יותר מזל משכל
רינה ומאור הגיעו אלי כדי לערוך צוואה הדדית וברגע האחרון הצלחתי לשכנע אותם שייפוי כוח מתמשך זה מסמך חובה. הם אומנם בני 60 והזקנה אפילו לא באופק. שניהם עדיין במלוא המרץ, אבל אין לנו באמת בְּטוּחָה בשום דבר ולכן אם עושים צוואה שמסדירה את המצב אחרי המוות, אז למה לוותר על מסמך שמסדיר את לפני המוות?!
למזלם הם השתכנעו, ואם חשבתי שעריכת הצוואה הייתה הליך מורכב, אז ייפוי הכוח היה מסובך פי כמה. הרכוש של השניים האלה כלל לא פחות מ-3 חברות בע״מ שאחת מהן היא בעצם חברת אחזקת נכסים שבבעלותה 5 מבנים מסחריים.
במשך חודשים ארוכים עבדתי מול מהאפוטרופוס הכללי במטרה להיות בטוחה שהמסמך יהיה מנוסח היטב, על מנת שלמיופה הכוח יהיה באמת כוח והוא יוכל להמשיך לנהל את החברות בחופשיות, גם לאחר שמאור כבר לא יהיה כשיר.
ישבנו שעות על גבי שעות רק על תיקון התקנונים של החברות כדי שאלה יתאימו להעברת הניהול למיופה הכוח.
מאור דרש שיגאל (המנכ״ל ומנהל הכספים) יהיה המיופה היחיד – ״יש לו את הכישורים ואני סומך עליו בעיניים עצומות״.
רינה דרשה שהמיופה היחיד יהיה דורון (הבן שלהם וזה שעובד בחברות כבר שנים) ושיגאל יפעל תחתיו ויוכל לנהל באמצעותו.
ניסיתי להבהיר שייפוי כוח מתמשך זה מסמך שמעניק כוח משמעותי וכאשר מדובר בחברות הכוח אפילו גדול יותר. הסיבה לכך, היא שהמוסדות הבינו שבעלי חברות עלולים להיכנס למצב של אי כשירות (תסמינים של דמנציה, אלצהיימר, קומה, הנשמה מלאכותית וכו׳) וחברה לא יכולה להתנהל אם יגבילו את הצעדים שלה ולכן מעניקים למיופה הכוח חופש כמעט זהה לאדם שייפה אותו, מתוך הבנה שהוא זה שמחליט את זהותו ושיש בניהם יחסי אמון.
בשלב הזה הצעתי שנייפה את הכוח גם של יגאל וגם של דורון, תוך שאני מזהירה את מאור שאם כבר ממנים אדם שהוא לא בן משפחה, אז לפחות שתהיה עוד ״עין משפחתית״ פקוחה, בכל זאת מדובר בפעילות עסקית וכספים שזורמים בסדרי גודל עצומים.
הגשנו את ייפוי כוח לאפוטרופוס הכללי לעיון 3 פעמים, עד שווידאנו שמאור יכול ״להשתגע״ בשקט ושהחברות ימשיכו להתנהל כסדרן.
ואז מאור חטף שבץ מוחי בטיסה מפריז.
רינה ביקשה שאגיע לבית החולים, הוא היה צלול לחלוטין אבל לא היה מסוגל לדבר. כל יום שעובר בלי התפקוד של מאור בחברות שקול להפסדים של המון כסף. הוא היה הרוח החיה. בעוד שרינה לא הייתה באמת ידעה איך לתפקד בעסקים.
במסגרת ייפוי הכוח המתמשך ייפינו את כוחו של הבן הבכור והמנכ״ל, איש האמון של מאור במשך 25 שנים. בן טיפוחיו. הוא הגיע אליו כשליח צעיר אחרי צבא והיום בגיל 45 הוא שולט שליטה מלאה בכל מה שמתרחש בחברות.
הגשנו בקשה לאפוטרופוס הכללי כדי להפעיל את ייפוי הכוח המתמשך. מהרגע שהופעל זכות החתימה הייתה נתונה להם ביחד ולחוד.
תוך מספר ימים כבר קיבלנו אישור שייפוי הכוח הופעל.
כעבור שבועיים אני מקבלת מדורון טלפון בשעה 21:00, הוא אמר לי שהוא מרגיש משהו מוזר שהוא לא מצליח להתחבר למערכות של החברה מהבית, כאילו משהו נחסם.
