היה לי שבוע ״חובק עולם״. 3 אנשים מדהימים פנו אלי, בדרכים שונות, כדי לברר איך אני יכולה לסייע להם.
אף אחד מהם לא ציפה ממני שאחליף את עורך הדין שלו ב״מדינת הסכסוך״, הם כולם ביקשו לנסות ״מסלול עוקף משפט״.
לשלושתם המלצתי להמשיך כרגיל, אבל להישאר באמונה. אמונה שהיד המושטת לשלום, תגבר על זו שמושטת למלחמה.
היה משפט אחד שריגש אותי במיוחד. משפט של אישה אמיצה שכששאלתי אותה ממה היא הכי חוששת במסלול גישור ״עוקף משפט״, התשובה שלה הייתה כל כך כנה.
היא ענתה לי: ״יש מצב שהוא יסכים״.
״ומה יקרה אם הוא יסכים?״ שאלתי, מבעד לחלונות הזום, ״אז הסיוט יגמר – 3 שנים של התכתשויות אלימות בבית משפט, של צווים, של מעצרים, של כתבי טענות וחלופות מכתבים, 3 שנים שבהם דיברנו רק דרך עורכי דין״.
״נו ומה יקרה כשזה יסתיים״? שאלתי. ״זה פחד מוות, החיים שאחריו, אני לא רוצה לחיות בלעדיו״. היא השיבה.
״אבל את יזמת את הגירושין״. הזכרתי. ״ובכל זאת, זה מפחיד. ההליך המשפטי, המלחמה הזו, גוזלת המון זמן, וכשהיא נגמרת, פתאום נותר חלל ריק. ריק ממלחמה, אבל ריק גם ממנו.״ היא אמרה בכנות.
נטע ואלון הכירו בצבא. היא הייתה משקי״ת נפגעים והוא לוחם ביחידה קרבית.
נטע הייתה מסוג הבנות היפות שהכל מסתדר להן בחיים. היא גם יפה וגם חכמה וגם באה ממשפחה מבוססת.
ואצל אלון זה בדיוק הפוך. לא רק שהוא לא היה יפה (אפילו קצת מכוער), אלא ששום דבר לא בא לו בקלות. הוא התקבל לקורס טיס רק בניסיון ה-3, ורק בגיל 20. הוא לא ויתר, אבל אז נשר מהקורס, אחרי כמעט שנה.
ועבר להיות קצין ביחידה קרבית מובחרת. הוא המשיך בצבא עד גיל 26, ונטע בינתיים עשתה תואר ראשון ושני וקיבלה הצעה מפתה לעשות דוקטורט בלונדון. בשלב הזה ילדים לא היו על הפרק. ונטע הבהירה שהיא רוצה לסיים את הדוקטורט לפני הילדים.
הם התחתנו בארץ וטסו לשם, בעקבותיה. מהשעמום אלון נכנס לעולם המטבעות הדיגיטאליים. בהתחלה הכסף היה גדול. הוא היה בין הראשונים שקנו ביטקויין.
אבל עם הכסף בא גם התאבון. לא רק לאוכל, אלא ובעיקר להימורים, לנשים, לרכבים, לשעונים ולכל מה שמתויג כ״עשיר ויוקרתי״.
נטע בחרה להעלים עין מהפזילה של אלון לנשים אחרות. היא עשתה חייל באקדמיה וזכתה להערכה רבה בתחומה.
אבל יום אחד היא קיבלה הודעת SMS ממספר שאין מאחוריו שום זהות או תיעוד באפליקציות החיפוש.
בהודעה היה כתוב:
״שלום נטע, אני אישה של גבר שגילתה שהדבר הזה שאת נשואה אליו נמצא עם אישתי, היא באותו מקצוע כגון בעלך. אני לא באתי לסכסך, רק להזהיר, זה ביני לבינה. יותר מזה משאיר אצלי. תהיה חכם, תגלה, שבת שלום״.
היה ברור שזה גוגל טרנסלייט שכתב את ההודעה, שתרגם את השפה הקלוקלת, שעברית היא לא שפת האם של הכותב.
אבל לא היה לה שום קצה של חוט והיא לא הבינה מה מטרת ההודעה.
אבל ההודעה הזו העירה את תחושת הבטן שלה, שאמרה שהיא לא יכולה יותר לעצום עיניים. ושהגיע הזמן להבין מה אלון מסתיר ממנה.
בדיעבד, היא הייתה רוצה שמה שעמד מאחורי ההודעה בשפה הקלוקלת, יהיה הדבר היחיד שאלון הסתיר ממנה. אבל לצערה זה היה האירוע הזניח בתוך תסריט האימים שהפך למציאות. אלון לא הסתבך רק עם נשים נשואות, הוא הסתבך בחובות של מיליונים, הלווה כספים כדי לקנות מטבע דיגיטאלי עליו הוא הימר, אבל לרוע מזלו הוא נחל כישלון והכספים ירדו לטמיון.
נטע הבינה בדיעבד שהיא, ביחד עם אלון, חייבים לאנשים מפוקפקים הרבה מאוד כסף.
נטע פנתה אלי אחרי 3 שנים של הליכים. הליכים שבהם היא מנסה להוכיח שהחובות העצומים שאלון יצר אינם מנת חלקה, וכל רצונה היה לקחת את עצמה ולחזור לישראל.
אבל רשויות האכיפה של הממלכה האירופאית הוציאו נגדה צו עיכוב יציאה מהמדינה וראו בה כשותפה מלאה להונאה.
לאחרונה היא החלה להריח את הסוף, עורכי הדין הגיעו להסדר טיעון אל מול הרשויות באנגליה. והסיפור שלהם עמד להסתיים בקרוב.
״אז למה דווקא עכשיו החלטת שאת פונה אלי?״ שאלתי.
״כי אני מפחדת להוציא אותו מחיי, אני לא יודעת איך חיים בלעדיו. רציתי ילדים, רציתי משפחה. אני בת 31 וכל מה שיש לי זה חובות״. היא ענתה בכנות.
לרגע לא הבנתי אותה – ״נטע, את רוצה לומר לי שאת לא רוצה להתגרש?״. שאלתי באותה הכנות. היא הנמיכה את קולה, כאילו חששה שמישהו ישמע את האמת שיוצאת מפיה, התפרצה בבכי ואמרה: ״אני אוהבת אותו, אני יודעת שאני מוזרה, אני יודעת שההורים שלי יהרגו אותי לפני שיסכימו לדבר כזה״.
עוד באותו היום קבעתי עם אלון שיחת זום. הצגתי את עצמי בכנות כ-״זהר, שנטע, שעדיין אשתו, שילמה לי כדי שאשאיר אותו נשוי לה״.
אלון היה בהלם מוחלט. ולא ממש הבין. אבל משהו בכנות של נטע, עבר דרכי ישירות אליו. והוא הודה בפניי (בכנות) שעשה את מה שעשה, רק כדי להוכיח לנטע שהוא שווה את אהבתה אליו.
למחרת כבר נפגשנו שלושתנו, ובכך יצרנו (בזום חוצה יבשות) הסכם ממון סטייל פרק ב׳, אבל בפרק א׳. חידשנו את ברית הזוגיות שלהם וניסחנו מחדש את הכללים.
עכשיו אני מחכה לברית או לבריתה.
