כבר במשפט הראשון שלנו אביתר שיקף לי את מצבו. הוא נדד בין חברות היי-טק במשך כל 15 שנות הנישואין, בעוד שדנה הייתה עורכת דין בחברה ציבורית גדולה ושימשה כדמות היציבה במערכת היחסים שלהם.

יציבה עד כדי כך שהיא שקעה בכל ערב בשעה 21:00 והותירה אותו עם הפנטזיות ״ביד״.

היא לא זרמה איתו על החיים, ככה הוא תיאר את זה. וזה הפריע לו. הוא אהב אותה ואהב את הילדים. הם היו הדבר הכי חשוב לו בעולם. אבל בגיל 47, כשהילדים כבר גדולים (הכי קטן בן 11) הוא מבין שזה בדיוק הזמן לעזוב.

הוא אהב את דנה ולא רצה שיהיה לה רע, אבל מצד שני הוא לא היה מסוגל להישאר בנישואים האלה עוד יום אחד נוסף. ״חנוק לי״ הוא אמר לי. דנה מעולם לא פרגנה למקצוע שלי, סטאטאפים היו בנשמה שלי. והיא לא הסכימה להשקיע שקל אחד ״ברעיונות המטומטמים שלי״ הוא ציטט אותה. ולא הסכימה אפילו להכניס את המשכורת שלה לחשבון המשותף. ״אתה לא שונה ממהמר בקזינו״. היא אמרה לו.

״ההורים שלי מימנו את המשפחה שלנו מאז שהתחתנו ועד היום וכשאני אומר לך מימנו אני מתכוון להכל, הם שמו את רוב ההון הראשוני לבית שלנו, והזרימו לנו כל חודש לפחות 20,0000 ש״ח לחשבון. המשכורות שלי נכנסו לחשבון המשותף, אבל הן לא הספיקו אף פעם כדי שנסיים את החודש״.

למה דנה לא הפקידה את השכר שלה לחשבון המשותף ? שאלתי.

היא פחדה שאני אתרסק עם הסטאטאפים שלי וקראה לי מהמר.

תסביר לי רגע על הדירה שעליה היא הטילה עיקול. ביקשתי. ״אמרתי לך, ההורים שלי מאוד עשירים ובשנים האחרונות הם התחילו לרכוש נכסים על שם הילדים ואפילו על שם הנכדים (אלה שחצו את גיל 18).

״לאן נכנסו דמי השכירות מהדירה הזו?״ שאלתי. ״אין לך מה לדאוג״. הוא השיב ״ההורים שלי לא פראריירים כמוני, הם דאגו לקיים הפרדה מלאה ואת דמי השכירות הם הכניסו לחשבון שלהם בלבד, וגם רשמו הערת אזהרה בטאבו״.

אבל זה לא מנע מדנה להטיל על הדירה הזו עיקול, וגם לאיים באופן אישי על ההורים של אביתר שאם לא ישאיר לה את הדירה הזו היא תדאג שהבן שלהם לא יראה את הילדים וגם הם לא.

היה ברור שהאיומים הללו מגיעים מתוך חולשת הטענות שלה ושאין לה שום סיכוי לראות שקל אחד מהדירה הזו. אבל מה שהיא באמת רצתה זה לא את הדירה, אלא את האופציות שעתידות להתממש מחברת ההזנק שאביתר עובד בה ועליה כבר 3 שנים.

3 שנים של טרור, אביתר המשיך עם השיתוף של חווית הנישואים שלו עם דנה. היא הייתה כופה עלי להגיע הביתה כל יום ולהיות עם הילדים, למרות שהם כבר גדולים וממש לא היו זקוקים לבייביסיטר. ואת ההורים שלי היא סחטה. לא הכניסה שקל לחשבון המשותף מהמשכורת שלה ודרשה מהוריי לממן את החיים שלנו. שלא נדבר על הזילול שהפגינה גם בפני הילדים על חלום ההנפקה הדמיוני שלי.

לא הייתה לנו ברירה והגענו לבית המשפט. לקדם המשפט הראשון בפני השופט התייצבו לאחר שהגשנו את כתבי ההגנה. כתב הגנה שביקש לדחות על הסף את הדרישה בהכרזה על ״דירת ההורים״ כמשותפת, אבל (ובעיקר) כתב הגנה שדרש חלוקה מיידית של הרכוש מבלי לכלול בה את חלום ההנפקה בדמות האופציות שהתקבלו לידיו של אביתר לפני שנה כשהקים את חברת הסטארטאפ המבטיחה עם עוד שני חברים מהצבא.

