כל לקוח שמגיע אלי אני מיד מבהירה לו שהשלב הראשון בניהול התיק יהיה שלב של משא ומתן. אני לעולם לא פונה מיד לערכאות השיפוטיות, מתוך אג'נדה ברורה שכל תיק ניתן לפתור במשא ומתן יעיל, הוגן ופשרני.
המקרה של שרה ניפץ לרסיסים את הגישה שלי. מול חיים לא היה ניתן לנהל משא ומתן. בטח לא משא ומתן הוגן.
חיים היה בטוח שהעובדה שהוא דאג לפרנסת המשפחה, במשך 35 שנות נישואיהם, שעה ששרה גידלה 5 ילדים, מקנה לו את הבעלות על כל הרכוש המשותף. למה? כי הוא עבד והיא "נשארה בבית".
מתך הקיבעון המחשבתי השגוי של חיים, הגשתי בקשה ליישוב סכסוך והגעתי ביחד עם שרה לפגישה ביחידת הסיוע. במשך למעלה מ-3 שעות הייתי עדה להתנהלות פרמיטיבית ופטריאכלית של חיים שמתאימה לתקופות אחרות בהיסטוריה. בטח לא בבית ספרי. הלב שלי (ושל העובדת הסוציאלית) יצא אל שרה.
3 שעות של הכפשות וזלזול שבהן נזרקו לעברה של שרה משפטים קשים – "כל החיים עבדתי ואת התבטלת", "את אפס", "לא שווה כלום", "תגידי תודה שאני מאפשר לך לגור בבית שלי", "אם את רוצה קחי את החברה וגם את המיליונים שהיא חייבות לבנקים" ועוד ועוד משפטים שיצאו מפה של אדם שככל הנראה לא החליף טיטול של תינוק מימי חייו ולא התמודד עם לילות ללא שינה בגידול 5 ילדים.
חיים, ככל הנראה, גם לא היה מודע להוראותיו הברורות של חוק יחסי ממון ולעובדה שלא משנה מה הייתה חלוקת התפקידים בבית, כאשר נפרדים (קל וחומר אחרי 35 שנות נישואין), כל מה שנצבר מתחלק בחלקים שווים בין בני הזוג.

בדרכי חזרה למשרד שרה התקשרה וביקשה "לבטל את הכל". אמרה שחיים הציע לה להמשיך לגור בבית ולשלם לה 2,500 ₪ בחודש למשך כל חייה, בתמורה לגירושין. איים עליה שאם תסרב הוא יעביר על שמה את החובות של כל העסקים.
הבהרתי לשרה שאין בכוונתי לאפשר לה להסכים להצעה כזו לפני שמבררים מה היקף הרכוש האמיתי.
הגעתי למשרד ומיד הגשתי לבית המשפט בקשה לקיצור תקופת עיכוב ההליכים והגשת תביעות באופן מידי. נימוקי בקשתי היו חשש להברחת נכסים.
התביעות הוגשו, ולצידן בקשות זמניות לתצהירים רכושיים וצווי גילוי מסמכים גורפים בהתייחס ל-10 שנים האחרונות, לרבות מרואה החשבון של החברה שבבעלותו, וצווים לכל הבנקים שקיימים במדינת ישראל.
כעבור שבוע החלו לזרום למשרדי כמויות אדירות של תדפיסי בנק מלא פחות 7 חשבונות בנק שונים בסניפים שמנוהלים הרחק ממקום מגוריהם. תדפיסים שחושפים התנהלות כלכלית של עסקים רבים והברחות כספים לבנק בשוויץ, לאורך שנים ובהיקף עצום.

כעבור שבוע נוסף הגיעו לידי גם המסמכים מרואה החשבון של חיים שחשפו חברה בע"מ ועסקים במחזורים של מיליוני שקלים בשנה.
מיד לאחר קבלת המסמכים הגשתי לבית המשפט בקשה להורות לחיים להגיש תצהיר רכושי המפרט את מלוא הרכוש שלו. ביקשתי וקיבלתי.
בתוך מספר ימים הגיש חיים תצהיר רכושי המפרט חברה בע"מ שמחזיקה בשטחים מסחריים, צי של רכבים ועובדים, עשרות חשבונות בנק בארץ ובחו"ל, שותפויות בעסקים מתחומים שונים, בעלות ב-3 משרדים, ובית דו משפחתי במושב במרכז הארץ שמושכרת מזה 5 שנים בשכירות חודשית של 7,000 ₪ בחודש שמופקדת לאחד החשבונות שרשומים על שמו.
בקדם המשפט, כאשר ביקשתי מהשופט מינוי אקטואר להערכת שווי מלוא הרכוש המשותף, היה לי ברור ששרה תקבל הרבה יותר מ-2,500 ₪ בחודש לכל ימי חייה. כי חשבון פשוט, בהנחה ששרה תחיה עד גיל 120, מביא לתוצאה שחיים היה משלם לשרה סך של 2 מיליון שקלים.
2 מיליון השקלים הללו, היו טיפה אחת קטנה בתוך אוקיינוס הנכסים שצייר חיים "כאוקיינוס של חובות" בפגישה ביחידת הסיוע.

מוסר השכל- אם מציעים לכם הצעות שנשמעות נדיבות מידי, תחשבו אולי מצבו של הצד המציע יכול לאפשר לפחות כפול.
תחתרו לפשרות! אבל אם אין ברירה, תנהלו הליך משפטי יסודי ומקיף.