מי, מה, מתי ואיפה
לעיתים יש תחושה שמוסד הנישואים הוא כמו מֻקְצֶה. כשכל העולם מתפתח, ואפילו את הרופאים כבר מחליפים רובוטים שממיינים את החולים למחלקות השונות, רק מוסד הנישואים נותר השריד האחרון של הדינוזאורים.
אסור לדבר על זה, אסור להתרגש ממישהי אחרת, אסור לפזול לצדדים, ובוודאי שאסור לפנטז (רחמנא ליצלן) על גבר אחר.
אז זהו שלא! יותר ויותר זוגות פונים אלי כדי שאסייע להם לנסח הסכם זוגיות מחודש. כמו ברית חדשה שמותאמת לחלוף הזמן, להתפתחות של כל אחד מבני הזוג, להפגת השגרה ויצירת ריענון. זה לא שהם רוצים להתגרש (חלילה), להיפך!!! הם רוצים להישאר נשואים, וזו הסיבה שהם לא רוצים לבגוד. כי בגידה היא לא עצם הסקס עם גבר אחר, בגידה היא ה-ש-ק-ר, הבגידה באמון. סיפור הכיסוי של ״סיפרתי לך שהייתי עם חברה, אבל בעצם הייתי עם המאהב, בזמן שאתה פירפרת עם הילדים ״.
וכשנתתי לָךְ לפנטז בשקט על גברים אחרים, כאילו שאת עושה משהו לא בסדר, אני בעצם חגגתי עם בחורות אחרות וסיפרתי שאני נאמן רק לך.
וכשאת העזת להסיט את מבטך לעברו של גבר אחר בחתונה של הבן דוד, קיבלת ממני סצנת קינאה.
זו בדיוק הבעיה בבגידה. שבן הזוג הבוגד מרגיש – ש-לו מותר ולה אסור ולהיפך.
ושלא תבינו לא נכון, גברים נשואים בוגדים עם נשים והן לרוב גם נשואות. משמע אחוזי הנשים שבוגדות למעשה זהים לאחוזי הגברים שבוגדים.
אז על מי אנחנו עובדים בעצם? אם למעשה הרוב בוגדים והיתר… היתר פשוט מפנטזים על אחרים, רק שאף אחד לא מוכן להודות בזה שהוא לא מוכן להיות דנבר הדינוזאור האחרון.
רינת ואסף הגיעו אלי דרך חבר משותף. בהתחלה הם התביישו, אסף יצר איתי קשר וקצת גימגם, ניסה להפיג את המבוכה בשיח על החבר המשותף שלנו.
אבל חתרתי לעניין והקללתי את האווירה בכך ששאלתי אם הם הבינו מה טוב באמת והחליטו שהם מיצו את חיי הדינוזאורים.
אסף צחק במבוכה ואמר לי שהם חושבים על לפתוח את הנישואים, אבל הם רוצים לעשות את זה בצעדים בטוחים ועם תיווך.
רינת ואסף נשואים 15 שנים, שניהם בני 40, הכירו באוניברסיטה, הם אוהבים אחד את השנייה (ורואים את זה), הם מכבדים אחד את השנייה (ומרגישים את זה) ובעיקר הכי חשוב להם זה להישאר נשואים.
דווקא בגלל שאנחנו לא רוצים לשקר, לא רוצים להסתיר, אבל מודים באשמה – קצת משעמם ורוצים טיפל׳ה ריגוש, אנחנו מגיעים אליך.
זו הייתה שיחה של 3 שעות והם חידדו לי את ההבנה של: ״מכל לקוחותיי השכלתי״. להלן תמצית השיעור שהם העבירו לי:
- הם שיתפו אותי שכבר שנים שהם בטיפול זוגי, סתם ככה, בלי קשר לאיזה משבר כזה או אחר, הם פשוט חושבים שזה טוב לפעמים לנהל שיח בתיווך של מישהו ניטראלי.
- הם אמרו שהעסק הכי משגשג בחיים שלהם, זו הזוגיות שלהם, שהם עובדים בזה ממש, שהם החליטו שזה יעבוד – אז זה עובד. שהם לא מוכנים בשום פנים ואופן להסתפק בזוגיות בינונית, וזו הסיבה שהם יוזמים (גם כשלא בא ולא ממש מתאים) דייטים שבועיים).
- הכלל הכי מטורף זה שהם החליטו שהם פשוט לא מצפים לכלום אחד מהשנייה. לא לפרגון ולא מילה טובה, הם הבינו שהאחראי הבלעדי לאושר זה כל אחד לעצמו. ואם אני רוצה להתפתח בחיים שלי, אמרה לי רינת, אני לא אמתין שאסף יפרגן לי. אני פשוט אפרגן לעצמי. לצאת ללמוד, לצאת לעבוד, ללכת לחדר כושר.
- העבודה היא לא על הזוגיות, אלא על עצמי, אם אני אעבוד כל הזמן על הגרסה היותר טובה של עצמי, אני אבין איך זה משפיע על כל מילימטר בחיים שלי.
- לחפש כל הזמן מה טוב לי איתו/ה מה אני מעריצה/ מעריכה בו, מה האיכויות שלו. להימנע מלחפש אתהפגמים (שהרי ברור שמה שאתה מחפש אתה תמיד בסוף מוצא – אז אם אתה כבר מחפש – תחפש את הטוב). היא לא חייבת להיות הכי עשירה או הכי קרייריסטית, היא יכולה להיות אמא נהדרת ובשלנית מצוינת.