הם המציאו ורשמו פטנט גאוני בתחום אבטחת המידע, גייסו משקיעים מחו״ל ובעיקר גייס את הוריו שהאמינו בו כאשר דנה זילזלה והקשתה עליו את החיים.

ביקשתי לומר מספר דברים והשופט איפשר לי. ביקשתי להבהיר, שאין זה מדובר במקרה קלאסי של בני זוג שהיה להם חלום משותף וכל אחד נכנס תחת האלונקה עד שהחלום יהפוך למציאות. כבודו, אמרתי, אני יכולה להבטיח לך שאם דנה הייתה נכנסת תחת האלונקה ומאפשרת לאביתר קצת חופש כלכלי כשהיא מכניסה את המשכורות שלה לחשבון המשותף ולא רואה את עצמה כטפיל על ההורים שלו, הוא היה מתחלק איתה. אבל היא התנכרה אליו ולרעיונות שלו.

השופט פנה לעורכת הדין של דנה. הוא התחיל בזה שלדעתו, אם הן לא יביאו שום ראיה שמצביעה על זיקה בין דנה לדירת ההורים, הוא יחשיב את זה כמתנה לאביתר בלבד שאינה מהווה רכוש משותף.

קמתי והתייחסתי לעניין האופציות שטרם התממשו, אבל צפויות להיות הדבר הבא בתחום אבטחת המידע, אנחנו מבקשים לקיים הוכחות ונראה האם יש לה חלק במשהו שלא הייתה לה תרומה אליו והוא בכלל לא קיים במועד הפרידה.

עורכת הדין עמדה על קיום הוכחות. כעבור חצי שנה התייצבנו לדיון, והשאלה הראשונה שדנה נשאלה היא: את אומרת שהיית חלק בלתי נפרד מהפטנט, שהוא שלך בדיוק כמו שהוא של אביתר. בוודאי. השיבה לי דנה.

תאשרי לי שאת המשכורת שלך הכנסת לחשבון פרטי משלך שלאביתר אין אפילו את סיסמת הכניסה אליו. מאשרת. היא השיבה.

תאשרי לי בבקשה שאת החשבון המשותף, זה שמימן את חיי המשפחה שלכם, הזינו הוריו של אביתר. מאשרת. היא נאלצה לומר, לאחר שהגשנו את כל דפי החשבון של הבנק.

תאשרי לי בבקשה שאת כתבת את ההודעה הזו: והצגתי לה הודעה שבה היא רושמת: ״אתה חתיכת אפס מאופס, בחיים לא יצא ממך כלום, משחק בנדמה לי כבר שנים ומגרבץ כל היום מול משחקי וידאו. אם יצא משהו שההמצאות השטויות שלך אל תקרא לי דנה״. היא נאלצה לאשר גם את זה.

השופט לא הצליח לכבוש את הפתעתו מהמסמר האחרון שנדפק על ארון הקבורה של חלומה להינות מפירות ההנפקה.

היא נאלצה להודות שמעולם לא האמינה באביתר ולאורך כל השנים היא דיכאה אותו והשפילה אותו מול הילדים.

השופט הציע שנצא לשוחח בחוץ ונגיע לפשרה. אביתר הסכים להשאיר לה את בית המגורים שגם עליו היא לא באמת שילמה, כי המשכורות שלה נכנסו לחשבונה הפרטי והוריו הם אלה שכיסו את המשכנתא.

חזרנו לשופט בידיים ריקות. אבל הוא לחץ על עורכת הדין של דנה ואמר לה שכדאי לה מאוד להתפשר. הביט בי ושאל אם אני מסכימה שדנה תישאר עם הזכויות שלה ממקום העבודה.

אני הסכמתי ועורכת הדין של דנה הבינה את הרמז ונאלצה להסכים.

חודש לאחר מכן, קיבלתי טלפון מאביתר, הוא סיפר לי שחלום ההנפקה מתגשם והמשמעות שלו היא כמה מיליונים, עשרות מיליונים.

הוא אמר לי תודה. תודה שנלחמתי עבור הכסף אבל בעיקר תודה שהצלחתי להציל את כבודו.