אמא חורגת
עם עמוס הדר נאלצה לקיים קשר יומיומי. הוא היה אבא של עומר, הילד הכי בעייתי בכיתה שאותה היא קיבלה לחנך.
בהתחלה היו אלה רק הודעות בנוגע להתמודדות עם עומר, אבל מהר מאוד ההודעות הפכו אינטימיות עם ניחות מיני חזק.
הדר הייתה אוזן קשבת לטענות בדבר קרירות בלתי נסבלת של אשתו ועמוס היה כתף לאדישות של בעלה כלפיה.
זו הייתה מערכת יחסים אפלטונית במשך 4 שנים. ואז הגיע הטיול השנתי – שני לילות. עמוס מיד התנדב להיות הורה מלווה עם נשק והדר התרגשה כמו נערה מתבגרת.
למרבה המזל, המורה שהייתה אמורה לישון ביחד הדר בחדר, הודיעה בבוקר הטיול שהיא לא מגיעה ולהדר ועמוס הייתה הזדמנות פז ראשונה לבלות 2 לילות ביחד.
זה אכן היה מרגש כפי שדמיינה, עמוס לא היה רק גבר מהמם ומושך, הוא גם היה סקס מושלם, מפנק, קשוב, מגע קסם. 2 לילות רצופים באורגזמות ובימים הוא זרק לה מבטים וקריצות, אבל הקפיד לשאול, תזכירי לי איך קוראים לך?!
הטיול השנתי היה נקודת מפנה בקשר שלהם. מהרגע שחזרו הם לא הצליחו להיפרד. במשך שנתיים היה להם חדר קבוע שאותו הם שכרו לפי שעה. פעם בשבוע, 3 שעות של שיכרון חושים. אבל בחלוף שנתיים, כמה שעות שבועיות לא הספיקו והם רצו עוד ועוד. ואז עמוס הציעה שישתמשו בדירה של סבתא שלו שמתה קצת לפני.
זו הייתה דירה קטנה במיקום נידח והם יכלו להשתמש בה כאוות נפשם. הדר ניקתה אותה וריעננה את הריהוט והעיצוב כדי שיהיה להם שם נעים, החליפה את המזרון, הביאה מצעים ישנים מהבית והכניסה שולחן עבודה קטן. היא קיבלה אישור להשתמש בה גם סתם אם בא לה שקט לבדוק מבחנים.
דירת הסבתא הייתה המפלט שלה והסוד המרגש של שניהם. ככה במשך שנים.
באחת הפעמים שגנבו מספר שעות באמצע היום, הם סיימו, התקלחו ויצאו מהדירה מקולחים ומחובקים, ואז הם נתקלו ביונתן, בעלה של הדר, שבדיוק יצא גם הוא מלקוח שגר בדלת ממול. יונתן היה אינסטלטור חרוץ שעבד מהבוקר עד הערב וחשב שהוא מכניס מספיק כסף כדי להפוך את הדר למאושרת.
באותו רגע הודיע יונתן להדר שזה היה לו ברור והוא מבקש שמכאן הם ילכו ישר לרבנות.
ואז התחיל לו מסע גירושין מכוער. בעיקר כי יונתן שילב כוחות עם טלי, אשתו של עמוס. וכך הם ביחד חשפו את דירת הסבתא, את הטיול השנתי ובעיקר שנים של רומן סוער.
לשניהם זה היה ברור שהם מתגרשים ועוברים לגור ביחד. מראש הדר הבהירה שהיא מתנגדת שעמוס ייקח משמורת משותפת על הילדים שלו.
את עומר, הבן שלו, היא זכרה היטב כתלמיד הכי בעיתי שהיה לה בכל הזמנים. אבל גם זמני השהות המצומצמים שהיו לו עם ילדיו, היו מבחינתה בלתי נסבלים. עמוס מצא את עצמו נקרע בין האהבה המטורפת להדר, לבין הילדים שלו. אבל הוא הציב את היומיים בשבוע שהם ישנים אצלם בבית כעובדה. הדר החלה להתנכר לילדיו והפכה את השהות שלהם בבית לבלתי נסבלת. היא הכינה אוכל רק לילדים שלה ולא הסכימה בשום פנים ואופן לכבס את בגדי הילדים שלו. גם בדברים הקטנים היא הייתה אכזרית, היא חיממה את המגבות של הילד שלה על הרדיאטור לפני המקלחת ולילד שלו נתנה להתנגב במגבת רטובה, היא דאגה לקנות מעדנים בכמות שתספיק רק לילדים שלה ונתנה לילדים שלו לשבת ולהסתכל, היא נהגה לפגוע בהם ללא הכרה: ״לא מבינה איך אמא שלכם יכולה להיות כזו מסריחה, מתי כבר תעופו מפה, מי חינך אתכם״.
