השעה החשוכה ביותר היא זו שלפני עלות השחר.

כולנו קמנו הבוקר לבוקר שחור. עשרות אנשים שנמחצו למוות בחסות האמונה העיוורת לאלוהים. אני קמתי הבוקר לטלפון ממד"א: "שלום אני מדברת עם זהר גולן? יש לך סוג דם שיכול להתאים לכל הסוגים האם תוכלי לבוא לתרום?"

מבלי לדעת עדיין במה מדובר, כמובן שנרתמתי. כשישבתי שם בניידת התרומה חשבתי לעצמי כמה זה אבסורד. שנה שלמה אנחנו יושבים בבתים, סגורים שבועות ארוכים וצופים בהם בטלויזיה, חוגגים חתונות המוניות, מתאבלים בלוויות המוניות והלילה כשההמלצה התקפה היא התקהלות של עד 100 אנשים במרחב הפתוח, הצתופפו להם למוות מאות אלפים.

אבל משהו בי היה גאה. למרות הכעס על ההתנהלות (בעיקר של ההנהגה הכושלת שלנו) שלא מסוגלת לעמוד מול אותה קבוצה מורדת וממרידה, הצלחתי להתעלות על עצמי ולתרום.

האסון הזה הזכיר לי את הסיפור של מיכל. היא נישאה לאמנון בשידוך. אחרי 3 פגישות כבר חייבו אותה להינשא לו. לא באמת שאלו את דעתה. בגיל 24 כבר היו לה 5 בנות. היא רצתה להפסיק. היא לא נהנתה מהאימהות. הרגישה מכונה לייצור תינוקות. אבל הוא אמר שאם היא לא תביא לו בן הוא יכשל במצוות פרו ורבו.

המחשבה על להביא עוד ילד לעולם שבו אפשר לאכול עוף רק בערב שישי ושהבנות שלה יהיו גם הן מכונה לייצור תינוקות, גרמה לה לעשות מעשה.

היא קמה, ארזה תיק והלכה, שכרה דירת חדר בתל אביב . אמרה לעצמה שתתאפס ואז תוציא משם את הבנות. אבל כשחזרה אחרי שבוע, הצילינדר כבר הוחלף ועל הדלת הודבקו תמונות שלה לבושה בלבוש לא צנוע בבית קפה תל אביבי.

הסתבר שאמנון "שם עליה חוקר" והפיץ בקהילה את הבשורה שהיא חזרה בשאלה.

הופנו אליה מבטי נאצה ברחוב ואישה אחת אפילו ירקה עליה. היא הלכה לבית הספר של בנותיה, אבל הן לא הסכימו לדבר איתה. "את כבר לא אמא שלנו, בגדת באבא, בנו אבל הכי גרוע שבגדת באלוהים".

היא הגיעה אלי אובדת עצות. אני דואגת לבנות שלי, את לא מבינה מה קורה שם בתוך הקהילה הזו. אונס של ילדות קטנות זה דבר שבשיגרה.

צמרמורת עברה לי בגוף. יש לך הוכחות שאלתי. היא סיפרה שלפני בערך שנה אמנון הבחין שאחת הבנות קצת מתרופפת מהדת והוא החליט לשלוח אותה ל"טיפול" אצל הרב.

כעבור כמה מפגשים "אצל הרב" היא הבחינה שהילדה לא "כתמול שלשום". היא החליטה שהיא מכניסה מכשיר הקלטה לתיק של הילדה.

היא עשתה פליי והצמרמורת שחלפה בי קודם, כבר הפכה לרעד של ממש.

"אל תדאגי, הטיפול הכי טוב הוא מבפנים… את חייבת להרגיש את האצבעות שלי בתוך איבר המין שלך ואת חייבת לדחוף את האצבעות שלך לתוך פי הטבעת שלי".

מיכל הייתה מספיק חכמה כדי להקליט גם את אמנון כשהיא משמיעה לו את ההקלטה של הרבי "מטפל" בבת שלו.

"שלא תעיזי להוציא את ההקלטה הזו החוצה הוא פקד עליה, אם תעשי את זה ינדו אותנו מהקהילה". 

למחרת כבר היינו בבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להוציא את הבנות באופן מיידי מהבית. במזל נפלנו על השופטת הכי אמיצה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה שלא נשארה אדישה להקלטות של האבא שמתעלם לחלוטין מהעבודה שאונסים את הבת שלו, ודאגה שיתלוו אלינו שוטרים כדי למסור לאבא את צו ההרחקה מהבנות.

אחרי חצי שנה ראיתי אותה בבית קפה מתחת למשרד שלי יושבת בשישי בבוקר עם חמשת הבנות היפות שלה, כל אחת עם מכנס יותר קצר מהשנייה.

מוסר השכל: השעה החשוכה ביותר היא זו שלפני עלות השחר. לפעמים רק מתוך הבור הכי שחור בחיים שלך, את מוצאת הכוחות לצאת ולמצוא את האור.

שלום חנוך כתב:

"הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת
אני סומך על הגשם שימשיך לרדת
שיימשך הלילה, אהובתי אל פחד,
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"