שהוא חווה מהמורה שלו לתורה, והיא נהגה כפי שהילד מתאר בהקלטה?

האם פרצה בבכי ואמרה שהיא דיברה עם המורה והוא הבטיח לא לעשות את זה שוב.

השופטת הורתה על העברת המשמורת של הקטינים לבית האב, הורתה לאם להתחיל בטיפול והדרכה הורית וקבעה הסדרים זמניים עם האם במרכז קשר.

יצאתי מהדיון, ובפיתולי הכביש שמוביל מבית המשפט בצפת לכיוון חיפה, הבטן שלי התהפכה.

הרגשתי שאומנם עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות, אבל לקחתי ילדים מאמא שלהם.

אף אחד לא הבטיח לי שלהיות עו"ד משפחה זה קל!