הפעם היו אצלי זוג בגישור. טלי ורונן. הם ביקשו להיפרד בכבוד, נקי ובלי לעשות נזק לילדים. הבהרתי שעצם הפרידה של ההורים זה נזק לילדים, אבל אני מבטיחה לנסות הקטין אותו.

רונן פתח ואמר: ״אני כבר הייתי בייעוץ, אמרו לי שאם יש משמורת משותפת על הילדים, אז אני לא אשלם מזונות״.

טלי לעומת זאת לא עשתה שיעורי בית, כל מה שהיא רצתה זה רק לסיים בלי לפגוע בילדים. היא אומנם הייתה עורכת דין, אבל לאט לאט הבנתי כמה אין לה את יצר הלוחמנות וכנראה שזו הסיבה שבחרה להיות שכירה במחלקה משפטית של חברה גדולה.

חרף הזלזול של רונן באינטליגנציה שלה, בדיקת מצב הזכויות הצבורות שלה, העלתה סכומים מאוד גדולים. העיניים של רונן נצצו כאשר חשפנו ביחד את הדו״ח. הוא שוב הזכיר את עורך הדין איתו הוא התייעץ ואמר שהבין שמגיע לו מחצית מהזכויות שלה.

אישרתי לו וניכר שגם זה לא הפריע לטלי. ״מה שמגיע מגיע, אני רק רוצה לסיים יפה ולא להגיע לבית המשפט״.

כשבדקנו את הזכויות שנצברו לטובת רונן, גילינו שיש לו הרבה פחות.

במשך 15 שנים המשכורות של טלי היו הביטחון הכלכלי של המשפחה, כאשר רונן נדד בין חברות סטרטאפ והמשכורות היו דיי נמוכות. אבל הוא תמיד מכר לטלי את חלום ההנפקה.

ב-3 שנים האחרונות רונן השקיע את כל כולו בעבודה. הפעם זו הייתה חברה מבטיחה שעניינה מאוד משקיעים גדולים מחו״ל, הוא חזר כל ערב מאוד מאוחר וגם אחרי שחזר היה שקוע בזום.

לטלי זה לא הפריע, הילדים היו כבר דיי גדולים והיא נהנתה מסדרות בנטפליקס.

ביקשתי מהם שיביאו את כל המסמכים שיש ברשותם, משכנתא, הלוואות נוספות, הסכמי עבודה, פיצויים, זכויות, תנועות חשבון. הם באמת הביאו ערימות של מסמכים, עשינו סדר בנתונים ויצרנו טבלאות אקסל מסודרות של הוצאות ונכסים מול חובות.

הסכם העבודה של רונן היה הסכם שנפוץ בשוק חברות הסטארט-אפ, המשכורות נמוכות יחסית (כי בהתחלה אין מספיק כסף נזיל) אבל הוא כלל אופציה להנפקת מניות של החברה ורכישתן בתנאים מצוינים.

הבחנתי מיד שסוגיית האופציות מוסדרת בנספח א׳, אבל את נספח א׳ לא מצאתי. שאלתי איפה הנספח, הוא הביט בי, תוך שהוא  מגייס את ההבעה הכי מופתעת שלו. אבל אני לא קניתי את זה, ביקשתי לראות את הנספח, הוא אמר שאין לו מושג על מה אני מדברת, אבל אני דרשתי ממנו לפנות למחלקת השכר ולדרוש את הנספח. כשהבין שאני לא מתכוונת לוותר, הוא בדק שוב בתיק והמסמך הנעדר אותר.

בנספח האופציות שהיה מקושר להסכם העבודה עם השכר הנמוך, היו גם התנאים למימוש האופציות, זמן ההבשלה  ועוד. רונן התפרץ ואמר, אין לטלי שום קשר למימוש המניות שלי, אנחנו מתגרשים עכשיו. המקסימום שאני מוכן זה לתת לה זה מחצית מהשווי שלהן נכון לעכשיו.

רונן היה אחד מראשוני העובדים והוא החזיק ב-23,000 מניות החברה, היום השווי הספקולטיבי שלהן נמוך, אבל  בעוד בערך שנה (כך על פי התחזיות) יתרחש אירוע – או שהמניות האלה יהפכו את חלום ה-EXIT למציאות או שרונן יתחיל את מזלו בעוד חברת הזנק כפי שעשה ב-15 שנות הנישואין.

אבל השאלה שיותר מעניינת מ-״האם יתממש האקזיט המיוחל או לא״, היא – ״האם טלי אמורה לקבל את מחצית שווי המניות נכון למועד הפרידה או להמשיך ולהיות שותפה לחלום שיתממש גם זמן מה לאחר הפרידה.

התשובה לשאלה הזו היא – שטלי ורונן המריאו ביחד לפני 15 שנים, טלי תמכה ברונן, הייתה עבורו עוגן וסיפקה למשפחה את הביטחון הכלכלי, בשעה שהוא הרוויח פרוטות תמורת חלום האקזיט.

בעוד בערך שנה תגיע שעת הנחיתה. זו יכולה להיות נחיתת אונס וזו יכולה להיות נחיתה רכה.

בכל מקרה, בתי המשפט קבעו באופן חד משמעי שאת טלי לא זורקים מהחלון כשהמטוס ב-25 אלף רגל. טלי תנחת עם רונן בעוד שנה (או בכל זמן שבו ימומשו המניות) ותהנה מפירות הסיכון.

הסברתי לרונן שזו ההלכה הנהוגה בבתי המשפט ושהיא אושרה לאחרונה גם על ידי בית המשפט העליון.  ובלי שום קשר זה גם מה שנכון לעשות בנסיבות שלהם.

עוד הסברתי שאני רואה לנכון לבנות בהסכם מנגנון של חלוקה מיידית של כלל הזכויות והחובות שנצברו, למעט רכיב האופציות שיתחלק בחלקים שווים רק לאחר המימוש.

ביקשתי מרונן ללכת להתייעץ עם היועץ ולחזור עם תשובה. כעבור מספר ימים הוא חזר, הוא אמר שהוא רוצה ללכת לבית המשפט.

טלי הביטה בי ואמרה שהיא מוכנה לוותר על העניין הזה. היה לי ברור שהיא לא מבינה מה משמעות הוויתור שלה ומתוך חובת הנאמנות שהייתה לי גם כלפיה, ניסיתי להציע מנגנוני איזון שונים שמגלמים לפחות חלק מהסיכוי.

רונן לא הסכים, אז ביקשתי ממנה ללכת גם כן להתייעץ עם עורך דין לפני שהיא מוותרת.

כעבור מספר ימים הם חזרו אלי והודיעו שהם מפסיקים את הגישור והולכים לבית המשפט.

בכאב גדול החתמתי אותם על טופס הפסקת הגישור ושחררתי אותם.

השבוע (בחלוף 5 חודשים) קיבלתי טלפון מרגש דווקא מרונן. הוא אמר לי שטלי אומנם פראיירית, אבל עורכת הדין שהיא ששכרה לא פראיירית בכלל ושהיום היה דיון ראשון בתיק שלהם ובדיון השופטת רמזה לרונן שאת האופציות היא לא מתכוונת לאזן נכון לעכשיו, אלא רק נכון למועד המימוש בפועל ולכן עליו לשקול אם הוא רוצה להמשיך את ההליך, והוא מתקשר אלי כדי לחזור להשלים את ההסכם שהצעתי.