דודי ברוך הם חברים טובים שבמקרה נקלעו להליכי גירושין בערך באותו זמן.

אצל ברוך ומור , הקשר היה קריר מההתחלה, הוא ניהל רומנים מזדמנים במהלך 20 שנות הנישואין וזה היה ברור שגם מור.

אבל כשמור דרשה להתגרש, כי לטענתה מגיע לה להיות מאושרת עם האהבה האמיתית של חייה בעשור האחרון, ברוך יצא מדעתו.

הוא שכר שירותיו של עו״ד מעונב ומלחמתי וביחד הם ניצלו את חודשי עיכוב ההליכים שכופה החוק כדי להכין היטב את הקרקע להליך משפטי איכותי.

ברוך שכר חוקר פרטי בעשרות אלפי שקלים וישב שעת כדי להצליב מידע שיוכיח שמור והמאהב בילו יחדיו בח״ל (למרות שמור הודתה בהכל). הוא אסף ראיות, הוציא מהבנק תדפיסי חשבון ביחס ל-10 שנים האחרונות, הוא פרץ לטלפון שלה והוציא משם תמונות שמתעדות רומן שהוא מערכת יחסים לכל דבר. הוא למד את רזי הקשר בניהם, ידע על כל צימר שביקרו בו וגם אסף ראיות מהעובדים. הוא ניתח את תדפיסי האשראי ותר אחר הוצאות מימון הרומן האסור ולקינוח רתם את אשתו של המאהב למלחמת העולם הפרטית שלו. גם לאחר שמור התחננה הוא המשיך לחטט בפצע המדמם עוד ועוד וגם פיזר מלח.

דודי הוא אחד מהלקוחות שמזכירים לי כמה שאני אוהבת את המקצוע שלי. הוא התקשר אלי לאחר שתפס את אושרת עם מנהל הכספים של החברה שלו. זו הייתה עבורו סטירה מצלצלת. לא היה לו מושג. הייתה להם מערכת יחסים טובה ומשפחה מדהימה.

מהשיחה איתו ממש פחדתי שהוא יעשה לעצמו משהו וביקשתי שנפגש מיד. הוא התיישב אצלי במשרד וזה היה ברור שהוא בהתקף חרדה. לא משנה מה הייתי אומרת לו, איזה ייעוץ משפטי הייתי נותנת, הוא לא יכול היה לקבל שום החלטה רציונלית. אז פשוט הקשבתי לו.

שהרי מה זה היה עוזר אם הייתי אומרת לו שלבגידה אין שום משמעות בהליך הגירושין.

שעה ארוכה הוא שיתף אותי בחוויה הקשה, בקרקע שנשמטה תחת רגליו, בעובדה שנכפה עליו לפרק את המשפחה שלו.

נתתי לו לשמוע בדיוק מה שרצה. הבהרתי שאם הגישור לא יעבוד, אני מבטיחה שאושרת תשלם על כל דמעה שהוא הזיל אצלי במשרד.

אבל עד אז אנחנו חייבים לנהל הליך גישור, כי ככה החוק מחייב.

משהו בהבטחה שלי, שאני אתנקם בה, על זה שהתנהגה כמו פרוצה, שעשתה לו בושות מול העובדים שלו, הרגיע אותו.

פנינו למגשרת חיפאית מדהימה. ביקשתי ממנו להכין לי עד פגישת הגישור הראשונה את כל המסמכים הרלוונטים שמשקפים את הוצאות משק הבית.

דודי היה אדם משימתי (בדיוק כמו ברוך) הוא הוציא 3 תדפיסי אשראי אחרונים, פירוט של החוגים, ביטוחים, מוצרים פנסיונים, דוחות כספיים של החברה, הערכות שווי ועוד ועוד מידע. לפגישה הראשונה היו לנו תשובות לכל השאלות. השיח היה שיח של פתרון.