השיא היה כאשר היא קילחה את ילדיה במים חמים, ווידאה שנגמרו ואמרה לעמוס, אתה יכול להכניס את הילדים שלך יש מלא מים חמים. אז עמוס לא הצליח לשאת את זה והודיע לה חגיגית שזה נגמר.
שבוע לאחר מכן הדר גילתה שהיא בהיריון והם החליטו לתת עוד הזדמנות לקשר, תוך שהיא מבטיחה לצאת מגדרה כדי להצליח לסבול את הילדים שלו. אבל הם כבר לא רצו להיות שם ואמא שלהם (שעד מקרה המים הקרים הייתה סבלנית) שמעה את בשורת ההיריון ולא הצליחה לשלוט בעצמה, היא החלה להסית את הילדים כנגד עמוס, להאשים אותו בכך שלא אכפת לו מהם ועכשיו כשתגיע תינוקת חדשה, הם בכלל יכולים לשכוח ממנו.
באופן טבעי הביקורים שלהם אצל עמוס והדר בבית הופחתו עד שהופסקו לגמרי ועמוס מצא את עצמו מחכה להם מחוץ לבית הספר, מתחנן שיבואו איתו רק לאכול צהריים, אבל אמא שלהם, שהייתה כל כך פגועה, תמרנה את הרגשות שלהם כנגד עמוס עד כדי שהם התנהגו אליו באכזריות, וככל שהתנהגו ביותר אכזריות, כך זכו לאהדה גדולה יותר מצד האם.
עמוס, שלא הצליח לשאת בניתוק מהילדים שלו, פנה אלי כדי להילחם על הנפש שלהם. יאמר לזכותו שבפגישה איתי הוא לקח אחריות והודה שלא עצר את האכזריות של הדר בזמן.
הגשנו בקשה בהולה בהתאם לנוהל מיוחד שנועד להבטחת קשר בין הורים לילדיהם ובתוך 7 ימים נקבע לנו דיון דחוף.
בדיון דרשתי מפגשים קבועים עם הילדים בהתאם לחלוקת זמני השהות המוסכמת, אבל האם עמדה מול השופטת והודיעה חגיגית שגם בעד שלום עולמי הילדים שלה לא יכנסו לבית של אבא שלהם כל עוד יושבת שם אשתו החדשה וההריונית. בתוך תוכי ידעתי שאם הייתי במקומה הייתי מתנהגת בדיוק אותו דבר, אבל חשבתי על הילדים המסכנים, שאוהבים את אבא שלהם וניצבו בעל כורחם במשבר נאמנויות נוראי בין ההורים שלהם.
קמתי וחידדתי לשופטת את התמונה ה״לא״ נכונה שהצטיירה, אמרתי שמדובר באישה שלא מסוגלת לשאת את העובדה שבעלה התאהב באחרת ועושה שימוש בילדים האומללים כדי לנקום בו. עמוס לחץ לי חזק את היד, שנינו ידענו שמה שאני אומרת רחוק מהמציאות. הבהרתי שההסתה של הילדים כל כך אגרסיבית שצריך להתחיל בטיפול פסיכולוגי ולהחזיר את הסדרי השהות בהדרגה – בשלב הראשון במרכז קשר בתיווך עם עובדת סוציאלית ובכך גם מצאתי פתרון למיקום המפגשים, כי זה היה לי ברור שלהדר הם לא חוזרים.
לאחר חצי שנה של מפגשים שבועיים במרכז הקשר, עמוס הצליח לרכוש שוב את האמון של הילדים ועומר ביקש אפילו לבוא לישון אצלו. הוא הגיע אלי אובד עצות, אמר שהדר צריכה ללדת כל רגע ושהוא לא מסוגל להביא לשם את עומר. שאלתי אותו אם הוא זוכר את דירת הסבתא, זו שהייתה קו האהבים שלו ושל הדר בתחילת הדרך. אמרתי לו שכעת היא יכולה להיות מוסבת להיות קו האבהות שלו, ופעמיים בשבוע הוא ישהה שם עם הילדים, יעצב להם אותה כאוות נפשם.
הוא חיבק אותי והתחיל לבכות. איך לא חשבתי על זה קודם הוא שאל אותי. ההליך בהתאם לנוהל המיוחד נסגר, ועומר שהיה כבר בן 15 ביקש מאבא לפנות לו את הדירה לאיזה לילה כדי להביא לשם את החברה.
מוסר השכל:
- תזכרו שאמא זו אמא ושאף אחת אחרת לא תדאג לילדים שלך יותר טוב ממנה.
- רומן זה סבבה והכל, אבל כשהורסים אותו עם ילדים לא משותפים, זה הופך להיות מרקם אנושי עדין ושביר.
- אם כבר החלטתם לפרק את החבילה ולהגשים את הפנטזיה, תציבו גבולות מהתחלה, כי איך שתסדרו את המיטה, ככה תשנו עליה.
