אביב היה לקוח שכבש את ליבי מהדקה הראשונה. המשפט הראשון שאמר לי היה: "יש לך מטרה אחת והיא לסיים את הנישואין שלי בהסכם ולא בבית המשפט. כניסה לבית המשפט תהיה מבחינתי כישלון מוחץ".

הבטחתי לו שאעשה כמיטב יכולתי. אבל הבהרתי שאם הצד השני יבחין בפחד שלנו מפני בית המשפט יהיה זה כר פורה לסחיטה.

דפנה, אישתו של אביב, הייתה אחת הנשים החזקות שפגשתי בחיי. לפגישת המהו"ת היא הגיעה עם חליפה שחורה מחויטת, אודם אדום ושיער גולש בצבע בלונד.

היא הייתה מלאת ביטחון ולא נתנה לעורכת הדין שלה להוציא מילה.

הציבה את התנאים לפרידה והבהירה שאם לא הולכים בדרך שלה, הולכים לבית המשפט.

משמורת משותפת על הילדים, ללא חיוב מזונות. על בית המגורים עם המשכנתא הגבוהה, היא מסכימה לוותר, בתנאי שכל אחד יישאר עם הזכויות שלו ממקומות העבודה, חשבונות הבנק שרשומים על שמו ואת החשבון המשותף עם המינוס והמשכנתא הוא יעביר על שמו בלבד.

משהו בהצעה שלה הרגיש לי "מסריח". לא הגיוני שהיא "מנדבת" את דירת המגורים בכזו קלות. האינטואיציה שלי אמרה לי שהיא מסתירה משהו.

יצאנו מהפגישה ואביב אמר לי: זהר בואי נסגור. אמרתי לו: אביב זו הייתה רק יריעת הפתיחה, יש לפנינו דרך ארוכה. מלבד העובדה שניתן לשפר בהרבה את התנאים שהיא הציעה, אני לא סוגרת שום דבר לפני שאני רואה מסמכים.

הגעתי למשרד ומיד שלחתי לעורכת הדין שלה מכתב דרישה להצגת מסמכים. כדי לקדם את המו"מ נדרש לחשוף את כלל הזכויות הפנסיוניות, הסוציאליות ממקום עבודתה, חשבונות הבנק הרשומים על שמה ו/או בשיתוף עם צדדי ג' וכיוצ"ב.

בתוך מספר דקות עורכת הדין שלה השיבה לי מייל, כי אין בכוונתה להמציא לי ולו מסמך אחד, אם רוצים גילוי מסמכים הולכים לבית המשפט, אם רוצים לסיים יפה, לוקחים בשתי ידיים את ההצעה הנדיבה שהוצעה לו ונפרדים כידידים.

אביב התחנן לסגור את העסקה "המשתלמת" שהוצעה לו. אמרתי לו שאין סיכוי שבעולם שאני אסכים לזה לפני שאקבל את כל המידע.

התעוררתי בבהלה באמצע הלילה, ונזכרתי שקראתי השבוע בגלובס, שהחברה שבה עובדת דפנה חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם ענקית טכנולוגית אירופאית ושבזמן הקרוב היא עתידה להירכש על ידי ענקית טכנולוגיה אמריקאית.

תלוש השכר שהצליח אביב לצלם לי בחשאי, הצביע על ניכוי חודשי בסך של 10,000 ₪ בגין רכישת מניות ESPP, מניות שעתידות להפוך לכסף גדול לאחר השלמת עסקת המכירה של החברה.

הסברתי לאביב את משמעות העניין והבהרתי לו שקצת משא ומתן והיא תוותר על סכום כסף גדול נוסף. אבל הוא התעקש לקחת את ההצעה ולחתום על ההסכם בניגוד מוחלט לעצתי.

בשבוע שעבר הוא הגיע אלי למשרד וביקש "לפתוח את ההסכם". רציתי לצעוק "אמרתי לך", אבל יצא לי "מדוע"?

היא קנתה ג'יפ חדש של לנד רובר, הילדים סיפרו לי שעברה לדירת פנטהאוז בבניין מפואר על רכס הכרמל.

אני קורס תחת ההחזרים החודשיים של המשכנתא והילדים נמצאים רק אצלי. כל פעם יש לה תירוץ אחר להתחמק מלהיות עם הילדים.

אמרתי לו שהסיכוי לבטל את ההסכם הוא כמו הסיכוי שנבחרת ישראל תזכה במונדיאל. ושאני מציעה לו להתמקד במה שיש לו ולא במה שיש לה.

מוסר השכל:  עד שאין בידיכם את כל המידע על עוגת הרכוש המשותף שנצבר במהלך החיים המשותפים, אל תסכימו בשום פנים ואופן לחתוך אותה, כי אם אתם חותכים עוגה בחושך, יש סיכוי גדול שתקבלו את ה"חצי" הקטן.