תסריט איימים
יש דבר אחד שמפחיד אותי יותר מהמוות – סכסוכי מוות. או בשם הבמה שלהם – ״סכסוכי ירושה״. הם הסכסוכים הכי מכוערים שמתרחשים באולמות האפלים של בתי המשפט לענייני משפחה.
״סכסוכים תיאורטיים״ אני נוטה לכנותם.
״אם רק היית יכולה לשבת רגע עם אבא לקפה״, אמרה לי צליל, אחות של הללי, הלקוחה שלי, באמצע חקירה נגדית.
מה הוא היה מספר לי? שאלתי.
הוא היה מספר לך על האקדח שהלקוחה שלך כיוונה לו לרקה לפני שהוא חתם על הצוואה.
ואם הלקוחה שלי הייתה יושבת איתו לקפה. מה הוא היה אומר לה? שאלתי.
הוא היה כועס עליה מאוד שהיא עשתה את זה.
את מה? שאלתי.
את האקדח שהיא כיוונה לרקתו.
ללקוחה שלי יש רישיון לנשק? שאלתי.
ֿזו רק מטפאורה. היא השיבה.
אבל אנחנו נמצאים בבית משפט ולא בתיאטרון גברתי. ופה אנחנו לא כותבים מחדש תסריטים. כאן אנחנו רק מביימים את התסריטים שנכתבו לנו על ידי המנוח. על ידי אבא שלך.
ולצערנו אבא שלך לא היה מספיק חכם וכתב תסריט ממש גרוע – אבל יש תסריטאי אחד ורק אותו אנחנו מביימים. ובהצגה שאבא שלך כתב, את לא השחקנית הראשית.
מי אמר? היא התפרצה. אבא שלך אמר. השבתי.
אגב, אם אני הייתי יושבת עם אבא שלך לקפה, אז תהי בטוחה שהוא לא היה מפלה אותך בצוואה. את רואה, היא אמרה, אפילו את חושבת שזה לא הוגן.
הייתי דואגת שהוא ייתן להללי במתנה, בעודו בחיים, את כל מה שהוא רוצה לתת לה ביתר. ובצוואה הוא היה מצווה את הכל בחלקים שווים.
הייתי גם דורשת ממנו לכנס את שלושת בנותיו לפגישה כדי להסביר לכן מדוע בחר לחלק את הרכוש שלו כפי שבחר.
אבל למרבה הצער אבא שלך פעל אחרת ועכשיו, מכיוון שאני לא מאמינה בניסים וגם אין לי שום כוחות-על להעלות את נשמתו בסיאנס פה באולם בית המשפט, אין לנו אלא לקיים את רצונו כפי שהוא נכתב בפירוש בצוואתו.
הדקות הללו בחקירתה של צליל היו דקות שהכריעו את הליך ההתנגדות לצוואתו של צביקה. 7 דקות, 42 שורות בפרוטוקול המונה 366 עמודים. 7 דקות של אמת בתוך ים של שקרים, 7 דקות טהורות שגרמו לי לפחד פחד מוות מתסריט של מלחמות אחים.
כאשר צביקה נפטר הוא היה גרוש בן 65. הוא הפסיד מחצית מההון שלו בגירושין ובכל זאת נותר עם הון כולל של 16 מיליון. הון שכולל מספר דירות ומשרדים וכספים שנצברו בקופות והשקעות טובות במניות בבורסה.
לצביקה הייתה חולשה להללי, הבת הקטנה, שבמלחמה המשפטית מול הגרושה, תמכה בו ולא נכנעה להסתה של אימה.
הוא ביקש להוקיר להללי תודה על הנאמנות במסגרת הצוואה.
שתי אחיותיה של ההלי גם היו גדולות ממנה בהרבה שנים וגם שתיהן ״התחתנו טוב״. כך עלה מהתרשומת ששירבב עורך הדין במהלך פגישת עריכת הצוואה.
״רק הללי לא ממש מוצאת את עצמה ואני דואג לה מאוד, היא אומנם מוכשרת, אבל לא ממש מפוקסת, כל יום מתעוררת שיגעון אחר, יום אחד רוצה ללמוד עיצוב גרפי, יום אחד היא רוצה ללמוד איפור ולאחרונה היא רוצה ללמוד צילום״. כך נכתב בדף השורות הצהוב, בכתב ידו של עורך הדין המבוגר.
את הצוואה צביקה ערך בסמוך לאחר פתיחת ההליכים המשפטיים אל מול אשתו (דאז) ואם 3 בנותיו.
צביקה נפטר במפתיע בעת טיול בנפאל. יום לאחר הפרסום בחדשות בדבר מותו של אזרח ישראלי בנפאל, הללי קיבלה טלפון מעורך הדין המבוגר.
הוא ביקש שתסור למשרדו לאחר השבעה. אז הוא מסר לה מעטפה חומה שבתוכה מסמך מקורי של הצוואה. הוא אחז בידיה בחום, השתתף בצערה ואמר לה שמה שכתוב במסמך זה היה רצונו של אבא צביקה.
הללי הגיעה הביתה, פתחה את המעטפה ולא האמינה להוראותיה.
צביקה הוריש מחצית מההון לשתי בנותיו הגדולות ואת המחצית השנייה הוריש להללי.
למעשה הללי ירשה סך של 12 מיליון (חצי מכלל נכסי העיזבון, כן?!) וכל אחת מהאחיות ירשה 6 מיליון. מה שצביקה לא צפה, זה שהפער בין האחיות יהיה עצום, אבל לטובתה של הללי ולא להיפך.
3 שנים לפני מותו של צביקה נסעה הללי בעקבות החלום לצלם טבע פרעי ביערות הגשם בברזיל. שם היא הכירה את אדוארד, איש עסקים עשיר מבוסטון, חובב טבע בדיוק כמוה. הם חיו קצת בבוסטון וכשהללי נכנסה להיריון הם עלו ארצה, קנו בית ביישוב יוקרתי בשרון.
אז מה אתם חושבים – אם צביקה היה יודע שזו תהיה הקארמה של הבנות שלו, הוא היה מקבל את אותה החלטה?
את התשובה לשאלה הזו לעולם לא נדע. אבל מה שאנחנו כן יודעים זה איך בכל זאת להימנע ממלחמות אחים:
- חלוקת העיזבון במסגרת צוואה באופן לא שווה בין היורשים (גם אם מדובר בשקל לכאן, שקל לכאן) גורמת תחושת עלבון קשה שתוצאותיה עלולות להיות קטלניות. גם אם הכוונה הייתה טובה, התוצאה תהיה סכסוך ירושה קשה.
- אם בכל זאת החלטתם שלא להישמע לעצתי, לתת לילד המועדף בעודכם בחיים, ובסמגרת הצוואה לחלק באופן שוויוני, אז תכנסו את הילדים ותבהירו מה עומד מאחורי ההחלטה לחלק את העזבון שלכם באופן לא שוויוני. אם אפשר להקליט, להסריט או לבצע תרשומת של הפגישה, זה יהיה נהדר.
- קחו בחשבון שיש סיכוי מאוד גדול שהחלוקה הלא שוויונית תגרום לילדים שלכם הוצאות והפסדים כל כך גבוהים על עורכי דין ושנים של ההליכים, אשר יעלו אף על הצדק החלוקתי שניסיתם לעשות.
