Skip to Content Contact Us

אישה נחושה

אישה נחושה

הסיפור של נעמה הלקוחה שלי הוא אחד הסיפורים הכי הזויים ששמעתי בחיים שלי.

כששמעתי אותו פעם ראשונה לא האמנתי. אבל נעמה, שמיררה בבכי במשרדי, הבטיחה לי שהיא תוכיח לי שכל מילה שמתארת את הסיפור שלה תואמת אחד לאחד את המציאות.

נעמה וליאור הכירו במרכז הבינתחומי בהרצליה (היום זה נקרא אוניברסיטת רייכמן).

שניהם סיימו תואר ראשון בראיית חשבון.

עבור נעמה הלימודים שם היו הגשמת חלום, היא מימנה לעצמה את שכר הלימוד במלואו, בעוד שאצל ליאור המצב היה שונה לחלוטין. הוריו מימנו עבורו את שכר הלימוד וגם את כל דמי המחייה, לרבות רכב חדש שנרכש לכבוד קבלתו של בן הזקונים ללימודים.

נעמה סיימה את התואר בהצטיינות. היא הייתה הסטודנטית ״החרשנית״ שכולם רוצים לשבת לידה במבחן, חכמה ויפה אבל שקטה וחסרת בטחון.

משום מה ליאור הצליח לכבוש את ליבה. הוא לא היה התלמיד הכי חכם או הכי יפה בכיתה, אבל הוא בהחלט היה כובש.

משהו באסרטיביות ובביטחון שהוא שידר, עשו לה את זה לגמרי.

עוד לפני שסיימה את התואר, כבר התקבלה להתמחות באחד המשרדים מה-TOP 5, פירמה עולמית מפורסמת. לעומת זאת, ליאור ניסה להפעיל קומבינות באמצעות הוריו, אבל בסופו של דבר נאלץ להשלים עם הסירוב, ולהסתפק בהתמחות במשרד קטן.

את מבחני המועצה נעמה עברה ב״סיבוב הראשון״ כשהייתה בחודש 8, בעוד שליאור עבר את המבחן ב״סיבוב השלישי״ כשלבכורה שלהם מלאו שנה.

בדיוק ביום ההולדת וחגיגות ההצלחה של ליאור, נעמה גילתה שהיא שוב בהיריון.

היא הודיעה לליאור שהיא רוצה לעשות הפלה, שהפער קטן מידי ושהיא כבר סגרה לילדה גן לשנה הבאה, כדי שהיא תוכל לחזור לעבוד במשרד שבו עשתה התמחות.

״הישיבה בבית לא עושה לי טוב״. היא אמרה לו.

ליאור התחנן על נפשו, בכה יום ולילה וביקש מנעמה שתשאיר את ההיריון. הוא אמר שאבא שלו מסדר לו עבודה במשרד אצל חבר שלו ושהוא מבטיח לעזור לה.

Img 2030

אבל הבטחות לחוד ומעשים לחוד.

נעמה נאלצה להישאר בבית עם הבכורה עוד חצי שנה, וזה לא סוד שלבקש לחזור לעבוד עם בטן של חודש 7 זה חסר סיכוי.

כך יצא שהיא נשארה בבית במצטבר 3 שנים. וכשהודיעה לליאור שעכשיו היא מתחילה לעבוד, הוא דרש (הפעם ממש לא ביקש) שזו תהיה משרת אם – ״לא הבאנו ילדים לעולם כדי שהגננות יגדלו אותן״. הוא אמר לה.

נעמה ניסתה לעמוד על שלה, והבהירה לו שאם הוא רוצה לטפל, הוא מוזמן להישאר, שהיא חוזרת למשרד שמצפה לה.

