השבוע החלטתי שאני לא כותבת סיפור לשבת. שוחחתי עם גיא והצטדקתי בפניו, כאילו ביקשתי את אישורו לחרוג ממנהגי ומההתמדה השבועית שלי כבר יותר מ-5 שנים (למעט פעמים בודדות), ולא לפרסם סיפור.
היו לי את כל התירוצים בעולם, הפרשי השעות שיגעו אותי, הגעגוע אליו ולבנות, עומס העבודה ושעות אחרונות עם הפלא שאחותי הביאה לעולם.
ניתקתי את השיחה בטוחה בעצמי, יושבת לי על שפת האוקיינוס השקט, שמה אוזניות ומתחילה להאזין לפודקאסט השבועי של המלאכיות אלימור הניג ופריידי מרגלית, ואתם לא תאמינו באיזה נושא הן בחרו השבוע!!! ה-ת-מ-ד-ה.
ואם זה לא מספיק אז מול העיניים שלי עומדת ילדה שחומת עור אולי בת 7 שמנסה לתפוס גל, כל פעם היא עולה על הגלשן, חותרת בכל הכוח, נעמדת, מתייצבת ונופלת. ככה בערך שעה, עד שהיא הצליחה לתפוס גל.
איי איי איי כוחה של התמדה, כמה סיפוק זה נותן לנו בחיים.
אז הפודקאסט, הילדה שהצליחה לתפוס את הגל והקוראים המדהימים שלי, גרמו לי לכתוב השבוע דווקא על התמדה.
רותם הגיעה אלי לאחר שהגיעה להחלטה שנמאס לה מבעלה יריב. היא ילדה לא מזמן, הגוף שלה לא חזר לעצמו, היא מרגישה לא סקסית בלשון המעטה, ואפילו שמנה אם לא מנסים ליפות את המציאות דרך העיניים שלה. היא נשארה עם הילד בבית, טוב לה וכיף לה אבל יריב שופט אותה על הבחירה הזו בכל הזדמנות.
השבוע הוא אמר לה שהוא רוצה שהיא תאפשר לו להיות עם אחרות. הנהנתי עם הראש ורותם התעצבנה. למה את לא בשוק? היא שאלה. למה אני אמורה להיות בשוק?! השבתי. הוא ״אשכרה״ ביקש ממני אישור לבגוד בי״.
תראי איזה בעל מדהים יש לך. השבתי לה. הוא ביקש ממך אישור לבגוד בך. הוא לא הלך ובגד עם החברה הכי טובה שלך (בדיוק כמו בעלה של זו שאני מייצגת ממש במקביל אליך) הוא בא והניף לך דגל אדום שעליו כתוב: ״אני רוצה שתתייחסי אלי״. רותם התעצבנה. היא אמרה לי שאני לא מבינה כלום ממה שהיא עברה בשנה האחרונה ושמי אני שאשפוט.
אמרתי לה שאם היא פנתה אלי כנראה היא רוצה שאסייע לה. אז שאביא לפה את יריב כדי שנעשה ביחד גישור. על איזה גישור את מדברת? היא הרימה את קולה. אני רוצה להתגרש. שאלתי אותה למה. היא השיבה: כי הוא רוצה לשכב עם אחרות.
אם אחד הילדים שלך יגיד לך שאת ״חרא של אמא״, את תגישי בקשה לוויתור על האפוטרופסות עליו. איך את משווה ?! היא שוב הרימה את הקול.
זוגיות כמו הורות, נדרשת התמדה. רותם התפרצה ואמרה- הילדים שלי רשומים בתעודת הזהות שלי אני לא יכולה פשוט למחוק אותם (אפילו אני נחרדתי מהמחשבה על זה). אבל גם יריב רשום בתעודת הזהות שלך, את לא יכולה פשוט למחוק אותו. ואגב הוא היה רשום שם אפילו לפני הילדים שלך. שתינו חייכנו וכעבור שבוע הם התייצבו אצלי לגישור.
ערכנו הסכם שלום בית לחילופין גירושין. בפגישות הגישור עלו הכעסים העצומים שיש לרותם על אמא שלו על כך שכאשר חוותה דיכאון לאחר לידת הילד הראשון היא הייתה עסוקה בלבקר אותה, כשעזרה בכסף לרכישת דירה, החתימה אותה (רק אותה) על מסמך הלוואה. לעומת זאת יריב הודה שהוא מת על הגוף שלה ושאין לו שום בעיה עם הקילוגרמים שמסרבים לרדת.
הצפנו את כל המשקעים (והיו לא מעט) בדקנו גם את מקור הדרישה שלו להיות עם אחרות, ערכנו הסכמות להמשך ובעיקר הגענו למסקנה שזוגיות לטווח ארוך זו עבודה קשה ובעיקר התמדה. להתמיד בהקשבה, להתמיד בהבלגה, להתמיד באיזון והסימטריה בתקשורת, באהבה ובמגע.
נישואין זה לא פיקניק. זה פרויקט שדורש השקעה תמידית. אבל אם תחליטו שכמו שאתם לא מוותרים על הילדים שלכם כשהם מעצבנים אתכם, ככה אתם לא מוותרים על הזוגיות שלכם עם ההורה שלהם.
גם צמיחה בזוגיות מצריכה התפתחות משותפת והתמדה. קחו למשל את עץ הבמבוק במשך חמש שנים משקים ומדשנים אותו ולא קורה כלום ואז הוא צומח לגובה של כ-30 מטרים (בערך 8 קומות) בתוך 6 שבועות בלבד. ברור שזו טעות לחשוב שלבמבוק ארך שישה שבועות לגדול, בפועל הוא הטמיעה שורשיו במשך 5 שנים, כמו שכל אחד מאתנו משקיע הרבה לפני שהוא מתחיל לראות תוצאות.
ריכזתי לכם (מתוך הפודקאסט) 3 דרכים להתמיד בזוגיות ובכל דבר:
- תמצאו משמעות – אל תתייחסו לזוגיות כמובנת מאיליה. כזו שנמשכת מכוח האינרציה (עקרון ההתמד). תבחרו להפוך אותה למשמעותית עבורכם ועבוד המשפחה. תשקיעו בה, תלכו לטיפול זוגי (גם אם אין בעיות) תרעננו את התקשורת, את חיי החברה ואת המיניות.
- תעניקו לבן/בת הזוג סולם מספיק ארוך כדי שיוכל לרדת מהעץ – אל תהפכו כל מריבה הכי קטנה למלחמת עולם. תבליגו, תתקשרו ותמשיכו הלאה. כל יום הוא יום חדש. אל תתנו לאמירה או למריבה של אתמול להרוס לכם גם את היום.
- תחבקו את השעמום – תזכרו שהתאהבות ופרפרים בבטן הם סבבה והכל אבל הם לא החיים עצמם. החיים עצמם הם העבודה הקשה של ההתמדה מאחורי אותו עץ שמעמיק שורשים.
