פגיעה מינית
לביא הגיע היישר מדיון בבית המשפט לענייני משפחה. הוא היה מפוחד אחוז איימה ממש. החזיק בידיו 3 דפים מקומטים, כאילו ביקש להתכחש אליהם. הניח את הדפים על שולחני והישיר אלי מבט.
קראתי את הדפים. פרוטוקול דיון בבקשתה של מוריה לצו הגנה. הנוכחים בדיון: אשתו מוריה ובתם אלין בת ה-5.
הסיבה לצו ההגנה הייתה לא אחרת מאשר האשמה כי לביא מטריד מינית את אלין.
אני אחסוך מכם את התיאורים הקשים שמוריה תיארה באוזניהם של השופט ושל אלין הקטנה.
ומתוך הפרוטוקול ניתן היה ממש להבחין בכך שבשלב מסוים השופט התעשת, התפרץ לדבריה של מוריה וביקש מאלין הקטנה להמתין לאמא על הספסל מחוץ לאולם.
הצלחתי ממש לראות את הסיטואציה (מתוך הכתוב), שבה מוריה מתארת באוזניה של אלין דברים שלא קרו והשופט מבקש לשמור על נפשה בכך שמוציא אותה מהאולם.
בסוף הפרוטוקול הייתה החלטה שקבעה דיון למחרת.
רק כדי לסבר את האוזן – החוק למניעת אלימות במשפחה קובע, שדיון ראשון בבקשה לצו הגנה יתקיים במעמד הצד המתלונן בלבד ואז השופט מחויב לקבוע דיון במעמד הצדדים בתוך 7 ימים לכל היותר. מה שקורה בדרך כלל זה שנקבע דיון לאחר שבוע.
אבל במקרה הזה, השופט הבין שמדובר במקרה חריג והוא תיאם דיון כבר למחרת.
קראתי את הפרוטוקול 3 פעמים. ורק אז הרמתי את מבטי חזרה ללביא.
איך מתמודדים עם כזה רוע תגידי לי. ראו על העיניים שלו שהוא מרגיש אבוד. רוצה רק שתבלע אותו האדמה מרוב בושה. חשוב לי שתדעי שבחודשים האחרונים מאז שעזבתי את הבית, מוריה הפסיקה עם הכדורים שלה.
מאז הלידה של אלין התפרצה אצלה איזו מחלת נפש והיא לקחה כדורים שאיזנו אותה. אבל הבנתי מאחותה, שלאחרונה היא הפסיקה איתם. יש לי את כל המסמכים במייל, כי אני טיפלתי עבורה בהחזרים מהביטוח. זה ביטוח ממקום העבודה שלי.
3 מילים אמרתי לו: דורון, תפילה ומלחמה.
מה?! הוא צרח עלי. תגידי מה נסגר איתך? דברי איתי עברית בבקשה.
חייכתי. וזה עוד יותר עצבן אותו, אבל המשכתי. דורון זה אומר 2 דברים. אחד – ״פניי לשלום״ ושניים – זה שמאחורי הסיטואציה הזו מוסתרת מתנה שאתה עוד לא יודע עליה.
עכשיו הוא כבר ממש התעצבן, הרגשתי שאם אני לא דופקת איזו קללה על מוריה ומזדהה קצת עם העלבון שנגרם לו מהתיאורים הקשים העולים מהפרוטוקול, הוא זורק עלי כיסא.
אמרתי לו חכה, עוד לא סיימתי. הסברתי לך רק מילה אחת מתוך השלוש.
נו נו, הוא אמר לי בחוסר סבלנות.
תפילה היא אמונה – כלומר אמונה שמוריה היא לא רעה במהותה, אלא נסיבות החיים, אולי איזו מחלה נפשית או חרדות, הם אלה שהובילו אותה להגשת הבקשה וההאשמה ההזויה הזו.
טוב טוב… קדימה זהר תתקדמי בחייאת.
התעלמתי מדבריו והמשכתי כאילו לא נאמרו.
ומלחמה – מלחמה היא ריכוז כל החומרים הרפואיים על מוריה והדפסתם עוד היום, כדי שיהיו לנו לדיון למחר.
אנחנו אוספים את הנשקים הכי כבדים שלנו. כלומר מחר אתה ואני מגיעים לבית המשפט עם טנק, מחנים אותו במסדרון ונכנסים לאולם הדיונים עם ארטילריה שלא מביישת את צבא רוסיה, כולל נשק גרעיני וכימי שעלול למחוק אותה מעל פני האדמה. מבטיחה לך לביא, שאם מוריה לא תסכים לקבל ממני את המתנה שהכנתי לה, אני אשתמש נגדה באלימות שהיא לא חלמה עליה. אני אגרום לה להצטער, לא רק על היום שבו חשבה להעליל עליך עלילות שווא, אלא על היום שהיא נולדה.
האסרטיביות שלי גרמה לו להקשיב לי, לסמוך עלי וללכת בדרכי.
אז אנחנו מסכמים, דבר ראשון שפנינו לשלום. אין לנו שום כוונה להילחם במוריה. היא אמא של אלין ואת אלין אנחנו אוהבים ואנחנו רוצים עבורה אמא בריאה.
