״חכי רגע.. אני חייבת לשאוב כדי להקל על הגודש״ אמרה לי עופרי, והוציאה משאבת חלב ידנית מתוך צידנית קטנה, הכניסה אותה מתחת לחולצה הרחבה שלבשה ושאבה קצת חלב מכל שד.

היא שאבה ובכתה. הדמעות פשוט זלגו על לחייה בלי שליטה. היא ממש התייפחה.

בשלב מסוים היא לקחה נשימה עמוקה, שלפה את המשאבה הידנית מחולצתה, הכניסה אותה לצידנית ביחד עם הבקבוק שהיה מלא במספר טיפות בודדות של נוזל צהבהב, הוציאה את הטלפון שלה מהתיק והראתה לי צילומים של תכתובת. בצילומים הופיעו תכתובות של בעלה עם בחורה.

תכתובות בהן הוא מחמיא לבחורה ללא הרף על ההופעה שנתנה לו כמה שעות קודם לכן,  כאשר הייתה לבושה בבגד הגוף האדום שקנה לה. בעוד הבחורה משתפת בהתרגשותה לקראת המפגש הבא וכמה שהיא מתגעגעת לריח שלו. וחותמת בתמונה שלה חופנת את שדיה, לבושה בבגד גוף תחרה בצבע אדום.

זו הייתה תכתובת קשה. במיוחד כאשר מדובר בבעלך ועל אחת כמה וכמה שאת קוראת את התכתובת הזו שבועיים אחרי לידה של תאומים.

״7 שנים ניסינו להיכנס להיריון״. היא המשיכה. ״כבר לא זכרתי מי או מה הייתי לפני המסע אל עבר התינוק המיוחל.״

״ויניב.. הוא היה הבעל המושלם״. היא עצרה לרגע, לקחה נשימה עמוקה, כאילו ביקשה לעצור את הדמעות לפני שמתפרצות מתוך עיניה.

״הוא תמך והיה סבלני והבטיח לי שהוא יהיה איתי ויאהב אותי גם אם לא יהיו לנו ילדים לעולם״.

ואז זה קרה, הגיעו 2 הפסים המיוחלים. וגם במהלך ההיריון עופרי נאלצה להיכנס למצב מאוזן כבר מהחודש הרביעי ועד הלידה. יניב סעד אותה. שלא נדבר על יחסי מין, שבכלל לא היו כאופציה. אבל הוא נשבע שהכל בסדר, שהוא כל כך אוהב אותה ומוכן להמתין בסבלנות כמה זמן שצריך.

״אבל מסתבר שבזמן שהוא מכר לי סיפורים על סבלנות״, היא שוב התפרצה בבכי קורע לב, ״הוא התפרק אצל הזונה הזו שמתלבשת עבורו בבגדי גוף אדומים מתחרה״.

בשלב הזה היא כבר לא התאמצה לעצור את הדמעות.

אז אם אני מבינה נכון, שיקפתי לה, אתם נשואים 11 שנים, מתוכם 8 שנים אתם ב״מרוץ לתינוק״, ב-6 חודשים האחרונים את במצב מאוּזן ועכשיו גם נוזלת, מחלב, מדמעות, מהורמונים וממה לא.

את תקועה עם 20 קילו שלא יצאו מהגוף שלך ביחד עם התינוקות, לפחות לא כמו שהבטיחו לך, ועוד בערך 7-8 תפרים באזור שכבר מזמן לא סקסי ויותר פתח מילוט של תינוקות. ובכל התקופה הזו, יניב סועד אותך, סבלני, מפנק, מכיל ואוהב אותך.

היא מביטה בי במבט ספק כועס, ספק אשם. ושואלת: ״מה את מנסה לומר לי?״ שאני אשמה בזה שהוא בגד בי עם הזונה הזו?״

״לא״! אני משיבה לה. ״אני רק אומרת ששני תינוקות קטנים ונוזליים שתלויים רק בך, יכולים לקחת לך את שעות השינה, את הסקס אפּיל, את הגוף היפה והחזה העומד שהיו לך, את הספונטניות ועוד ועוד… אבל הם לא יכולים לקחת לך את חופש הבחירה״.

