הליך גירושין אשר מתנהל בערכאה שיפוטית, מתחלק לרוב ל-3 "שדות קרב" נפרדים השלובים זה בזה, כאשר האחד משפיע באופן ישיר על האחר – מזונות, משמורת ורכוש.
"השדה" שבו אני לא מצליחה להישאר אדישה כמעט לעולם, הוא תיק המשמורת. הדיון בסוגיה הזו כמעט תמיד נוגע לי בנקודה הרגישה ביותר בנפש. אולי מהסיבה שהשחקנים המרכזיים בתיק הזה הם דווקא הילדים. מבחינתי, לא משנה אם הילדים הם בני 3 או בני 15. הם ילדים להורים שבחרו (מבלי לשאול את דעתם של ילדיהם) ליצור להם מציאות שונה.
מציאות של נדידה בין שני בתים וחוסר יציבות, מציאות של שתי משפחות ולפעמים אפילו אחים נוספים למחצה, ערבי חג ושבתות בנפרד מאחד ההורים, מציאות אחרת.
על השופט הדן בתיק המשמורת מוטל תפקיד שיש בו כדי להכריע גורלם של ילדים רכים. על השופט למעשה להחליט – בחסותו של מי מההורים הילד יהיה מאושר.
זה לא סוד שלהכרעה בתיק המשמורת יש השפעה ישירה על עצם החיוב במזונות או גובהם. כך שבמידה ויוכרע כי המשמורת תהא בידי האם, על האב יהיה מוטל חיוב מזונות. וככל ותוכרע משמורת משותפת והצדדים יעמדו בתנאים המאפשרים אותה, יש סיכוי גדול שהאב יהיה פטור ממזונות.
לצערנו הרב, אבות רבים "מנצלים" את הרוח השוויונית אשר נושבת במזדרונות בתי המשפט, כדי לחזק את כישורי המשחק שלהם ולהפוך בין לילה "לאבות השנה" במטרה לזכות בפרס הראשון- "משמורת משותפת" ו"פטור ממזונות". אך לדאבון הלב כאשר השחקים השתחוו להדרן בפני השופט, זרקורי אולם המשפט כבו, והווילונות הוסטו. מאחורי הקלעים נחשפת מציאות אחרת. כל נטל הגידול נופל על כתפיה של האם וכך גם ההוצאות.

הוא היה קמצן אובססיבי עוד לפני שנישאו. הוא "חישבן" לה על כל קופסת שימורים בסופר. אבל לא רק על כסף הוא התקמצן, הוא התקמצן על הילדים, על חברים, על אהבה, על מחמאות ואפילו על סקס. לפני שנתיים היא החליטה שהחיים לצדו הופכים לבלתי אפשריים וביקשה להתגרש. מיד הוא שכר עו"ד שדווקא עליו הוא לא התקמצן, והציב לו מטרה ברורה – להילחם בה עד זוב דם

כדי לקבל משמורת משותפת על ארבעת הילדים המשותפים. בתום הליך הגישור, ולאחר שהלחץ היה חזק מנשוא, וכבר אזלו כוחותיה, היא הסכימה, מתוך הנחה שזה יעשה טוב לילדים. ובכך הוא השיג את מבוקשו וקיבל את "הפטור" המבוקש ממזונות ילדיו. לגבי "הוצאות החינוך והבריאות החריגות" הם סיכמו כי יישאו בתשלומים בחלקים שווים ובכפוף להסכמה מראש.
מהר מאוד היא הבינה, שהוויתור שלה, לא רק שלא עשה טוב לילדים, אלא גרם להם לעוגמת נפש שאין לתאר. ניסוח סעיף ההוצאות החריגות "בכפוף להסכמה מראש" היווה עבור "אב השנה" נשק יום הדין. בכל דרישה שלה, ולו הבסיסית ביותר, הוא עשה שימוש בנשק ובאמצעותו סרב לכל "הוצאה "חריגה".
אסף (שהיה ללעג על ידי ילדי הכיתה, בשל שיניו העקומות והלסת הבולטת) לא צריך טיפול אורטודנטי.
גלעד (שסבל מהפרעות קשב חמורות) לא צריך אבחון דידקטי.
יקיר (שעד לפני הגירושין הצטיין במטמטיקה וחלם להתקבל לטכניון, ירד מ-5 יח' ל-4 יח') לא צריך חיזוק בשיעורים פרטיים.
יעל (בת ה-12) לא צריכה לחגוג בת מצווה כמו כל חברותיה במועדון מקושט – "היא יכולה להסתפק גם בערב סרט עם חברות קרובות".
כמובן ששיעורי הנהיגה, הביגוד, הנעליים, הקייטנות, הספרים, המשקפיים או עדשות המגע, החוגים, ההחלקה לשיער, הקוסמטיקאית שתטפל בפצעי הבגרות, הדיטאנית שתטפל בדימוי העצמי וכו' וכו' וכו' – עליהם כבר אין מה לדבר.
כך מצאה את עצמה רונית עומדת מול שוקת שבורה בכל פעם שביקשה שיישא, כמקובל, במחצית התשלום עבור הוצאות ילדיו. אבל חיים, שהחזיק במשרה בכירה בחברת הייטק, ויכול היה להרשות לילדיו את הכי טוב שיש, בחר להשתמש ב"נשק יום הדין"- סעיף "ההסכמה מראש" ולשיטתו כל הוצאה היא הוצאה מיותרת. רונית נאלצה לשאת במלוא ההוצאות כדי לשמור לילדיה על רמת החיים לה היו רגילים. בשבוע שעבר התקיים דיון ראשון בעניינם של הצדדים, אליו זימנתי את העובדת הסוציאלית שהמליצה על משמורת משותפת, על דוכן העדים חקרתי אותה על התנאים ההכרחיים לקיומה של משמורת משותפת ועל הקשר שבין המלצותיה בעניינם של ילדי הצדדים לבין אחריות הורית משותפת וסיפוק צרכי הילדים. בתום העדות השופטת, אשר הבינה את התמונה ואת השימוש לרעה שעשה חיים בכלי העדין והמקודש של המשמורת המשותפת, פסקה שאין כאן אחריות הורית משותפת אשר מאפשרת קיומו של מנגנון משמורת משותפת, והורתה על המשך הסדרי שהות שווים בין ההורים וחיוב האב במזונות גבוהים, תוך שהאם תקבל סמכות בלעדית לקבל החלטות, בהתאם להמלצת גורם מקצועי ומבלי לקבל אישורו של האב.

מוסר השכל – "אפשר לעבוד על חלק מהאנשים, חלק מהזמן. אבל לעולם אי אפשר לעבוד על אמא".אם אתה חושב שאתה יכול לרמות את המערכת בהתנגדויות שיטתיות חסרות היגיון, מתוך כוונה להפיל את התשלום על כתפי האם, הגלגל עלול להתהפך ואתה תמצא את עצמך מנושל סמכויות הוריות ומשלם יותר. תזכרו – לכל מילה בהסכם גירושין יש משמעות שעלולה לעלות לכם מאות ואף אלפי שקלים בחודש. לכן אל תתפשרו על ליווי משפטי בהליך עריכת ההסכם.