דבר שני אמונה – עד מחר אתה משנן כמו תקליט שבור, שזו הייתה התנהגות מתוך מצוקה ופחד ושמוריה לא באמת התכוונה לזה.
דבר אחרון – תסמוך עלי שאם זה לא יעבוד, אני לא מגיעה רק עם מחסנית ״בהכנס״, אלה אני עם כדור בקנה והכדורים שלי לא פוצעים, הם הורגים.
לביא חייך. ואני החזרתי לו קריצה.
למחרת בשעה 8:30 בבוקר, באתי לאסוף את לביא עם הטנק ונכנסנו ברוח סערה למסדרונות בית המשפט.
מוריה ישבה בספסל מחוץ לאולם (הפעם בלי אלין) וזרקה: ״הינה הבאת את אחת השרמוטות שלך כדי שתשקר בשבילך יא פחדן״.
לחצתי ללביא על היד ואמרתי לו: אל תעז להוציא מילה, תן לי לטפל בה.
הושטתי למוריה יד ואמרתי לה: שרמוטה זה השם השני שלי, אבל את יכולה לקרוא לי זהר.
היא הייתה בהלם. אפילו התביישה.
נכנסנו לאולם. השופט פנה אלינו כדי שנגיב להאשמות החמורות.
פתחתי בתודה. אמרתי לשופט שאני מודה לו על כך שגילה אחריות ותיאם את הדיון כבר להיום. המשכתי ואמרתי: ״יש לי כלל בחיים. כאשר נוהגים בי ברוע אני מחזירה טוב. אני מאמינה שרוע לא ממגרים ביותר רוע. אני מאמינה שרוע ממגרים רק בטוב״.
ואני לא כועסת על מוריה. להיפך. אני גם מאמינה שיש לה שדים בראש שבטוחים שלביא נוגע באלין. מטריד אותה מינית. אני בטוחה שמה שאני קראתי בפרוטוקול הדיון מאתמול, זה בדיוק מה שהשדים הכתיבו לה להגיד. אבל כולנו יודעים שבשדים האלה מטפלים באמצעות תרופות ולא בצווי הרחקה או תיקים פליליים.
אנחנו יכולים לירות עכשיו את יריית הפתיחה של מלחמת ״מוריה לביא״, על גבה של אלין הקטנה, שגם ככה נגרם לה כנראה נזק בלתי הפיך, כאשר שמעה את השדים של אמא שלה מדברים אתמול ובהזדמנות זו, אני רוצה להודות לכבודו, על כך שדאג להקטין את הנזק ולהוציא אותה מהאולם.
ואפרופו מלחמה, תאמינו לי שיש לי כאן את כל התיק הרפואי של מוריה. כי הפעם זה היה ״נגיעות בפושפוש של אלין״ (הקראתי מתוך תיאורי הפרוטוקול) ופעם אחרת (לפני 10 שנים) זה היה כאשר מוריה האשימה את אחותה על כך שניסתה לרצוח אותה.
ולשדים של מוריה יש דמיון מפותח. אבל לדעתי לא צריך לתת להם קיום וצריך למגר אותם. אני כמובן לא רופאה וגם כבודו לא.
השופט היה בהלם וגם מוריה.
הוא ביקש לעיין בחומר הרפואי שהבאנו איתנו. הוא קרא מספר דקות (בכוונה סידרתי בעמודים הראשונים את סיכומי הביקור הכי ״טובים״ ומפורטים). שתק ואז התחיל להכתיב החלטה:
- צו ההרחקה שניתן אתמול כנגד האב – מבוטל.
- ניתן בזאת צו לעריכת תסקיר מסוכנות ביחס לשני ההורים. שירותי הרווחה יגישו תסקיר בתוך 7 ימים מהיום. הצדדים ישתפו פעולה עם גורמים טיפוליים.
- כמו כן אני ממנה את דר׳ ….. לצורך עריכת חוות דעת בסוגיית ניכור הורי של האם כנגד האב.
- נפגש כאן בעוד שבוע לאחר הגשת חוות הדעת של דר׳… והתסקיר.
וכך היה – שבוע לאחר מכן נפגשנו שוב. הפעם היו גם עובדת סוציאלית והדר׳ שמומחית בתופעת ניכור הורי.
דרך חוות הדעת גילינו שהתלונה וצו ההרחקה היו רק קצה הקרחון. שכבר חודשים ארוכים אלין עוברת שטיפות מוח ותמרון תודעה כנגד אביה, כאלה שהוגדרו על ידי המומחית כהתעללות בקטין ממש.
לביא קיבל על אלין משמורת זמנית מלאה. מוריה הופנתה לטיפול פסיכיאטרי ונקבעו מפגשים במרכז קשר למשך חודשיים.
אני הבטחתי ללביא שעוד יבואו ימים טובים יותר. ואז זימזמתי לו את השיר … ״גם בשעות החשוכות של הלילה תמיד יהיה כוכב קטן שיאיר לך את עצמך, את הדרך הבייתה. כי תמיד הכי חשוך לפני הזריחה.״
את הכוכב שלי זהר. תודה. הוא אמר לי. נתן לי חיבוק והתנצל על כך שצרח עלי כשביקשתי ממנו לתת למוריה מתנה.
