לפעמים לא צריך הרבה כדי שהאסימון ירד.

זה הזכיר לי מכונת מזל כזו, שבמשך שעות ארוכות מכניסים מטבע ועוד מטבע ועוד מטבע ובסוף רואים את ה-7-7-7 על המסך וכל האסימונים יורדים ביחד.

ככה היה גם אצל אביעד.

הוא מסוג האנשים שתמיד מחייכים. תמיד נותן ביד רחבה. ועוד קצת.

כך למשל, אחרי ששילם לי את כל הסכום שדרשתי בהתאם להסכם שכר הטרחה, הוא נתן סכום נוסף ואמר לי: ״זה מגיע לך. את עושה עבודה מהלב״.

זה אביעד.

אביעד חיזק אצלי את האמונה שידועה לי שנים. ששפע הוא כמו אויר:

• יש מספיק לכולם.
• אי אפשר רק להכניס. חייבים גם להוציא לפעמים.
• כי בלון נפוח בסוף מתפוצץ.

במשך שנים אביעד נלחם על הנישואים עם מירי. נתן לה יד חופשית לעשות כרצונה. רוצה לעבוד במשרד רואי חשבון, תעבדי במשרד, רוצה לעבוד בחברות המשותפות, תעבדי בחברות. מה שבא לך תעשי.

אבל כל מה שמירי עשתה, לא היה לה טוב.

היא עבדה במשרד רואי חשבון גדול. ותמיד מצאה על מה להתלונן – ״כולם שם טיפשים, קנאים״. היא עבדה בחברה המשותפת בתחום ניהול החשבונות הפנימי וגם שם מצאה על מה להתלונן: ״הם מאוהבים בך, ומקשיבים רק לך. הם מתעלמים ממני.״

בסוף היא החליטה לא לעבוד בכלל והתחילה לשתות אלכוהול ולעשן קנאביס.

בנוסף היא אימצה לעצמה ״פטיש״ חדש לגברים צעירים והוא ידע את זה.

ואפילו פעם תפס אותה מתכתבת עם חבר של הבן שלהם.

אבל היא תירצה איזה תירוץ, והוא ״קנה״ אותו. לפחות הוא ״מכר״ לה שהוא ״קנה״ אותו.

״אני  רק רוצה שיהיה לה טוב״. הוא אמר לי.

הוא חיזר אחריה ואהב אותה, ונמשך אליה בטירוף.

הוא הראה לי תמונה שלה ושאל אותי: ״זו לא האישה הכי יפה שראית בחיים שלך?״.

בתמונה אישה מלאה. מלאה מאוד. בלונדינית עם שיער דליל ועיניים כחולות (יפות. אבל ריקות). וברור שהייתה אישה יפה מאוד. פעם. אבל היום, הקנאביס, האלכוהול והאוכל עשו את שלהם.

היא שיקרה לו באופן קבוע, ועשתה עליו מניפולציות רגשיות שהוא בחר להבליג עליהן.

ואז היא נסעה לחו״ל עם הבת שלהם. ובמקרה (או שלא במקרה) הרכב שלו נכנס למוסך והוא השתמש ברכב שלה.

בתא הכפפות הוא מצא טלפון נוסף. טלפון ״טיפש״. בלי ווצאפ וכו'.

ורק מספר אחד היה ברשימות השיחות האחרונות. המספר היה לו מוכר. הוא הקיש את המספר באפליקציית ME ויצא לו את כרטיס הביקור של סוכן הביטוח הצעיר שלהם.

בדיקה קלילה הובילה אותו לכך שמירי מנהלת רומן כבר 5 שנים עם סוכן הביטוח שלהם שצעיר ממנה ב-25 שנים.

הוא אימת אותה עם זה, והיא הכחישה בתוקף.

אמרה שזה ממש לא נכון. אבל מבחינתו זה היה השלב המדויק שבו נופלים האסימונים וכבר אין דרך חזרה.