והיא באמת התחילה לעבוד שם במשרה מלאה, אבל ילדים קטנים שנכנסים לגן, זה מעבדת חיידקים אחת גדולה והמשמעות היא ״לוּפ״ בלתי נגמר של ימי מחלה. הבוס שלה היה גמיש, איפשר לה לעבוד מהבית והוסיף לה גם יום מחלה נוסף בכל חודש, אבל זה לא הספיק, וכשביקשה מליאור שיגבה אותה, הוא הזכיר שהמליץ לה ללכת על משרת אם.

היא נאלצה לעבוד בלילות כדי להשלים את הפערים, ולמרות שהחסירה המון, היא עדיין הצליחה לעמוד ביעדים ואפילו לגרוף מחמאות, וככל שהיו מרוצים עליה יותר בעבודה, ככה ליאור החריף את ההתנהגות מולה. הוא פיתח ממש אובססיה ביחס לעבודה שלה והרגיש שהוא ממש עושה הכל כדי שיפטרו אותה. הוא לא לקח שום חלק בטיפול בבנות, הוא היה בורח בבוקר ואפילו לא מציע לפזר אותן במסגרות וחוזר אחרי המקלחות של הערב.

תמיד היו לו תירוצים, יש המון עבודה, דוחו״ת של סוף שנה, ״הפילו עלי משימה כשהייתי בדרך החוצה״ ועוד ועוד תירוצים, כך יצא שנעמה הרוויחה יותר ממנו ובתחום של הבנות הוא לא היה מעורב בכלל.

נעמה התעסקה בשלה, ככל שליאור היה יותר רע אליה, ככה היא הייתה יותר נחושה. נחושה להצליח בעבודה ונחושה להסתדר בלעדיו. וליאור. ליאור החריף את ההתנהגות שלו והיה מתוסכל יותר ויותר מהיעדר הצורך והתלות שלה בו.

יום אחד, נעמה עדכנה את ליאור שהוא צריך לחזור עד 19:00 כי עדי (חברה שלה, שגם עובדת איתו באותו המשרד) חוגגת יום הולדת בפאב ושהיא רוצה שהוא יארגן את הבנות במקומה, כדי שהיא תוכל להתארגן בנחת.

אבל ליאור, כמו ליאור, הגיע בשעה 19:29 וגם לא ענה לטלפונים שלה.

הוא ניסה לשכנע אותה שתוותר, ושכבר מאוחר. אבל נעמה התעקשה שהיא חייבת אוויר שהיא גם אוהבת את עדי ולא נעים לה.

נעמה התארגנה בזריזות ויצאה, היא הבטיחה לעצמה ששום דבר לא יהרוס את הערב שלה. היא כמובן הגיעה אחרונה, והתיישבה איפה שנשאר מקום, ליד חברה של עדי שהיא בכלל לא מכירה. בחורה חביבה, ״דברנית״ שהתעקשה לפתח איתה שיח.

שאלה אם היא נשואה וכמה ילדים יש לה, ומתוך כבוד נעמה זרמה איתה ושאלה אותה אם גם היא נושאה.

הבחורה החביבה, אמרה שהיא חדשה במשרד, אבל היא בדיוק התחילה שם קשר עם מישהו. בחור מקסים שהיא מרגישה שזה הבחור שהיא חיכתה לו כל השנים. נו אז למה את מחכה?, נעמה פלטה בשביל הנימוס. הוא בתהליך גירושין, היא השיבה. אני מחכה שיסיים את העניינים שלו ואז.

הבנתי שאשתו עושה לו את המוות ומסרבת לשחרר.

נעמה מיצתה את השיחה ושקעה בטלפון. בזווית של העין היא ראתה שה״חביבה״ קיבלה הודעת וואטסאפ ושהתמונה בעיגול האייקוני הייתה לה מוכרת.

היא התעלמה, אמרה לעצמה שהיא מדמיינת, אבל בהודעות הבאות, היא כבר לא הצליחה להתעלם מזה שליאור בעלה, הוא הבחור שמופיע בתמונה שבעיגול.

היא החלה שוב שיחה, והתנצלה על כך שהייתה לא מנומסת קודם, פשוט היה לה איזה עניין בבית.

