כשהמציאות עולה על כל דמיון, זה משפט שאני אומרת לעצמי כל כך הרבה ביום יום שלי. אני הרי פוגשת מציאויות של אנשים. זו העבודה שלי.

אבל המציאות של שלומית הצליחה לפתיעה גם אותי.

רביעי בבוקר. השותף התל אביבי שלי ואני נכנסים לאולם בית המשפט. כאשר באולם כבר התיישבו ילדיו של המנוח ועורכי דינם, שותפי, אני ושלומית.

״בית המשפט״ קראה הקלדנית וכולנו נעמדנו, נתנו כבוד לשופט שנכנס לאולם. ״אתם יכולים לשבת״ הוא אמר.

התיישבנו, ואז הוא פנה לעורך דינה של דפנה – בת הזקונים של המנוח. אני מציע לך לחזור בך מההתנגדות לצוואתו של אביך הוא אמר לה.

קרצתי לשותפי הוותיק וזרקתי לו חיוך. והוא כתב על הפולדר הצהוב שהבאתי לנו: ״הוא אמר כרגע את דעתו על התיק?״

״כן״ – כתבתי – ככה זה עובד אצל השופט הספציפי הזה.

אבל השופט לא הסתפק רק בלהביא את דעתו הנעולה, הוא גם אמר: ״זה בדיוק היופי בשיטה של:

One family one judge (משפחה אחת – שופט אחד – הכוונה היא שכל התיקים של המשפחה מגיעים לאותו השופט. כך שהוא מכיר את הסיפור ולא צריך לשמוע הכל מהתחלה).

שנה בדיוק לפני שאבא שלך נפטר, את טרטרת אותו לכאן בפעם המי יודע כמה ובמו אוזניי שמעתי אותו אומר באולם שלי: ״הילדה הזו הורסת לי את הבריאות, היא רוצה לרשת אותי בחיים, לא מתאימות לה הבחירות הזוגיות שבחרתי בחיים״.

הכל כתוב בפרוטקולים, אני לא ממציא ובוודאי לא מסתמך על הזיכרון שלי.

שלומית ונתן הכירו בתחילת שנות ה-2000, מי שהכירה בניהם הייתה בכלל דפנה (בת הזקונים של נתן וזו שהגישה את ההתנגדות לצוואה).

שלומית היא אמא של חברה של דפנה מהצבא. לאחר שהוריה של דפנה התגרשו ואביה נשאר לבד, היא חשבה שיהיה לאביה נחמד להשתעשע עם בחורה שצעירה ממנו מהרבה.

שלומית היום בת 63, אבל כשהכירה את נתן הוא היה בן 60 והיא הייתה בת 42. גרושה כבר שנים ארוכות.

האהבה בניהם פרחה, היא עשתה לו טוב והוא עשה לה בדיוק אותו הדבר.

אבל ככל שילדיו של נתן הבינו שזו באמת אהבה ולא סתם שעשוע, חששם גבר וגבר. אבל נתן העביר מסר מאוד ברור, אם לא תקבלו את שלומית – אתם לא תקבלו כלום. וכך היה – נתן ערך צוואה ולפיה שלומית מקבלת את דירת המגורים המפוארת שממוקמת בפאתיי תל אביב (בצד הצפוני), ועוד מספר נכסי נדלן שקיבל בירושה מהוריו.

לארבעת ילדיו הוא הוריש מסה לא רעה של רכוש, ומגרשים בערים שונות באיזור המרכז, כמו גם חברה קבלנית. אבל דפנה החליטה שלשלומית לא מגיעה פרוטה מהנכסים של אביה.

היא בסך הכל הכירה בניהם כדי שלא ישעמם לו, מה פתאום היא השתלטה לנו על כל הרכוש.

השופט חזר על דבריו והציע לעורך דינה של דפנה לחזור בה מהתנגדותה לצוואת אביה המנוח, צוואה שבמו אוזניו ועיניו ראה שמשקפת נאמנה את רצונו.

נעמדתי והזכרתי לכל הנוכחים באולם שקיימת בצוואה ״תניית סילוקין״ (סעיף שקובע שמי שיתנגד לצוואה מאבד את חלקו בצוואה. למעשה הסעיף הזה הופך את הצוואה לצוואה על ״תנאי״ – היורש יקבל את החלק שמיועד לו בצוואה, רק בתנאי שלא יתנגד לה) ומעבר לזה, גם אם תתקבל התנגדותה של דפנה ביחס לצוואה הזו, ישנה צוואה נוספת שהוראותיה זהות. כך שלא משנה לאן פניה של דפנה יפנו, היא תיתקל ברצונו המפורש של אביה שהועבר במסגרת צוואותיו ואמירותיו המפורשות שנאמרו באוזניו של אותו שופט שבפניו אנחנו עומדים היום.

אבל עורך דינה של דפנה נעמד גם הוא ואמר: אני מבקש לקבל את יומה של מרשתי בבית המשפט ולכן אנחנו עומדים על  ניהול ההליך עד תומו וקבלת פסק דין. השופט קיבל את בקשתה של דפנה לצווי גילוי מסמכים רחבים וקבע דיוני הוכחות מיד לאחר הפגרה.

מבטיחה לעדכן.