ב-24.2 כרמל הואילה בטובה לכבד אותנו בנוכחותה. בדיוק ביום ההולדת של אבא שלה, ובדיוק שבועיים לפני יום ההולדת שלי. ימי הולדת בצל המשבר. אז חגגתי בצמצום ודווקא מהמקום הזה הרגשתי קצת ברת מזל.
למרות שהגוף לא קרוב ללחזור לעצמו. החלטתי שהפעם אני נותנת לו (לגוף שלי) את הזמן. לא יצאתי עם סקיני מבית החולים והבגדים שלי תלויים יפה על קולבים כשהפתקית של ה-XS צובטת לי בלב.
התחושה בבטן עדיין לא חזרה (כמויות של חומרי הרדמה), ושרירי הבטן מסרבים לשתף פעולה עם המוח.
אני מתעוררת עם גודש בחזה, והעיגולים השחורים מתחת לעיניים מנצחים גם 2 שכבות של מייק אפ.
כרמל לא נותנת לי לישון שעה רצוף, וייסורי המצפון שתמר מקנאה, גורמים לי לבכות 3 פעמים ביום לפחות (טוב אולי זה גם קצת ההורמונים).
והלקוחות שלי (שרובם מצויים במשבר הכי גדול של חייהם) ההורמונים שלי פחות מעניינים אותם.
אבל היי!!! יש לי ילדה בריאה, והגוף שלי מייצר מספיק חלב כדי לספק לה את כל מחסורה.
והיי!!! טרנינג של S-WEAR זה הרבה יותר נוח מג'ינס סקיני או שמלת קטיפה שזורת פנינים במידה XS שקניתי באומץ רב בחודש ה-9 להיריון ואמרתי לגיא: "עוד בחורף הזה אני נכנסת אליה".
והיי!! אנחנו גם ככה סגורים בבית ואין לי באמת לאן ללבוש אותה!!!
והיי!!! מי צריך תחושה בבטן כשיש תחושת אהבה שמציפה את הלב.
והיי!!!! שינה זה לחלשים!!!
ודווקא הלקוחות שלי הם אלה שמאפשרים לי (ואולי קצת כופים עלי) לנתק את כרמל מהחזה שלי ולנקות את הראש למשך כמה שעות לעשייה שאני באמת אוהבת. מיילים, כתבי טענות, החלטות, ובעיקר כתיבה. זה החמצן שלי. בכל יום אני מחכה לשעות האלה כדי לדבר עם הלקוחות, להשיב למיילים, לווצאפ מהם, לשוחח איתם ולתת להם מענה.
אז ברוח יום ההולדת ויום האישה!!! אני מאחלת לכל אותן נשים שהן גם אימהות וגם אוהבות את העבודה שלהן – תמשיכו לשלב בניהם, אל תדפקו חשבון למה שיגידו, אל תוותרו על הקריירה למען הילדים – הם יגדלו בכל מקרה, אתן לא.
שבת שלום.