אז מה את מספרת לי על הבחור שלך מהמשרד, היא ניסתה לדובב אותה. קוראים לו ליאור, הוא רואה חשבון במשרד שלנו, כמו שאמרתי, יש לו 2 בנות ואישה מכשפה, אגואיסטית שכל מה שמעניין אותה בחיים זה רק העבודה שלה.

נעמה הרגישה שהיא עוד שנייה עומדת להתעלף, היא החזיקה את עצמה ולגמה שלוק מים.

הן אפילו החליפו טלפונים וקבעו להיפגש. נעמה החליטה שבשלב הזה היא לא מתעמתת עם ליאור וממתינה לזמן המתאים.

היא קבעה איתי שיחת ייעוץ וביקשה שאלווה אותה בתהליך הגירושין.

בפגישה היא אומנם מיררה בבכי, וכששאלתי אותה למה היא בוכה, היא אמרה שהיא לרגע לא עצובה על זה שהוא בגד בה. שיהנה היא אמרה לי, אני אפילו לא מקנאה. אני בוכה כי אני מרגישה מטומטמת. שהוא ניהל רומן מתחת לאף שלי ואפילו לא הסתיר את זה בעבודה. כולם ידעו חוץ ממני.

כבר באותה פגישה פתחנו הליך של ישוב סכסוך, ולמעטפה של הזימון של בית המשפט הכנסנו גם תמונה של הבחורה החביבה.

וזהו.

ליאור הבין את הרמז, מיד הודה והתחנן (שוב) על נפשו כדי שנעמה תסלח לו. אבל זה היה מאוחר מידי, הרכבת של נעמה יצאה מהתחנה, ובדיעבד הבחורה ״החביבה״ עשתה לה טובה גדולה שגרמה לה להבין שעדיף בלעדיו.

כשליאור הבין שנעמה עומדת על גירושין ושאפילו לא מצפה למזונות, רק שיעוף לה מהחיים, בסיוע של ההורים שלו, הוא נאלץ לשתף פעולה ולחתום על הסכם גירושין כולל.

ועל זה נאמר – נסתרות הן דרכי האל.

שבת שלום.

אולי יעניין אותך גם

שנה טובה זה לא איחול- זו החלטה

החלטות הן שם המשחק בחיים שלי. אני אלופה בלקבל אותן. בעבודה, בחיים, עם הילדות, עם המשפחה ואפילו עם החברים. חדות בקבלת החלטות במצבי לחץ, היא

אתגר הילד הראשון

כששירה הגיעה להתלמדות כברמנית במשמרת של סהר, הוא לא הצליח להבדיל בין קמפרי לאפרול מרוב התרגשות. למרות ששירה הייתה ״קלולס״ לחלוטין ומוטוריקה לא היה הצד

חוקי הלב של ניוטון

חוקי הלב של ניוטון החוק הראשון של ניוטון אומר שכל גוף יתמיד במצבו, יישאר במנוחה או ימשיך לנוע בתנועה שוות מהירות ובקו ישר כל עוד

התקווה מתה אחרונה

התקווה מתה אחרונה חשבתי הרבה על המשפט הזה. משפט עוצמתי ששמעתי לראשונה במסע לפולין. איש העדות שהצטרף אלינו למסע, סיפר שבזכות התקווה הוא שרד את

חמות או לא להיות

חמות או לא להיות איתן ואלינה הכירו בטכניון. היא הייתה קופאית במזנון והוא סטודנט לתואר שני בהנדסת תוכנה. היא עשתה לו פרפרים בבטן. הוא לא

מי, מה, מתי ואיפה

מי, מה, מתי ואיפה לעיתים יש תחושה שמוסד הנישואים הוא כמו מֻקְצֶה. כשכל העולם מתפתח, ואפילו את הרופאים כבר מחליפים רובוטים שממיינים את החולים למחלקות

ווטסאפ
Back top top