להדליק את האור

התקופה הזו היא אולי החשוכה ביותר שעברנו מאז קום המדינה. מה שהופך את החושך הזה לאכזרי יותר, זו העובדה שהתקשורת חושפת את התמונות. כי אם במלחמת יום כיפור אנשים היו מרותקים לרדיו, היום אנשים מרותקים לטלויזיה.

אם פעם הזוועות הועברו באמצעות חוש השמיעה, היום הן מועברות בנוסף גם בחוש הכי משמעותי שלנו, זה שמצלק את הנפש בעוצמה הגבוהה ביותר. כל אחד מאתנו ראה את הרצח בעיניים. יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות. אבל כולנו נחשפנו.

וכשהזוועות הללו ממלאות את הנשמה שלנו, אנחנו לא מצליחים לראות את האור.

במסגרת מאמציי הגדולים לשמור על שגרת חיים בצל הזוועות, נסעתי השבוע לתל אביב. בדרך חזרה, בכניסה לאיילון צפון, פתאום נשמעה אזעקה.

האטתי, סטיתי לצד, ירדתי מהרכב ועם המכנסיים הלבנות והעקבים הגבוהים השתטחתי על האספלט ושמתי ידיים על הראש.

את ה-10 דקות שלאחר היירוט, בעודי שוכבת שם על האספלט עם המכנס הלבן, ניצלתי לטובת איתור פודקאסט שיעביר לי את הדרך וירים לי את המורל.

עלה בגורל פודקאסט של התוכנית שיחות בגן עדן. 55 דקות של דברי חוכמה ומתן כלים להדלקת אור גם בחושך הנוראי.

״וירא אלוהים כי טוב״. הפסוק הזה מופיע בספר בראשית בכל סוף יום של בריאה. הפסוק הזה מסמל את הטוב שאלוהים רואה גם בתוך כל הכאוס. וזו חובתנו בעת הזו. לחפש את הטוב. להבין שבכל רגע נתון יש רע ויש טוב, השאלה היא לאן מכוונים את הזרקור. איזה זאב מאכילים את הזאב הרע או את הזאב הטוב.

המצב לא פשוט, אני נצבת לצד חיילי מילואים שמבקשים לערוך צוואה לפני יציאתם לקרב וניצבת גם לצד נשים שנשארות בעורף, אבל בחזית ההתמודדות עם הילדים, עם החרדות, עם הפחד, החיילים שלנו מתמרנים בשטח והנשים הגיבורות הללו מתמרנות בין שגרה בלתי אפשרית תחת אש. יש לימודים, אין לימודים, יש זום אין זום, יש לימודים עד 11 ומ-14 וכך הלאה.

אנחנו לא מכריעים למי יותר קשה, כל מה שנדרש מכולנו בתוך המצב, זה לגלות אמפטיה אחד כלפי השנייה.

העליתי השבוע ציטוט של הרב קוק: ״הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשע, אלא מוסיפים צדק״. וגם על הפוסט הזה, לצד התגובות המחזקות, קיבלתי גם תגובות בסגנון של: ערבים מבינים רק רוע.

אני חושבת שהמילה ׳ערבים׳ לא מדויקת. אני מסתכלת על בני אדם כבני אדם. חמאס הם לא בני אנוש. מה שהם עשו לא אנושי ואי אפשר לנצל את האירוע הזה, כדי לפתוח מלחמה גם עם ערביי ישראל. להיפך.

דווקא המלחמה הזו הבליטה את האפשרות של אחדות עם ערביי ישראל, לצד לגיטימציה ופיתוח של כלים אפקטיביים (כמו שלילת אזרחות) כנגד אותם ערבים ישראלים שחוטאים בשיתוף פעולה עם האויב.

הוספת הצדק, לא אמורה לבוא בניגוד למדיניות של צה״ל בעזה. חמאס צריך להימחק מהעולם הזה. ובהקשר הזה יפים דבריה של סיוון רהב מאיר ביחס לפרשת השבוע – ״וירא״ בפרשה הזו נמצא גם סיפור סדום, אותו היא מקבילה לעזה.

״ וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד… וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם״

אלוהים הורה להשמיד את סדום בגלל החטאים ואברהם מנסה לעצור את זה. הוא אומר לאלוהים: ״חכה רגע, אני רוצה למצוא צדיקים כדי להציל״. אבל אברהם לא מוצא וסדום מושמדת. כך גם עזה. צה״ל  מתחננן בפני העזתים: צאו מהאש, צאו מהחטאים, תפסיקו להשתייך לרעל של חמאס. אף אחד מהם, חרף התמורה המטורפת שהוצעה להם (חסינות להם ולבני משפחתם), לא היה צדיק כדי לשתף פעולה למען שחרור החטופים.

ולפעמים הרשע כל כך גדול שהמעשה המוסרי והצודק ביותר כדי להתמודד איתו, הוא דווקא מחיקתו מעל פני האדמה.

ואם כבר מדברים על למצוא את האור, אז מעבר לאחדות שלנו כעם, שמהווה אור עצום שמסנוור את העולם, אז אני רואה אור גדול בהזדמנות שלנו למחוק את החמאס מעל פני האדמה ולפתוח צוער לשלום אמיתי עם דור חדש שיקום בעזה אחרי דור הטרוריסטים, דור שמגיל אפס ילמדו אותו שעם היהודים פשוט לא מתעסקים.