הם שניהם בשנות השישים לחייהם, הכירו בצבא ומיד נישאו. מראשית, הוא הכתיב חלוקת תפקידים – הוא אמון על פרנסת המשפחה והיא אמונה על משק הבית וגידול הילדים.
הוא איש יפה תואר, בעל חזות גבוהה ונראה כאילו השפעות הזמן פסחו עליו. איש עסקים אמיד ומצליח, ולשונו החלקלקה אף מטעה אותך לחשוב שהוא גם אדם טוב.
היא אישה גבוהה, רזה, פניה כבויות וניכר עליה כי מרוצת השנים עייפה אותה.
40 שנה שהם נשואים, שני ילדים לתפארת ונכדים מתרוצצים בסלון ביתם רחב הידיים בשכונת יוקרה, איתנות כלכלית ומספר דירות בבעלותם, מעגל חברים אשר הביטו תמיד "בזוג המושלם" בקנאה. אך בתוך הבית פנימה שררה ריקנות וקליפה קשה וממוגנת עטפה את חסינותה מפני התנהגותו האלימה, מידי יום הוא דאג להזכיר לה כמה שהיא לא שווה כלום, טיפשה ומעוררת רחמים, היא הייתה מסתובבת לצדו ברחוב וללא בושה הוא היה מפשיט נשים במבטו החודר. יום אחד אפילו סטר לה באירוע לעיני בני משפחה, כולם נשארו פעורי פה ולא אמרו מילה. גם היא לא העזה לקרוא תיגר על התנהגותו.
שנים שהיא בכתה בלילות, ספגה את העלבונות, הורידה את הראש ושתקה, ממתינה בכל פעם שגל הזעם יחלוף וממשיכה בהצגת חייה.
"מי ייקח אותך?? את מכוערת וגמלונית אף אחד לא יסתכל עלייך… אני אשאיר אותך עגונה…"
גם אני הייתי מזועזעת כאשר היא הופיעה במשרדי וגוללה את סיפור חייה בקור רוח, אשר מאפיין אנשים שההתעללות הנפשית הפכה להיות מנת חלקם. מתוך השורות הבנתי, כי המכות שחטפה ממנו היו כעין וכאפס לעומת ההתעללות הנפשית שספגה.
בסופה של השיחה היא אמרה: "מילים הורגות". כבר שנים שהיא רוצה בגירושין אבל מפחדת ממנו.
יום אחד היא החליטה ללכת אחר עקבותיו כאשר הייתה בטוחה שפניו, כמו בכל בוקר, לעבר משרדו הממוקם כמה רחובות מבית המגורים. להפתעתה, או שלגמרי לא להפתעתה, עקבותיו הובילו אותה אל מרתף אחת מהדירות הרבות אותן הם משכירים. מרתף, אשר הוסב לדירת מסתור שאליה היה נוהג להביא את נשותיו. היא חיכתה שייצא והתגנבה פנימה, היא לא האמינה למראה עיניה – כל המצעים, המגבות, הכלים שזרקה בכל חג פסח בשנים האחרונות, אבזרו את דירת המסתור.

חוקר אשר גייסה, הניח על שולחנה, כעבור יומיים, חומר שיכול היה למלא אתרי פורנו רבים ואפילו תמונות שלו "חוגג" עם חברתה של בתם המשותפת. בחילה טיפסה במעלה גרונה, אך היא בחרה לספוג, התנהגה כאילו עסקים כרגיל ולאחר פגישה איתי הניחה לו על השולחן תביעת כתובה וגירושין לבית הדין הרבני.
הוא התחנן על נפשו, ירד על ברכיו כדי שתחזור, אבל היא כבר הייתה הרחק ברכבת אל עבר החופש.

בית הדין הרבני קיבל את כל טענותיה, פסק חלוקה לא שוויונית של הרכוש לטובתה ומלוא סכום כתובתה על סך 555,000 ₪.
מוסר השכל – עין הרע (555) לרוב ישחק לרעתכם… כתובה היא שיק שיום אחד אולי תצטרך לפרוע… תאמינו לעצמכם – אם זה נראה כמו ברווז, מתנהג כמו ברווז זה כנראה גם בוגד כמו…
קארמה איז א ביץ…