איזה שבוע זה היה. הוא התחיל בדיון בבית המשפט. בדרך לדיון חשבתי לעצמי על מאמר שקראתי בנושא של המשפט הנמוג. מאמר שמסביר שסיבה לכך שמספר ההליכים שנפתחים בבתי המפשט הולך וגדל, אך מספר פסקי הדין הולך וקטן, היא ששופטים מעודדים פשרות באולמות המשפט.
אבל לצערי, הסיפור של אורטל וירון יהיה חייב להיות שייך לאותם המקרים הנדירים שיסתיימו בפסק דין. והסיבה לכך היא שאורטל הגדירה את ירון כאויב שלה ולא כיריב.
את הדיון התחלתי בהסבר קצר על ההבדל בין אויבות לסכסוך. על פניו נראה דומה. מי שאויב שלך אתה גם מסוכסך איתו. אבל לא.
סכסוך אפשר לפתור. אוייבות היא לא רציונלית ולכן אי אפשר לשפוט אותה בכלי טבעי של גישור או משפט.
וגם אי אפשר לצפות מהאויב שלך להתנהל באופן רציונלי. כך גם אורטל. שירון ניסה בכל כוחו להתגרש ממנה בכלים רציונלים. מה הוא לא הציע לה ותמיד אבל תמיד היא מצאה את הפירצה לומר – לא! לא! לא! אתה מסתיר ממני, אתה מבריח. גם לאחר שירון חשף את הכל. כולל הכל. את כל המסמכים על מגש של כסף בהליך הגישור. וכבר היה הסכם. הסכם שיאפשר לה ולנכדים שלה ואפילו לנינים שלה לחיות בכבוד. ואפילו עורך דינה (הקודם) אמר לה – תחתמי! גם אז ברגע האחרון היא אמרה – ״לא״ ופנתה לבית המשפט.
וזו הסיבה שאת הדיון הראשון פתחתי במשפט ההוא על ההבדל ההוא, שבין אוייב ליריב. בלי פחד ועם הרבה אומץ השוויתי את אורטל לחמס. הרי ניסינו לרצות אותה במזוודות של כסף שלא הועילו.
האויבות הזו, פשוט לא מטופלת באמצעות כלים רציונלים.
המשכתי את ההסבר שלי לשופטת, בסכסוך שואלים – איך? איך נפתור את הסכסוך? איך נוביל את הצדדים לפשרה. אבל אורטל שלנו שואלת למה? למה הוא עזב אותי בדיוק ביום ההולדת שלי? למה הוא העז לנטוש אותי אחרי שהייתי עבורו משענת כל כך הרבה שנים בפיתוח העסקים והחברות? ומתוך העמדה הזו של ה-למה? לירון אין זכות קיום.
בפרשת השבוע עמדו על ההבדל בין פרעה לעמלק. שם אלוהים ציווה על עם ישראל לשכוח את מה שעשה להם פרעה. אך את זכר עמלק ״זכור יזכור״.
הסיבה שפרעה קיבל את עם ישראל כפליטים בארץ מצרים. הוא אומנם העביד אותנו, כי היינו אחלה של כוח עבודה, אבל הוא בכל זאת קיבל אותנו לגבולותיו. אבל עם צאתינו ממצריים, ולאחר שאלוהים עשה עימנו את נס קריעת ים סוף ולאחר 40 שנה שאנחנו במדבר, המתינו לנו בני עמלק, כשהיינו הכי חלשים, אחרי שנים של עבדות ושנים של יציאה מהמדבר.
ֿמזכיר לכם משהו? שנים של פילוג בעם, מערכת בחירות אחרת לשניה, לשלישית ולמי יודע כמה, שנה שלמה של הפגנות עוצמתיות בקפלן ובכל רחבי המדינה. עם ישראל שלנו לא ידע פילוג כזה מאז קום המדינה ואז בשיא של המחאה של הפילוג, של השיסוע, דקה לפני פיצוץ, הם תקפו אותנו בכל הכוח. כשהיינו הכי חלשים. בדיוק כמו שהיינו אחרי שנים של עבדות ויציאה ממצריים.
אלה הם עמלק אלה הם חאמס.
ל-7 באוקטובר הם יצאו כדי להרוג, כדי להשמיד, הם לא יציאו כדי לנצח. לא הייתה להם איזו מטרה אסטרטגית של ניצחון.
וזו הסיבה שאת חאמס, כמו את עמלק וכמו את אורטל פשוט צריך לחסל.
אויבות היא מושרשת. היא עמוקה. היא מלווה ברגשות ואותה צריך פשוט לחתוך. נתתי הסבר ששיכנע את השופטת, נרטיב כזה שלא השאיר שום סיכוי להביט באורטל בעין יפה.
ראיתי את עורך הדין שלה מחשב מסלול מחדש.
ואז כל מסלול שהוא בחר נבחן בעין האויבות. והתפרש אצל השופטת כסיכול כל ניסיון לפשרה ושלא תבינו לא נכון. אורטל הציעה ״הצעת פשרה״ שרחוקה מהמציאות – סטייל ההצעות של חאמס – להפסיק את המלחמה ולהכתיר את סינואר כמלך פלסטין, לפתוח נמל תעופה ונמל ימי בממלכת פלסטין החדשה. נשבעת לכם שזה הסגנון של הצעת הפשרה של עורך דינה של אורטל, השופטת הביטה בי כדי לשמוע איך אתמודד עם ההצעה, ואני פשוט הצעתי את אותה הצעה רק חצי ממנה והפוך – כלומר אורטל הציעה שירון ירכוש ממנה את כל הנכסים בסך של 20 מיליון. וגם ישאיר לה את הבית המגורים.
אני הצעתי את אותה הצעה, כלומר שירון ירכוש מאורטל את כל הנכסים ויישאר בבית רק שהיא תשלם לו 10 מיליון. חצי מחיר. בעל הבית ישתגע.
אורטל כמובן סירבה. והשופטת, השופטת הבינה שמדובר באויבות נדירה שככל הנראה חורגת מתופעת המשפט הנמוג ואין לה אלה להסתיים בפסק דין.