הוא אמר לה שהוא רוצה להתגרש והיא אמרה לו שאין בעיה רק שימצא דרך לקנות ממנה את חלקה בחברות שהוא הקים במהלך החיים המשותפים.

(אני פותחת סוגריים: על פי חוק – כל מה שנצבר במהלך החיים המשותפים, אמור להתחלק חצי חצי בפרידה. ואם למשל החברות שוות 20 מיליון, אז בפרידה, יהיה על אביעד לקנות את חלקה של מירי בחברות ולמעשה לשלם לה 10 מיליון.)

אבל ברור שהחברות שוות על ״הנייר״ 20 מיליון ולאביעד אין באמת את הכסף הזה נזיל כדי לשלם אותו למירי.

ומירי (שהיא בהשכלתה רואת חשבון) יודעת את זה היטב. ובגישור היא אמרה לו: ״או שתקנה אותי החוצה או שתכניס אותי כבעלת מחצית המניות״. (המשמעות שהיא שולטת בקבלת ההחלטות, ובמקום להתגרש הם מתחתנים מחדש).

״על גופתי המתה״. הוא אמר לה.

ובכל פעם מחדש הצענו הצעה נדיבה אחרת. השתמשנו בכל הנכסים הפרטיים שהיו בבעלותם (בית המגורים, דירות להשקעה, כספים בבנק) כדי להפחית את ה-10 מיליון שמירי דורשת.

היה ברור שכל מטרתה הייתה שאביעד יסבול. וכל פגישת גישור, דאגה למלא עוד ועוד את הבלון הנפוח שלה ודחתה כל הצעה שהייתה על השולחן.

מירי ידעה שאביעד הוא איש של שלום ולא של מלחמה. ושהוא לא רוצה להגיע לבית משפט.

היא כל הזמן אמרה: ״לא מתאים לך – לך לבית משפט, אני לא מפחדת. ״

בסוף הקשבנו בקולה, הלכנו לבית המשפט ופתחנו יישוב סכסוך. הבהרנו לבית המשפט שאת שווי החברות מירי לא תקבל. לא כי אנחנו חושבים שלא מגיע לה. להיפך. היא שותפה מלאה. פשוט אין לנו איך לקנות את חלקה.

יש חברות, יש פעילות, כסף אין!

ועורך דינה של מירי הגיע לבית המשפט בהתנשאות.

ואמר: ״יש לה זכות למחצית החברה וזה מה שהיא תקבל״.

השופט החכם אמר – יש לה זכות במחצית, אבל אם אין כסף לרכוש אין אפשרות להכריח, אנחנו נמכור את החברות ואתם תתחלקו בתמורה.

אבל לא רק את החברות נמכור, נמכור את הבית (שבו היא מתבצרת כבר תקופה ארוכה) ונמכור גם את הרכב ונמכור את הכל.

פתאום ראיתי (וגם השופט ראה) איך מפלס החרדה של מירי, שהייתה בטוחה שידה על העליונה ושתסריט כזה היא לא צפתה, עולה ועולה.

מה זאת אומרת? מי יכול להוציא אותי מהבית? ״אני״ אמר השופט. אין ילדים קטנים. בוא נצא לדרך במכירת החיסול.

ממסדרון בית המשפט עברנו חזרה לחדר הגישור. מירי הבינה שזה ממש לא הכיוון שאליו כיוונה.

הליך המו״מ היה קשוח. אבל מה שחיזק אותי זו אמירה אחת משמעותית שאמר לי אביעד בתחילת הדרך: ״זהר אני סומך עליך בעיניים עצומות, לא משנה מה תהיה התוצאה, תזכרי שאני איש עבודה, שאני יודע להקים חברות מאפס. ואם לא החברה הזו אז חברה אחרת. ההבדל ביני לבין מירי הוא, שמירי יודעת להרוס ואני יודע לבנות.״

וככה יצאנו למו״מ שבסופו נחתם הסכם גירושין שמאזן את כלל הנכסים המשותפים.

ומשאיר בידיו של אביעד את החברות.

ובידיה של מירי את הנכסים הפרטיים.