העליתי לוועידה את שחר, איש סייבר רציני שפעם ייצגתי אותו בהליך מול אישתו.
בדיקה קצרה העלתה שהגישה לרשת המשותפת של החברות פשוט נחסמה כי החליפו את הסיסמא וגם את ספק האבטחה.
חייגנו לספק האבטחה, שאישר שאשכול החברות אכן הודיעו על סיום ההתקשרות אתו.
התמונה החלה להתבהר, הרגשתי כמו בסרט איימה, אבל הייתי חייבת לעשות כאילו שאני שולטת במצב, למרות שהענן היחיד שהכרתי באותה עת הוא זה מדובוני איכפת לי.
לאחר כמה שעות התמונה הייתה הרבה יותר חמורה משחשבתי, יגאל עשה שימוש בייפוי הכוח הנרחב שניתן לו כדי לחסום את הגישות.
למחרת בבוקר כבר התייצבנו בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת והגשנו לשופט התורן בקשה צו מניעה ובקשה לביטול המינוי של יגאל. גם את זה מעולם לא עשיתי אבל התנהגתי כאילו זה כל מה שאני עושה בחיים שלי.
השופט לא הבין איך זה הגיוני שמאור הוא זה שקבע את הסמכויות הנרחבות, תוך שהוא מסביר על גבי המסמך שיגאל הוא איש אמונו, כעת, זמן קצר לאחר הפעלת המסמך, נעשו פעולות כל כך משמעותיות. הוא שאל שאלות ורינה שיתפה בהתרגשות איך מאור אהב את יגאל וכמה שהוא היה כמו בן עבורו.
אבל הבאתי איתי את שחר כדי שיסביר לשופט עד כמה המצב מסוכן לחברות ושאם הצו לא יינתן באופן מיידי החברות בסכנה ממשית.
הצו ניתן. הוא ניתן גם כצו הרחקה של יגאל מהחברות פיזית וגם עבור שליטה מרחוק. מסרנו את הצו לכל הבנקים ודרשנו לחסום את שם המשתמש של יגאל מהגישה.
בהמשך הסתבר לנו שיגאל הצליח להבריח 300,000 ש״ח לחשבונות שהיו בבעלותו בחו״ל. ומאז דורון (הבן), ביחד עם רינה מנהלים את החברות בשיתוף פעולה ואת שחר הם שכרו כדי לאבטח את הרשתות והעננים.
אז מה אני למדתי מזה?
למדתי שתחושות בטן הן דבר חזק מאוד וכשאשתך מזהירה אותך מפני אדם, אין לך שום בחירה אם להקשיב או לא, פשוט תקשיב לה. כי לשמוע את המשפט ״אמרתי לך״ (בלי אפשרות להגיב בכלל) ועוד אחרי שגנבו ממך מאות אלפים, זה כואב. כואב מאוד.
מה שהכי כאב לי בכל המצב, זה שמאור צלול לחלוטין, אבל נעדר יכולת לתקשר. הוא הבין היטב את העוול שנגרם, אבל לא הייתה לו שום דרך לנהל את הסיטואציה.
דורון הפגין אחריות ורינה, שכל חייה ניהלה עמותות וארגנה אירועי צדקה, שמאור מאוד כיבד אבל לא סמך על האינטואיציות שלה, פתאום עמדה בראש קונצרן החברות שלו וכבר חודשים ארוכים שהיא מניבה רווחים והדוחות מצביעים על התאוששות מדהימה.
כמה המלצות:
- ייפוי כוח מתמשך חשוב בדיוק צוואה. בדיוק כמו שלא תעלו על הרכב בלי ביטוח, כי מי יודע מה יקרה, ככה לא תרשו לעצמכם לאבד את כשירותכם ולסמוך על המזל שינהל את העסקים במקומכם.
- כשאתם מחליטים על זהות מיופה הכוח שלכם, אל תקנו כוח לאדם אחד. תשתדלו למנות לפחות 2 ועדיף שיהיו בני משפחה עם זיקה ונאמנות לעסקים. מתוך הבנה שאם אין לו היום בעלות אז אולי תהיה לו בעתיד במסגרת הירושה.
- וההמלצה האחרונה היא פשוט תקשיבו לבן או בת הזוג שלכם, לרוב הם רוצים רק את טובתכם. כי לא הגענו לעולם הזה עם כרטיס כיוון אחד, כמו שהגענו ככה נשוב. כולנו. וכדאי שנשאיר לילדים שלנו קרקע פורייה לצמוח עליה.
