קודם כל תרגעי
אתמול היה המבחן האחרון בתואר.
יצאתי ממנו מותשת בין היתר כי הוא היה בקורס בנושא מבחנים בהלכה ומוסר. משם הלכתי ישר לעשות משהו שאני רוצה לעשות כבר 3 שנים ו-4 חודשים ודחיתי. כל פעם בתירוץ אחר.
אתמול אחרי שסיימתי את המבחן האחרון של התואר. עשיתי את זה.
קעקוע מושלם של שני דובים שמסתכלים אחד על השני. דובי קטן ודובי גדול. שם המשפחה של אבא שלי הוא בֶּר וזה תמיד זוהה עם החיה דוב.
אצל סבא וסבתא בבית היו תמיד תמונות וגילופי עץ בצורת דוב.
רציתי כל כך בקעקוע כי היה לי חשוב לשמר את הזיכרון של אבא. את המשפט ״קודם כל תרגעי״ הוא אמר לי בכל הזדמנות, אבל מעולם לא כתב וגם אם כתב זה היה Whats-App ולא בכתב ידו. כי מי היום כותב בכתב יד?!
אז לקחתי מסמך שהוא שלח לי פעם כדי שאסרוק ואשלח לחברת ביטוח ואספתי ממנו אות אות. וביחד עם המקעקעת גזרנו והדבקנו עם הסקיצה.
ובמהלך שעתיים שבהן היא חורטת לי על הצלעות את הזיכרון של אבא שלי, היא ביקשה שאספר לה למה דווקא קודם כל תרגעי. וסיפרת לה שבשנת 2007, הייתי משוחררת טרייה מהצבא ונסעתי לתאילנד עם החבר שהיה לי באותה תקופה ואחרי שבוע גיליתי שהוא לא ממש נאמן והתקשרתי לאבא בהיסטריה, ילדה בת 21 בחו״ל לבד שגילתה כרגע שהחבר שלה בגד בה. ואמרתי לאבא: ״עכשיו אתה רוכש לי כרטיס טיסה חזרה לארץ״ והוא אמר לי: ״קודם כל תרגעי, תלכי תחפשי לך חברים חדשים, את טובה בזה ותתקשרי מחר, אם תרצי שארכוש לך כרטיס, אני מבטיח לדאוג לזה״. ולמחרת התקשרתי, אחרי שעשיתי מה שהציע ונשארתי עד תום הטיול.
אבל לפני שנרגעתי לי בתאילנד, תרתי משמע, קמתי באמצע הלילה לשירותים במחנה טירונות של ניצנים, בנובמבר של 2004, קפוא שם ליד הים ורוחות מטורפות, כשחזרתי מהשירותים לאוהל, לא היה אוהל, הוא עף והייתה מיטה, אבל היא הייתה רטובה. והתקשרתי לאבא וביקשתי שיבוא לקחת אותי. אתם בטח יכולים לנחש מה הוא אמר לי: ״קודם כל תירגעי, אני הייתי בטירונות של חובלים ואנחנו נכנסנו למים באמצע הלילה עם נשק ומדים״. לא נרגעתי, אבל קיבלתי קצת פרופורציות.
כשיצאתי מהמקעקעת, מרוצה בטירוף מהתזכורת שחרטתי לעצמי על הגוף, נזכרתי שאני חייבת להספיק לכתוב סיפור לשבת כי לא הספקתי בגלל הלימודים ובגלל השבוע הקצר והעמוס בטירוף שהיה יותר אשליה של שגרה ולא באמת שגרה.
והסתכלתי על התמונה של הקעקוע ואמרתי לעצמי. קודם כל תרגעי. אבל אפילו לא חשבתי על סיפור כי היה לי שבוע כל כך עמוס, ודיון בראשון לציון ולמידה למבחן וסגרתי מיליון פינות כל היום וכאילו ניהלתי עם אבא שיח קצר והוא הציע פשוט לספר את סיפור הקעקוע.
אז שתהיה לכם שבת שלום ונפגש בשבוע הבא עם סיפור חדש ומרתק.