יש משפחת אחת שמתפצלת ל-2 ועכשיו צריך לייצר פתרון עבור הילדים.

מיד לאחר הפגישה דודי אמר לי תודה, הוא שיתף שמרגיש הרבה יותר רגוע.

אבל יום למחרת הוא התקשר אלי עצבני. חבר שלי ברוך גם מתגרש, וכשסיפרתי לו שהכיוון הוא לרכוש מאושרת את חלקה בחברה ולשלם לה מזונות בסך של 20,000 ש״ח בכל חודש, הוא אמר לי שעורך הדין שלו הבטיח לו שמור תשלם על הבגידה בבית הדין הרבני ושהוא לא ישלם לה שקל מזונות.

שאלתי את דודי אם הוא יודע מה מידת הנעליים של ברוך. הוא אמר שבמקרה הוא יודע כי הם היו יחד בצבא ושהוא מידה 42. ואיזו מידה אתה שאלתי – 45.

אז אם אני אומר לך לנעול את הנעליים של ברוך יהיה לך נוח? הוא פלט ציחקוק, אבל אז ניסה שוב ואמר, אבל איך זה יכול להיות? ברוך הוא גם בעלים של חברה איך הוא לא ישלם לה מזונות בכלל? אמרתי לו: אתה אף פעם לא יודע מה קורה שם באמת ואולי (רק אולי) ברוך לא באמת מרוויח כמו שהוא מספר.

בחלוף 6 חודשי מו״מ אינטנסיביים חתמנו על הסכם גירושין מפורט שמחלק בצורה הוגנת את הרכוש המשותף שנצבר במהלך הנישואין. בנינו תוכנית הורית מפורטת ,לאחר שבחנו את צרכי הילדים וטובתם.

החברה, שהיא מפעל החיים ומקור הפרנסה של המשפחה, נשארה בידיו הנאמנות של דודי שהמשיך להוביל אותה להישגים פורצי דרך.

השבוע דודי התקשר אלי, הוא שאל אותי אם אני זוכרת את ברוך החבר שלו. הוא שיתף אותי שרק לאחרונה (כעבור שנתיים) הוא סיים את ההליך המשפטי.

בטח תופתעו לשמוע שגם שם זה הסתיים בפשרה, לאחר שדייני בית הדין הרבני הציעו שלאחר שהחברה פשטה את הרגל, עדיף יהיה להם להקטין נזקים, למכור את הבית ולחלק את התמורה בחלקים שווים. מזונות לא נפסקו והמשמורת נותרה בידיו של ברוך, כי מור נכנסה ויצאה מאישפוזים פסיכיאטריים.

אם היו שואלים אותי מה הסיבה העיקרית לכישלון הליכי גישור בגירושין הייתי אומרת – הרצון לנצח. זו הטעות הקשה ביותר.

כדי שאחד הצדדים ינצח, הצד השני צריך להפסיד. וכשאנחנו מדברים על הורים לילדים אז זה אומר שאחד ההורים בסוף מלקק את הפצעים.

את המילה ניצחון צריך להחליף במילה הצלחה. הצלחת הגישור. יש עוגה אחת שעכשיו צריך לחלק ל-2. לא נצליח להוסיף לעוגה הזו זמן, פרנסה או עוד זוג הורים. ואז יש שתי אופציות. או לייצר פתרון למשפחה שעכשיו מתפצלת לשני בתים, או להסכים שלא מסכימים ואז נלחמים.

טיפ ממני – לעלום אל תשוו את הליך הגירושין שלכם לשום הליך אחר. כל משפחה עם מידת הנעליים וצורת הרגל המיוחדת שלה. אנשים נוטים לשתף רק במה שמצטלם טוב באינסטגרם ואת החובות והכדורים הפיסיכאטריים לא משתפים.

אמרתי לדודי שחלילה אין לי שמחה לאיד אבל אולי שווה לו להשאיל לברוך איזה זוג נעליים נוחות.