- אבל הדבר הכי חשוב שהם לימדו אותי זה את שיטת ״צמצום המריבות״ הם לא מאפשרים למריבה להימשך יותר מידי זמן – רבים, מתעצבנים (בכל זאת בני אדם), מתקררים, משלימים וזהו. לא מתחילים בשתיקות, הפרדת חדרים, עונשים וכו׳. הם מבינים שהזוגיות שלהם חשובה הרבה יותר מהדבר הזה שהם רבים עליו.
- ובסוף בסוף הם הביאו את הדובדבן שבקצפת – הם הסירו את השורש א.ש.ם מהלקסיקון שלהם והחליפו אותו באחריות.
אז אחרי שלמדתי מהם את התגלמות היופי של הזוגיות, לימדתי אותם את היופי בפתיחות, בתקשורת, בבניית הסכם זוגיות מחודש. כל זוג הוא עולם ומלואו וניסיון לייצר נוסחה מובנית ליצירת מערכת יחסים פתוחה- נועדה לכישלון.
אבל לי יש 4 עוגנים לכל ההסכמים: מי, מה , מתי ואיפה (הרעיון בהשראת פודקאסט של קרן אור וגיא ״בואו נפתח את זה״).
אני חושבת שהסכם כזה הוא כמו מצופים בבריכה. הוא מאפשר לבני הזוג ללמוד לשחות בהגדרות החדשות של הזוגיות, בעדינות, בתנאי מעבדה ובעיקר עם גבולות ברורים ומוגדרים שאליהם הם הגיעו אחרי שיח פתוח.
אני מסכימה עם זה שלצאת לחוויה של זוגיות פתוחה, ללא הסכם כזה, שקול ל-לעבור את הכביש עם מטפחת שמכסה את העיניים, ברור שיש סיכוי שלא תידרס, אבל האם אתה מוכן לקחת את הסיכון הזה ביחד עם אשתך?!
- אז השאלה הראשונה ששואלים היא ״מי״ – לכל אחד מאתנו חשוב לדעת – מי זה (או זו) שייגעו באדם הכי קרוב אלינו בעולם. ולכן אנחנו רוצים לנסות ולשלוט בזה כמה שיותר (עד גבול מסוים). יש כאלה שאומרים לי: אני מסכימה לו רק אישה נשואה (כדי שהיא לא תעשה לו איזה ילד בהפתעה) או שאני מסכים לה רק רווק. אני לא מוכן שהוא יהיה יותר גבוה ממני, ויש כאלה שמבקשות לא להכיר אותה (שלא תהיה חלילה חברה שלי, בוודאי לא בת משפחה), יש נשים שמבקשות שהיא תהיה מבוגרת מהן ואפילו כאלה שחשוב להן שהיא לא תהיה בתקופת פיריון כדי שלא להסתכן בהיריון, לא קולגות מהעבודה, ולא מהשכונה (שלא תביא לי איזה אבא מהגן של הילד- אמר לי לקוח).
- השאלה השנייה היא ״מה״ – מה עושים? יש כאלה שאומרים לי: ״ אני לא מסכים שהוא ירד לה״ וכאלה שאומרות לי: ״רק עם קונדום״.
- השאלה השלישית היא: ״מתי״ – האם זה מתאים לי שהוא יפגוש אותה על חשבון סוף השבוע, זמן משפחתי, על חשבון יום עבודה, בחגים, באמצע היום או באמצע הלילה. האם זה בסדר שהיא מתכתבת איתו כשאנחנו רואים סרט ביחד.
- השאלה האחרונה היא: ״איפה״ – האם זה בסדר להכניס אותה לבית שלנו ואם כן אז אפשר רק בסלון? או גם במיטה? האם הוא מטיל ווטו על לעשות במכונית ומסכים רק חדרים לפי שעה, במקומות מסוימים. יש כאלה שמחזיקים אפילו דירות חדר לטובת העניין הזה בלבד. והכי חשוב האם זה בסדר להישאר לישון או שזה – לא.
חשוב להבין שההסכמים האלה לא חייבים להיות סימטריים – גברים ונשים, בני ובנות זוג הם בעלי צרכים שונים, אפשר בהחלט שלגבר יהיה מותר לכלול סקס בתוך ההסכם ולאישה לא. אולי האישה תחפוץ במפגשים אינטימיים שלא כוללים סקס.
אפשר להחליט שלא משתפים אחד את השנייה בפרטים ואפשר להסכים שהכל על השולחן. אפשר לומר שמוסכם רק קשר עם גבר אחד או שמסכימים דווקא על קשרים מרובים. זה היופי בהסכמים הללו, אין דבר כזה ״העתק הדבק״. הם כמו יצירת אומנות ששייכת לזוג הספציפי בלבד, הם קובעים מה מתאים, מה בטוח עבורם, מה מרגיש להם בנוח.
אבל הדבר הכי חשוב כדי להצליח בניסיון הזה הוא תקשורת- זה שם המשחק – זה הבסיס, זה הביטחון זה הסוד להצלחה.
תזכרו – תחיו את החיים שלכם – הכי טוב שאתם יכולים. כי אף אחד לא יחיה אותם במקומכם. ואסיים במשפט יפה של בחור בשם שרון כהן (גיא ואני היינו השבוע בהרצאה שלו- מומלץ ביותר!!!): ״בזוגיות (ובכל מערכת יחסים אחרת) במקום לטפס על עץ, עדיף להישאר בגובה שיח״.
שבת שלhome
