את עופרי אני מכירה מתקופת ההתמחות, משרדי החברה שלה היו צמודים למשרד שבו עבדתי. היינו נפגשות בחוץ לסיגריה (עוד לפני שבעלי גרם לי להפסיק לעשן), היא הייתה מתוקתקת תמיד, צועדת על עקבים גבוהים, נוסעת ברכב יוקרתי ותמיד מחייכת ונעימה.
הפעם עופרי הגיעה אלי עם כפכפים, גינס, חולצת טי וחבילת דפים דקה מחוברת בסיכה.
אני נסחטת היא אמרה לי. מי סוחט אותך, אלון בעלי לשעבר. מתי הוא הספיק להפוך ל״לשעבר״? התגרשנו לפני 5 שנים, התגרשנו בטוב, את מכירה אותי, אני אוהבת לעבוד, אני אוהבת את הבנים שלי, עשינו הסכם משמורת משותפת, אין מזונות, התחלקנו חצי חצי בבית, שנינו נשארים בעלי מניות בחברה, מושכים משכורות זהות, סמכויות זהות והכל טוב.
עברתי על הוראות ההסכם ועל הנספח שעיגן את ההוראות הקשורות בחברה וראיתי שאלון מחזיק ב54% מהמניות, בעוד שעופרי מחזיקה רק ב-46%. למה? שאלתי. הייתה לי דירת ירושה שקיבלתי במהלך הנישואין והוא איים שאם לא אתן לו את האקסטרה 4% מניות הללו, הוא יתבע מחצית מדירת הירושה. לי לא באמת היה אכפת, כי גם ככה הוסכם שנמשוך את אותה משכורת ובדיבידנדים הוא קיבל קצת יותר, אבל זה התאזן מדמי השכירות הגבוהים שקיבלתי מדירת הירושה במרכז תל אביב.
אבל היה עוד סעיף בנספח להסכם. סעיף ולפיו הייתה לכל אחד מהצדדים נקודת יציאה לפרק את השותפות בתום 5 שנים ממתן הגט, ובתנאי שיוכיחו דרכי מימון חיצוניים ובנוסף סעיף איסור תחרות ושמירת סודיות.
שיטת הפירוק הייתה במב״י (Buy Me Buy You) –״קנה אותי, אקנה אותך״
מנגנון שמתבסס בעיקרו על תורת המשחקים ולפיו הצד שמבקש לפרק את השותפות, נוקב בסכום שאותו הוא מוכן לשלם עבור מניותיו של הצד השני בחברה, אבל גם לקחת בחשבון שלצד השני זכות ראשונים לרכוש את חלקו באותו הסכום.
מנגנון ״נקי״ שבו ניתנת לצדדים הזדמנות אחת בלבד.
ביום האחרון של השנה החמישית, עופרי קיבלה מאלון מייל ולפיו הוא מבקש להפעיל את סעיף הבמב״י.
עופרי הרגישה נבגדת, החברה הזו הייתה הבייבי שלה, ב-5 שנים האחרונות מאז הגירושין היא שילשה את רווחיה וממש לאחרונה התחיל לקרום עור וגידים החזון הגלובלי שיזמה בזכות האמא האנגליה שלה, שהתעקשה לדבר איתה רק באנגלית (יותר נכון בריטית, היא צחקה).
בכל תקופת הקורונה היא ניצלה את הזמן לטובת עריכת תוכנית עסקית מושלמת לייצוא התוצרת לחו״ל ובחודשים האחרונים החברה חתמה חוזי התקשרות עם 3 חברות מובילות באירופה.
עד לרגע שבו היא סיפרה לי על ההתרחבות הבינלאומית, היא הצליחה לשמור על קשיחות, אבל העובדה שהיא לא תהנה מפירות ההשקעה שלה מוטטו אותה לגמרי והיא מיררה בבכי.
ביקשתי ממנה לחזור בעוד מספר ימים, רציתי לעבור שוב על המסמכים ולחשוב. בינתיים, בקשתי ממנה להיות ״קול״. תגיעי למשרדי החברה, תמשיכי כרגיל.
האדישות והביטחון של עופרי ככל הנראה הוציאו את אלון מדעתו ויומיים לאחר מכן היא התקשרה- ״אני חייבת שתפתחי את המייל ותקשיבי להקלטה״.
בהקלטה נשמעה פגישה עם אלון, במהלכה הוא מודיע לה חגיגית שאם היא תעז לשחק משחקים בהתמחרות ולסכל את הרכישה שלו, הוא מבטיח שיצמיח לה מעל הראש חברה כזו בדיוק ויגרור אליו את כל הלקוחות.
בינגו. זה בדיוק מה שהייתי צריכה. שאלון יצא מדעתו ושיתחיל לעשות טעויות.
הביטחון של אלון היה לה מוזר, הרי היא ידעה שאין לו אופציות חיצוניות למימון הרכישה ולפי ההסכם הוא היה מחויב למימון עצמי בלבד.
הבטן שלה אמרה לה שהוא רוקם מזימה, וביקשתי ממנה לנסות ולבדוק מה קורה שם. היא הגיעה בלילה למשרדים, פתחה את המחשב של אלון ולמזלה המייל נגלה לנגד עיניה, פתאום נפלו כל האסימונים, הוא גייס את הלקוח הכי גדול שלהם, כדי שיזרים לו מימון והבטיח להחזיר לו מיד לאחר השלמת העסקה, כנגד הלוואת בעלים שימשוך.
היום הגדול הגיע, ועופרי ביקשה ממני להתלוות אליה להתמחרות. הפעם עופרי היא זו שהגיעה בטוחה.
אלון, כצפוי, הציע סכום שגבוה פי 1.5 מהשווי האמיתי של החברה. היה לו ברור שהחברה בנסיקה והחוזים הבינלאומיים יחלו לתת פירות בזמן הקרוב.
עופרי אמרה שהיא מעוניינת לרכוש את החברה בסכום הזה. וכל התקופה המתוחה האחרונה התכנסה לרגע אחד של אושר צרוף שבו גוון העור הכהה של אלון הפך לסיד וכמו זיקית הוא התלכד עם הקיר.
עופרי הגיעה מוכנה, עם אישור מהבנק להלוואה כנגד משכון הדירה במרכז תל אביב.
למחרת החתימה הגשנו בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לצו המונע מאלון לפתוח כל עסק הדומה במהותו למהלך העסקים של החברה.
עורך דינו של אלון טען בלהט על חוק יסוד חופש העיסוק, ואז שלפתי את הסעיף בהסכם שאוסר על תחרות, גניבת מידע גניבת לקוחות עסקיים. כתמיכה לכך השמעתי את ההקלטה שבה אלון מאיים על עופרי והראיתי את המייל שבו הוא מתמרן את הלקוח הגדול לגיוס כספים בניגוד להוראות ההסכם. השופטת הסכימה אתנו והבהירה לאלון שהסכמים כדאי לכבד בתום לב. גם אם יצאת מופסד.
מוסר השכל :
היזהרו מחטא היוהרה, הוא עלול לסנוור את עינכם ולגרום לכם להתעלם מסכנות שאורבות לכם בדרך.
ואת ההודעה שעופרי שלחה לי ביום שבו הועברו אליה מניות החברה אני לא אשכח בחיים:
״היום הוא היום הראשון של שארית חיי, אני הולכת לחיות אותם בהתאם. תודה״.
