אבא בתאים מגבילים

אריה ואפרת הכירו בנפאל. שניהם מחיפה, שניהם יצאו לטיול של משבר גיל ה-40 בעודם רווקים ללא זוגיות.

הם החלו לטייל ביחד. אריה בן 45 ואפרת בת 40.

לשניהם הלבד היה חשוב יותר מאשר הביחד. בכל מקום אליו הגיעו הקפידו לשלם עבור שני חדרים ״ליתר ביטחון״, אם יתחרטו פתאום. באריה היו המון תכונות טובות, הוא היה חכם מאוד ואיש שיחה. אבל ג׳נטלמניות לא הייתה הצד החזק שלו. מהיום הראשון הוא הכריז: ״חצי חצי״ אני בעד שוויון בין גברים לנשים. אפרת הייתה מהנדסת בכירה בחברת היי-טק וכסף לא הייתה הבעיה שלה. היה לה נעים בחברתו של אריה והיא הסכימה לזרום עם הדרישה.

כל אחד מהם היה קנאי ל״לבד״ שלו באופן קיצוני ולכן הסכימו שעם חזרתם ארצה כל אחד נשאר בבית שלו.

כעבר 5 שנים של זוגיות אפרת חלתה בסרטן ועשתה תהליך של הקפאת ביציות.

לאחר שחלפה הסכנה על חייה, היא ביקשה מאריה לעשות ביחד הפרייה עם הביציות שהקפיאה. אבל אריה התחמק ואפרת הגיעה כבר לגיל 48 והחליטה לעשות את התהליך לבדה.

הפגיעה מסירובו של אריה להגשים לה את החלום להיות אמא, קיננה באפרת והיא לא הצליחה סלוח לו על כך שהותיר אותה לבד בקרב על האימהות.

כמה ימים לפני יום הולדתה ה-50 אפרת ילדה את אמה. ילדה בלונדית מהממת.

אריה מיד התאהב בה. הוא הרגיש שהלב שלו מתרחב ואף אחד, אף פעם, לא גרם לו להרגיש ככה.

אריה הרגיש מכור, הוא קרקר אחר אפרת כדי לראות את אמה עוד ועוד. אבל אפרת, ששמרה לו טינה על כך שהפקיר אותה ברגע האמת, התנתה את הקשר בטובות הנאה. אם אתה רוצה לפגוש אותה – תשלם.

למרות שהחרדה הכי גדולה של אריה הייתה להיפרד מהכסף שלו, הוא הסכים לשלם. אפרת גררה אותו לחנות של חדרי התינוקות הכי יקרה באיזור ובקושי רב הוא רכש את כל מה שדרשה- מיטת תינוק הכי יקרה, כיסא הנקה, שידת החתלה, שטיח מקש, ווילונות ואפילו מדבקת קיר של ארנבונים ורודים. אריה תיאר לי את אירוע הרכישה כמו אונס ממש.

אבל אפרת לא ידעה שובע ודרשה גם תשלום על כל מפגש: רוצה לפגוש את אמה פעם בשבוע תשלם 400 ש״ח בחודש, רוצה לפגוש אותה פעמיים בשבוע, תשלם 700 ש״ח בחודש.

אריה שילם ולא סתם שילם, גם ״לקח את החבילה המוגדלת״. לא הייתה לו ברירה, נפתח לו חדר חדש בלב עבור אמה והוא לא הצליח לסגור את הדלת.

אפרת, שהייתה מהנדסת תוכנה בחברת היי-טק, בדיוק קיבלה תפקיד חדש והתנתה את המפגשים בכך שיתקיימו בימים ובשעות שנוחים לה.

אריה כמובן  הסכים ואפילו הזיז את ימי הקליניקה הקבועים שלו, לימים שדרשה וכשביקשה לשנות ברגע האחרון, הוא דחה, הקדים ואפילו ביטל את המטופלים שלו. המפגשים עם אמה היו קודש קודשים.

