ביום חמישי ניתן פסק דין חדש (והפוך) בעניין "בג"צ הבגידה" המפורסם.
מי שלא בקיא בפרטים – מדובר בזוג שהתגרש לאחר 30 שנות נישואין, בעקבות רומן ארוך שנים שניהלה האישה עם גבר זר.
בסיבוב הראשון של בג"צ, רוב שופטי העליון צידדו בדעתו של בית הדין הרבני, ולפיהן אישה שבגדה לא זכאית לזכויות בבית מגורים שנבנה על קרקע שקיבל הבעל בירושה.
כלומר, נעשתה הבחנה בין שלילת זכות לבין הענקת זכות. כלומר לא "חילקו" לאישה פרסים על כך שלא הייתה נאמנה.
ביום חמישי האחרון, הפך בג"צ את החלטתו וקבע כי אין שום קשר בין הבגידה ובין הזכות של האישה בדירת המגורים, שמגיעה לה מכוח חזקת השיתוף ארוכת השנים שנוצרה במהלך חיי הנישואין.
את דעתי בעניין הזה אני אכתוב בהזדמנות אחרת. אבל פסק הדין הזה ושבוע הגאווה הזכירו לי את סיפורם של שחר ונועה.
גם הם היו נשואים 10 שנים. הם היו הזוג הנוצץ עוד מימי התיכון. היו להם 2 ילדים. בגיל 37 , נועה שיתפה את שחר שהיא מנהלת רומן עם בחורה והיא רוצה לממש את נטייתה המינית.
שחר שהרגיש כאילו העולם חרב עליו, והבשורה נפלה עליו כרעם ביום בהיר, שלא לדבר על הפגיעה הקשה בגבריות שלו, פנה אלי וביקש להפעיל את כל התותחים הכבדים כדי לרסק אותה.
מיד הבהרתי לו שאני לא מנהלת הליכים משפטיים כדי לרסק אף אחד. ואני חושבת שגישור הוא עדיף.
פנינו לנועה בבקשה לנהל הליך של גישור כדי להגיע להסכמות הוגנות, אבל היא השיבה רעה תחת טובה והחלה במסע של הכפשות ותלונות שווא, תוך שהיא פורצת לביתו של שחר באמצע הלילה ומביימת סצינת אלימות מתועדת בטלפון הנייד שלה.
לאחר הלילה השני ששחר שהה במעצר, כבר דרשתי שיתקין מצלמות בבית.
בפעם הבאה שנועה התפרצה לביתו של שחר באמצע הלילה, "הביקור הלבבי" כבר היה מתועד, וצפייה בקלטת הדהים אפילו אותי (חשבתי שראיתי הכל). נועה ______ לא לאחר שהיא דאגה לגנוב ממגירת המסמכים את רישיון הקא נביס שניתן לו ככאבי גב כרוניים.
אבל זה לא הסתכם רק בזה, לילה אחד כאשר הילדים שינו אצלו, נשמעו פתאום דפיקות חזקות, בפתח הדלת המתינו 2 שוטרים ועובדת סוציאלית כשבידיהם צו חיפוש.
גם באותו ערב שחר ישב במעצר, עד שהצלחתי להשיג מחדש את רישיון הקאנביס שלו.
העובדה שנועה לא מחלה על נפשם של הילדים, אשר נאלצו להיות עדים לאבא שלהם אזוק ומובל לתחנת המשטרה, הוציא ממני את אותם תותחים שביקש שחר בתחילת הדרך.
בוקר למחרת כבר התייצבתי בבית הדין הרבני והגשתי תביעת גירושין כרוכה בתביעת משמורת, מזונות ורכוש.
בתביעות פירטתי לפרטי פרטים את הרומן המתמשך שנועה מנהלת עם אישה, את בית הקפה הקטן שהן פתחו ביחד, בצירוף תמונות של פירות ים (שרצים) שמוגשים בו, לא חסכתי גם בתמונות של הזוג המאושרות על משאית במצעד הגאווה כאשר הן ספק לבושות, ספק עירומות ולקינוח צירפתי תמלול הקלטת שיחה בין נועה לסוחר הסמים שלה, ממנה ניתן ללמוד על הרגלי הסנפת הקוק שלה.
שליח עד פתח הדלת מסר לנועה את המעטפה עמוסת המסמכים והראיות.
באותו ערב נועה כבר התקשרה לשחר וביקשה ממנו שימחק מיד את התביעות, כי אם לא היא תהרוס לו את החיים.
שחר קיבל ממני הנחיה שמעכשיו ועד להודעה חדשה, נועה מתבקשת להעביר דרכי כל מסר שהיא רוצה להעביר לו. ובאותו רגע היא נאלצה להתמודד רק מולי.
נפגשנו בבית הדין הרבני. היא הגיעה מלווה בבית הזוג שלה ובעורך דין שאני לא בטוחה מאיזה מצעד היא אספה, מה שבטוח שאת כמויות הקעקועים שלו, הוא לא הצליח/לא התאמץ להסתיר. וזה בטח לא השאיר על הדיינים רושם טוב.
בפתח הדיון הציע אב בית הדין, כי נגיע לפשרה ולפיה המשמורת תהא בידי האב ונוכח הכנסותיה הגבוהות של האם מעסק בית הקפה התל אביבי, היא תשלם לו מזונות בסך של 5,000 ₪.
נועה מיד סרבה והתלמה ואפילו כפרה בסמכותו של בית הדין.
באותו רגע נקבע מועד לדיון הוכחות ונפסקו מזונות זמניים בסך של 5,000 ₪ עד להודעה חדשה.
בסופו של דבר, נועה ושחר הגיעו לפשרה ולפיה הם ינהלו על הקטינים משמורת משותפת ללא חיוב מזונות.
אבל מוסר ההשכל בסיפור הוא שאם את גרה בבית מזכוכית, תשתדלי שלא לזרוק אבנים ובטח לא להסתובב יחפה. ואם כבר עשית את שניהם, אז אל תופתעי אם את נחתכת.
שבת שלום.
