רונן פתח את פגישת הזום שלנו במשפט: "את הניסיון האחרון שלי, לפני שאני מוותר על הילדים שלי".

ביקשתי ממנו להתחיל מההתחלה.

הוא אמר לי אני דווקא אתחיל מהסוף: אני יושב עכשיו במעצר בית בגלל שאשתי העלילה עליי שנגעתי באיבר מינה של בתי בת ה-4.

שאלתי אם זה נכון – הוא אמר: "אם לקלח את הבת שלי, זה אומר לגעת באיבר מינה, אז כן".

מה גרם לאישה שלך להאשים אותך בהאשמה כל כך חמורה?

התאהבתי באישה אחרת. וכשאשתי גילתה את זה, היא הבטיחה לי שאם אעזוב אותה, היא תדאג שאאבד את הילדים שלי.

וזה מה שהיא עושה כבר חודשים ארוכים, הורסת לי את החיים, ועל הדרך הורסת גם את הילדים.

היא הפיצה את השמועה השיקרית על ההטרדה המינית של מיה לכל עבר. עירבה את העובדות הסוציאליות ברווחה, את הגננת של הילדה, את החברים והשכנים. אבל השיא היה כשהגישה לבית המשפט בקשה להעביר את המפגשים עם "האב המסוכן" למרכז קשר. שם היא הפכה אותי לפושע, אנס ופדופיל והכל על מזבח הנקמה ועל חשבן נפשם של הילדים.

הפגישות במרכז קשר קשות, בכל פגישה הרגשתי כאילו אני נפגש עם זרים ולא עם הילדים שלי. זומבים שמתוכנתים על ידי אימם המסיתה.

הם הטיחו בי האשמות קשות, כאילו שכחו לגמרי שמספר חודשים קודם לכן (לפני שאמא שלהם גילתה שהתאהבתי באישה אחרת) הם ביקשו לצאת לקמפינג רק איתי, בלי אמא, כי אמא סתם מפריעה. הם התעקשו שרק אבא יקריא סיפור ורק אבא יקלח, כי עם אמא זה תמיד בצרחות.

כשחלמו חלום רע בלילה, הגיעו תמיד לצד שלי במיטה כדי לקבל חיבוק וביטחון. כשקיבלו 70 במבחן הראו רק לי והתחננו שלא אספר לאמא.

סיימתי את השיחה איתו והתחלתי לכתוב בקשה דחופה לקיום דיון דחוף בעניין הבטחת קשר בין האב לקטינים על רקע של ניכור הורי והסתה.  (זה נוהל מיוחד שמאפשר לוח זמנים מקוצר במקרים חריגים של ניכור הורי).

כעבור שבוע כבר עמדנו בפני השופטת. עורכת הדין של האם התפרצה וטענה בלהט על חומרת מעשי האב, ואיך הוא נגע לכאורה באיבר מינה של בתו בת ה-4, אירוע שבגינו שהה האב במעצר בית.

אפשרתי לה לרוקן את כל האוויר מהבלון שניפחה וביקשתי לחקור את האם על נסיבות האירוע.

השופטת הזמינה את האם לדוכן העדים והזהירה אותה: "את מוזהרת לומר את האמת ואת האמת כולה, ואם לא תעשי כן תהי צפויה לעונשים הקבועים בחוק".

ש: בת כמה הבת שלכם?

ת: 4

ש: במה את עובדת?

ת: אחות בבית חולים.

ש: את עושה משמרות?

ת: כן.

ש: מיה יודעת להתקלח לבד?

ת: לא.

ש: וכשאת היית במשמרת לילה מי נשאר עם הילדים?

ת: רונן.

ש: סמכת עליו?

ת: כן.

ש: מי קילח את ליה באותם ערבים שעשית משמרות לילה?

ת: רונן.

ש: מה כתבת בתלונה שהגשת למשטרה?

ת: שרונן נגע באיבר מינה של מיה בזמן שישנה אצלו.

ש: ו…?

ת: וזהו.

ש: על זה רונן ישב לילה במעצר ולאחר מכן שוחרר למעצר בית? מה עוד אמרת?

ת: אמרתי שאני חוששת שהוא פוגע מינית בילדה.

ש: ואת באמת חוששת? אני מזכירה לך שאת תחת שבועה לומר רק את האמת ואת האמת כולה.

ת: כן, אני חוששת.

סיימתי את החקירה. וביקשתי להעלות את האב לדוכן. השופטת הזהירה את האב לומר רק את האמת ואת האמת כולה, ואם לא יעשה כן יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק.

ש: האם נגעת באיבר מינה של מיה?

ת: כן.

ש: כמה פעמים?

ת: אם הילדה בת 4, מתקלחת בערך כל יום מאז שנולדה, תעשי חשבון. אמא שלי אמרה שכשמקלחים בנות צריך להקפיד שיהיה שם נקי.

סיימתי את החקירה. תודה.

האם מיד התלהמה ואמרה שהיא באמת חוששת. מיד הצעתי שנלך לבדיקת פוליגרף ושתוצאות הבדיקה יכריעו האם היא באמת חוששת שהאב מבצע במיה מעשים מגונים.

עורכת הדין של האם סירבה בתוקף.

לאחר שהבינה שעצם הסירוב, כמוהו כמו הודאה שהלקוחה שלה שיקרה, היא התחילה לתרץ את הסירוב באי אמינותה של בדיקת הפוליגרף.

השופטת קטעה את דבריה ואמרה, אני אסתפק בלסגור את התיק בלי לחייב את האם בהוצאות משפט גבוהות.

מוסר השכל: האם לא שיקרה, היא רק אמרה חצי אמת – האב באמת נגע באיבר מינה של מיה כשסיבן אותה במקלחת. ועל חצי אמת אמרו חכמנו ש"היא גרועה לעיתים מהשקר כולו".