אמה הגיעה לגיל 3 וביקשה לישון אצל דוד אריה. תאבונה של אפרת נפתח מחדש והיא דרשה שאריה ישתתף גם בתשלומי הצהרון והחוגים. ״אתה נהנה ממנה – תשלם״. אבל אריה הרגיש מנוצל וסירב. ואז אפרת פשוט הפסיקה את המפגשים. נתנה לגננת הוראה שאריה לא רואה יותר את אמה ואם היא מעזה לאפשר לו היא תתלונן עליה במשטרה.

 בשלב הזה אריה פנה אלי. יעצתי לו להפסיק לפגוש את אמה לזמן מה. הלב שלו התכווץ רק מהמחשבה. אמרתי לו שזו ירידה למען עליה בטוחה. הוא הבהיר שמסכים לקבל את עצתי רק כי הוא סומך מאוד על מי שהמליץ לו עלי.

וכך במשך שבועיים אריה מחזיק את עצמו שלא לפגוש את אמה והגעגועים הורגים אותו.

בחלוף שבועיים אפרת נשברה ושלחה לאריה הודעה: ״איזה מן אבא אתה שככה נוטש את הבת שלו?״.

הלב של אריה נשבר, אבל הוא הצליח להתאפק ושאל אותי מה להשיב. הנחתי אותו כך: ״אני אוהב את אמה אבל לא אוהב שסוחטים אותי״.

אפרת התקשרה, התחילה לצרוח ולבכות כמו משוגעת, תוך שהיא מאיימת שהוא יכול למחוק את אמה מהזיכרון שלו. הוא שמע ברקע את אמה בוכה ומתחננת בפני אפרת שתסכים לה לפגוש את דוד אריה, שהיא מתגעגעת אליו. אבל הכנתי אותו טוב טוב למצב שבו אפרת עושה באמה שימוש אכזרי בתוך מלחמת הסחיטה שלה.

הוא היה תלמיד מצטיין ועמד במבחן בגבורה ואמר שהוא מאוד מתגעגע לאמה, הוא מרגיש שגם היא אליו ושהוא ישמח לפגוש אותה אבל בלי תנאים. אפרת נתקה לו את הטלפון בפרצוף.

כעבור יומיים היא שלחה לו הודעה שהוא יכול להוציא אותה מהגן.

הוא שאל אותי מה להשיב. והנחתי אותו לא לענות ושאם היא תתקשר – שיסרב ויתנצל שלא יכול לאסוף אותה היום, כי יש לו קליניקה.

אחרי שעה אפרת התקשרה ואמרה לו: ״אמרתי לך שאתה יכול להוציא אותה״. אריה השיב בדיוק את מה שהורתי לו להשיב והיא יצאה מדעתה. למה אתה לא מודיע????? אני בתל אביב ואני לא אספיק להוציא אותה.

בלב כבד וכמו תלמיד מצטיין אריה אמר שהוא מצטער.

בשעה 16:45 הוא חנה את מכוניתו כמה מטרים מהגן והשקיף על השער, רק ליתר ביטחון כדי לוודא שאכן מישהו מוציא אותה. ב-16:58  הוא ראה שהיא יוצאת עם אמא של אחת הילדות.

כעבור יומיים אפרת התקשרה ואמרה לו שהוא יכול לקחת אותה על פי המתווה של ה-700 ש״ח לחודש, אבל עכשיו כבר דרשנו להסדיר את הקשר בין אמה לאריה בהסכם מחייב כדי למנוע מצבים שבהם אפרת מתנה את המפגשים לפי הקפריזות שלה.

במסגרת הסכם הורות משותפת אריה הסכים לשלם אפילו 1,000 ש״ח בחודש, בתנאי שאמה תישן אצלו כל סוף שבוע שני ושאפרת לא תוכל להתרחק מעבר לרדיוס של 10 קילומטר מאיזור חיפה וזאת על מנת להבטיח את הקשר בניהם.

מאז אפרת למדה על בשרה שהפרה רוצה להניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק ושהיא זקוקה לאריה הרבה יותר ממה שאריה זקוק לה, אבל מי שהרוויחה מזה בגדול היא אמה שעדיין לא יודעת  שמיד לאחר שההסכם קיבל תקף של פסק דין, אריה חתם בפניי על צוואה ולפיה היא היורשת הבלעדית של כל הרכוש שאגר אריה כל חייו.