מכירים את שיחות החניונים? מסוג השיחות האלה שמותירות אותנו עם מחשבות, כי הן תמיד נקטעות לפני שהן מסתיימות באמת.

בשישי שעבר הייתה לי אחת כזו עם חבר מהלימודים.

הוא שאל אותי למה אני מגיעה מחיפה ללמוד דווקא בבר אילן.

אמרתי לו שיש לי חזון לכתוב סמינר שונה והרגשתי שדווקא פה אני אצליח להגשים אותו. כי יש פה מרצים אמיצים שאולי יסכימו לזרום איתי.

הוא הביט עלי במבט סקרן. ואז הטלתי את הפצצה. תחשוב רגע על ״מתן צו לביצוע הפלה״.

לקח לו רגע להבין מה אמרתי. ״תגידי לי את השתגעת?״

מה הכוונה צו להפלה? הוא שאל. צו להפלה. בדיוק כמו שזה נשמע. גבר ואישה יוצאים לדייט, מקיימים יחסי מין בשביל הפאן ואז האישה נכנסת להיריון.

במצב כזה – אם האישה לא רוצה את הילד, היא עושה הפלה ולא צריכה לקבל אישור מאף אחד (גם אם הגבר כןרוצה את הילד).

חשבת פעם מה קורה במצב שבו הגבר (חלילה) לא מעוניין בהיריון, לא מעוניין בהבאתו של  ילד מאישה שהוא הכיר במקרה.

התשובה היא – זַבַּ"שׁוֹ. למה?! כי התמזל מזלנו (הנשים) וניתנה לנו שליטה מוחלטת על פס הייצור שנקרא ״חיים״.

״הוא לא רוצה ילד, שישים קונדום״. תקף אותי החבר מהלימודים. תגידי לי מה נסגר איתך?! את אישה, איך את מסוגלת לדבר ככה?

אמרתי לו – דווקא בגלל שאני אישה. קשה לי להישאר אדישה אל מול המקרים הקשים שמגיעים אלי למשרד. אל מול גברים חסרי אונים שאין להם שום שליטה על מצב משנה חיים כמו ילד בניגוד לרצונם.

ויותר מזה אני אומר לך – כשהם מגיעים אלי, הם עדיין לא יודעים, שבנוסף לעובדה שהם הולכים להפוך לאבות בעל כורכם, הם גם עתידים להיות הכספומט של אותה אישה למשך 21 השנים הבאות.

במילים אחרות הפאן ההוא של אותו ערב, הולך לעלות להם בערך מיליון שקלים.

מבטו של החבר התחיל להשתנות. הבחנתי איך פתאום הוא חושב על כל אותן הפעמים שהוא קיים יחסי מין ללא קונדום, או אולי על הבנים שלו, שעדיף להכניס להם לכיס קונדום כבר מעכשיו.

אבל עזבו רגע את הקונדום ועזבו רגע את האמון שנשבר בין גברים לנשים, או את יחסי הכוחות המעוותים.

בואו נדבר רגע על הילד.

בואו נקרא לילד בשמו – אורי.

אורי הוא הבן של סער. הבן שסער מעולם לא פגש.

סער הוא חבר שלי מתקופת התואר הראשון. הוא למד מנהל עסקים ואני משפטים. כשהיינו בשנה השלישית של התואר, אני כבר עבדתי במשרד עורכי דין לענייני משפחה.

באחת ההפסקות הוא ניגש אלי וביקש לדבר איתי רגע ביחידות. הוא נראה מבוהל. אמר לי שהוא בבעיה. באותו רגע אני לא בטוחה שהוא ידע את עוצמת הבעיה. הכנסתי מישהי להיריון. לרגע לא כל כך הבנתי. כי זכרתי שהוא נתן לי הזמנה לחתונה שלו.

אמרתי לו שזה בקטנה, והחתונה ממש קרובה ותמיד אפשר להרחיב קצת את השמלה וחוץ מזה שבחודשים הראשונים גם ככה לא רואים כלום. מקסימום היא לא תוכל לשתות אלכוהול בחתונה.

הבחורה שהכנסתי להיריון היא לא אשתי לעתיד.

לפני חצי שנה הייתי עם חברים בקוסטה ריקה והייתה שם איזו ישראלית פצצה בת 35, שלא הורידה ממני את העיניים. זרמתי זהר, הוא אמר את זה בנימה מתנצלת.

מה שקורה בחו״ל, נשאר בחו״ל. ניצלתי דקות אחרונות של רווקות.

היו לנו כמה לילות מהסרטים. בלילה הראשון שמתי קונדום. בלילה השני, היא אמרה שהיא נוטלת גלולות וביקשה בלי קונדום. האמנתי לה זהר.

אתמול התקשרה אלי עורכת הדין שלה והודיעה לי שהבחורה הזו בהיריון ושאלה אם אני רוצה להגיע להסדר לפני שהיא מגישה תביעת מזונות לבית המשפט.

״זהר את חייבת לעזור לי, אני מתחתן עוד שבועיים״. הייתי מת למחוק את האירוע הזה.

מיד עשיתי את החישוב. חצי שנה אחורנית, זה אומר ש-3 חודשים מהיום סער (שהוא בעצמו ילד) הופך להיות אבא.

סער התחתן. אבל הפחד שיתק אותו, הוא לא היה מסוגל להרוס לאשתו את חווית החתונה. היא חיכתה לזה כל כך הרבה זמן.

חודשיים לאחר החתונה (חוקי הטבע מדויקים להפליא), בעיצומה של תקופת מבחנים, הופיע שליח בפתח ביתו של סער.

הוא התקשר אלי וביקש שאבוא. ״אני לא מסוגל לפתוח לבד את המעטפה״.

הגעתי ופתחתנו מעטפה עמוסה בדפים שעתידים לשנות לנצח את חייו.

תביעת מזונות, תביעת משמורת וסעד דחוף למזונות זמניים. קראנו ביחד עשרות עמודים שגוללו את אותה חוויה מזדמנת מקוסטה ריקה, מנקודת מבט שונה לחלוטין.

מאז חלפו 10 שנים. סער ואורי מעולם לא נפגשו, אבל בכל פעם שסער פוגש אותי, הוא מבקש להציץ בפרופיל של האמא דרך חשבון הפייסבוק שלי, כדי לבדוק מה שלום הילד שלו.

ילד שדומה לו 2 טיפות מים. ילד בן 10 שמעולם לא הכיר את אבא שלו, מעולם לא הכיר את האחים שלו.

ילד שהגיע לעולם כתוצאה ממרמה, מהפרת האמון הבסיסי שנדרש להתקיים כשיוצרים חיים.

כעבור שנתיים נולד לסער בן מאשתו.

חוק היקום הבסיסי ולפיו חרא תמיד יצוף מעל המים, עבד (לצערו של סער) גם במקרה שלו. בחלוף שבועיים מהלידה, הגיעו בדואר ספחי תעודת הזהות החדשים. בספח של אשתו הופיע שם של ילד אחד ובספח של סער הופיעו שניים.

את שיחת החניון חתמתי עם המשפט: ״לבעיה ראדיקלית נדרש פתרון ראדיקלי״.