באותו רגע נזכרתי בקטע מתוך הספר ״סיפור על אהבה וחושך״ של עמוס עוז (עמ׳ 194). קטע שבו מספר עוז על מכתב שכתבה אימא שלו, מכתב הסבר על החופש לבחור איך לשחק בקלפים שנתנו לך.

״אז נכון, 7 שנים של זריקות בבטן, 20 קילו אקסטרה, תפרים, חלב מטפטף, הורמונים ו-2 תינוקות בו זמנית״. אמרתי לה.

״וואלה… קלפים לא משהו בכלל ואותם אני בטוחה שלא את בחרת. יש נשים שנכנסות להיריון בשנייה, וחוזרות לסקיני מיד לאחר מכן. המשכתי. אבל היופי הוא – שיש לך חופש מוחלט לבחור איך לשחק בקלפים שחילקו לך.

״יש מי שישחק באופן יוצא מן הכלל בקלפים לא כל כך טובים, ויש מי שמבזבז ומפסיד הכל אפילו אם קיבל קלפים נפלאים.״

וזה כל היופי, כתב עמוס עוז בספרו: ״החופש איך לשחק, תלוי גם הוא באופן אירוני במזל, בסבלנות, בתבונה, באינטואיציה, בהעזה. הרי גם תכונות אלה הם קלפים שמחלקים לנו לפני המשחק״.

״אז מה נשאר לנו?״, הוא מוסיף, ״לא הרבה, נשאר לנו. בסוף החופש לצחוק ממצבנו או להתאבל עליו, להשתתף במשחק או להסתלק, לנסות פחות או יותר להבין מה יש ומה אין, או לוותר ולא לנסות להבין, בקיצור – הבחירה היא בין לעבור את החיים האלה בערנות או במין נמנום.״ כך כתב עוז בספרו.

״ועכשיו עופרי, את צריכה לבחור אילו מהלכים את עושה עם הקלפים שלך.״ אמרתי לה.

״אם את נותנת לזונה הזו עם בגד הגוף האדום לנצח אותך, או שאת נלחמת בה בגבורה אפילו שהקלפים שקיבלת לא משו בכלל.״

הבחנתי בניצוץ בעיניים שלה. והפעם אלה לא היו דמעות.

למחרת עופרי התקשרה אלי בבכי היסטרי, היא שיתפה אותי שעימתה את יניב עם ההודעות שראתה. ובניגוד לכל מה שהבטחתי לה, הוא הודה בפניה שהוא מאוהב בבחורה עם בגד הגוף האדום ושהוא רוצה להתגרש.

ביקשתי ממנה להגיע אלי שוב.

היא הגיעה מפורקת עוד יותר מהפעם הקודמת. כאילו עשו לה ״ווידוא הריגה״.

ועכשיו מה תבחרי עופרי? לצחוק או להתאבל? ואם תבחרי להתאבל, הקדמתי אותה, מה יצא לך מזה?  קחי את הקלפים שלך, את הילדים המדהימים שחיכית להם כל כך הרבה ותשחקי עם מה שיש לך בצורה יוצאת דופן.

וכך היה…

במו״מ ניצלנו טוב טוב את רגשות האשם האיומים שיניב הרגיש כלפי עופרי, וקיבלנו תמורתם מזונות גבוהים מאוד, וויתור על חלקו בבית המהמם במושב (כולל התכולה, כולל האח, כולל החימום הריצפתי), קיבלנו גם התחייבות לשאת במלוא הוצאות הילדים (חוגים, קייטנות, שיעורים פרטיים וכו׳), ואפילו מימון של מטפלת, במידה ועופרי תרצה לחזור לעבודה, גם אם זה מהבית.

השבוע אישרנו את ההסכם בבית המשפט הצפוני, והדבר שגרם לי את תחושת הניצחון הגדול, חרף הקלפים הגרועים, היא שעופרי ויניב הצליחו להישאר חברים אחרי המשחק המעייף שעבר עליהם ב- 11 שנות הנישואים שלהם.

אז תזכרו ש… אולי אין לכם שליטה על הקלפים שאתם מקבלים, אבל בהחלט יש לכם את חופש הבחירה באיזה אופן לשחק איתם. וגם אם היה לכם ״סיבוב״ לא משהו, אל תצאו מהמשחק, כי יש מצב שהסיבוב הבא הוא זה שיוביל אתכם לניצחון. כי כל עוד אתם במשחק, יש לכם סיכוי לנצח.