לאחרונה פונים אלי לא מעט אנשים ושואלים אותי את דעתי על מודל הנסטינג.
לאלה בנינו שלא יודעים במה מדובר – זו שיטה חדשה בקרב זוגות מתגרשים, במסגרתה ההורים הם אלה שיוצאים מהבית והילדים נשארים. Nesting=קינון.
למעשה הכוונה היא שהילדים יישארו בקן וההורים הם אלה שיפרשו כנפיים ויצאו.
בדרך כלל ההורים לוקחים להם איזו יחידת דיור משותפת או שני בתים קטנים נפרדים.
כשסיגל ומאור הגיעו אלי לגישור וביקשו לפעול במודל הזה, שאלתי אותם מה אתם חושבים לעצמכם – הרי אתם יושבים פה אצלי, ולמרות שהרוחות רגועות, אתם בכל זאת מבקשים להתגרש, אז למה לכם להדק את הרצועה עוד ועוד סביב צווארכם?!
הם התעקשו ויצאנו לדרך אל עבר ״הסכם הנסטינג״ הארוך בהיסטוריה.
ניסינו להכניס כל סנריו אפשרי – עשרות שעות גישור בסופן הגענו להסכם שפרוס על 21 עמודים כאשר מחציתם מוקדשים רק למתווה הנסטינג – איך, כמה, למה, מתי, שעות, מה מותר ומה אסור, חלוקת התשלומים וכו׳, לטובת העניין הם אפילו רכשו דירה קטנה נוספת משותפת (כינו אותה ״הצימר״) ופתחו חשבון בנק כדי לנהל את משק הבית המשותף שבמפתיע (או שלא) הוכפל והפך להיות שני משקי בית משותפים.
בדרך הצעתי להם מספר נקודות יציאה, הבהרתי שאם הם לא הסתדרו בתור זוג נשוי למה שהם יסתדרו בתור גרושים, הזכרתי לה שבשיחה הפרטית שלי איתה היא התלוננה על כך שהוא מבזבז כסף על שטויות, שהוא שוכח את הדוד דולק וזה משגע אותה.
אז מה הסיכוי שעכשיו כאשר היא הכפילה את השותפות איתו ב-2 בתים וחשבונות בנק, עניין הדוד יעלם.
אבל הם חשבו רק על הילדים- מה שיעשה להם טוב והם שכחו שילדים להורים שטוב להם הם ילדים מאושרים, הרבה יותר מאשר ילדים להורים שרע להם.
אני לא אומרת להתעלם מטובתם של הילדים, אבל אני כן אומרת שצריך לשים את הגבול, כי כשזה מתפוצץ בפעם השנייה, צמר הגפן שניסינו לשים סביב הילדים לא ישמור עליהם והפגיעה תהיה קשה יותר.
מה שבטוח זה שהוצאתי אותם ליישום שיטת הנסטינג בלי סימני שאלה (לכאורה), היו טבלאות חלוקת זמני שהות (בבית הנסטינג ובצימר) עד רמת הדקה.
הכנסנו להסכם אפילו מי אחראי להחליף את המצעים באיזה יום בשבוע.
שלא נדבר על שעות הגישור שהם בזבזו כדי לבנות ביחד רשימות קניות מסודרות (ממש פירוט המצרכים) והימים שכל אחד מהם עורך אותן.
עם כל הכבוד לניסיון שיש לי בעריכת הסכמים, כוחות של ניבוי עתידות, עדיין אין לי ועם כל הרצון הטוב, לא הצלחנו לחזות (בין 21 עמודי ההסכם) מצב שבו סיגל תכיר בן זוג צמחוני, שפסטרמה היא לא בדיוק ״הקאפ אוף טי״ שלו, ויותר מזה הוא הטיל ווטו על הצלעות כבש שמאור החזיק במקפיא של הצימר.
בן הזוג החדש, דרש ממנה להוציא את המנגל ואת מכונת עישון הבשר מהחצר האחורית של הצימר.
אבל מה שמאור לא היה מסוגל לסבול זה שהוא גר עם עוד שותף בבית.
מאור, שהיה קנאי אובססיבי עוד בנישואין, לא הצליח לשאת את זה שכאשר הוא נכנס למיטה בצימר היא עוד לא התקררה מסשן הסקס שאשתו עשתה עליה כמה שעות קודם לכן עם החבר הצמחוני שלה. הם אפילו לא התאמצו כדי לשחרר את רצועות הקשירה מדפנות המיטה.
המודל המבטיח שהם היו בטוחים שסגרו מכל הפינות, התחיל להיפרם (מעשית, אבל בעיקר גם נפשית) ובתוך 3 חודשים היו בו יותר חורים מסוודר.
הם חזרו אלי עם מבטים מושפלים וביקשו לפתוח את ההסכם שאישרנו רק לפני 3 חודשים. אבל עכשיו, הבהרתי להם, שזה כמו לערוך הסכם חדש, כי צריך לפרק את השיתוף בבית, ולהסדיר את עניין הצימר. הכוונה היא שעכשיו צריך להתגרש ולא לשחק בנדמה לי. ביקשתי מהם להוריד את המשקפיים הוורדים שלהם ולהשתדל להסתכל למציאות בעיניים.
הם הגיעו בשלים ומוכנים אבל בעיקר מותשים, הם כינו את זה 3 חודשים של ״חיים על שקיות״, הם שיתפו שבית הנסטינג היה עבורם כמו תחנת רכבת, שבצימר לא הייתה להם מכונת כביסה, והם נדרשו להעביר את הכביסה מבית לבית.
ואני חשבתי לעצמי שאולי זו הייתה עוגמת נפש עבורם וגם עבורי ובהסכם של סבב ב׳, החזקתי את עצמי מלהטיח בהם – ״אמרתי לכם״, אבל במקום זה התמקדתי במה אני למדתי מזה.
אז בואו נודה לסיגל ומאור על השיעור החשוב שנתנו לי ועל ההזדמנות להביא לכם תובנות מהשטח על מודל הנסטינג:
- נסטינג זו שיטה שיכולה להצליח לטווח הקצר בלבד – היא טובה כדי להוות בולם זעזועים עבור הילדים בחודשים הראשונים שלאחר הפרידה.
- אני לחלוטין יכולה להבין את הכאב על הילדים שאמורים לחוות את טלטלת הפרידה של ההורים ובו זמנית נדרשים לנדוד בין 2 בתים.
- אבל בואו נודה על האמת – מה הסיכוי שאם בנישואין לא הצלחתם להסתדר כלכלית ואישית, שעכשיו כשאתם פרודים תצליחו?!
- זה ידוע שילדים מסתגלים למצבים חדשים הרבה יותר מהר ממבוגרים. הדרישה מאדם מבוגר לנדוד בין 2 בתים, עם מזוודות ושקיות ולחיות בדירת רווקים, היא דרישה שלא תחזיק מעמד לאורך זמן.
- בעיקר למדתי שמודל הנסטינג הוא כמו עוגת חתונה – נראה ממש ממש טוב מבחוץ, אבל כשטועמים אותו הוא מאכזב.
- אגב, את הסעיף הקודם אפשר לומר בקלות גם על גירושין – לפני הפרידה אתם בטוחים שלחזור לשוק הרווקות זו מציאה גדולה, אבל אחרי חצי שנה לכל היותר זה כבר ״לא זה״ ומתחילים להתגעגע ליציבות של משפחה.
