שקית ההפתעות
אלעד בן 38 ואביבית בת 41 הגיעו במטרה לערוך הסכם ממון לפני חתונה. אביבית חיפאית במקור ואלעד גדל ביבנה.
שניהם גרים בתל אביב מאז שהשתחררו מהצבא. לכל אחד מהם זכויות פנסיוניות, דירה בבעלותו (לאביבית בחיפה ולאלעד בראשון לציון) ולאלעד היו גם כמה מטבעות ביטקויין.
הם ביקשו לשמור על הפרדה ביחס לנכסים הללו.
שאלתי מה לגבי נכסים שנצברים לאחר החתונה, והאם הם רוצים לאחד חשבונות בנק או להמשיך להתנהל בחשבונות נפרדים.
אלעד התחיל לזוז בכיסא באי נוחות ואמר: בוודאי שממשיכם בחשבונות נפרדים.
התגובה שלו העלתה בי חשש שהוא לא מגלה את כל האמת ביחס לכל מה שיש לו, אבל הרפיתי בשלב הזה.
אז אחרי שהסדרנו את כל העניינים הטכניים, נעבור ״לחלק האומנותי״. אמרתי. ושאלתי אותם כמה ילדים הם רוצים. אביבית מיד קפצה ואמרה: שלושה.
״ברחה״ לי הרמת גבה בלתי נשלטת ואמרתי לה: אמרת לי כרגע שאת בת 41, מתי תספיקי להביא 3 ילדים? לכל הפחות זה ייקח לך 3 שנים ואם הכל ״ילך חלק״. היא חייכה ואמרה שיש לה ביציות מוקפאות.
עבור אלעד זו הייתה הפתעה מוחלטת. גם סוגיית ההקפאה וגם רצונה ב-3 ילדים.
הקפאתי 3 ביציות. היא אמרה. הבהרתי לה שמהניסיון שלי (ויש לי לצערי) אין הצלחה של 100% ולכן חשוב שהיא לא תצפה.
אבל זה בהחלט חשוב שיהיה בניהם תיאום ציפיות לגבי כמה ילדים ושאני חושבת שעדיף קודם ״לנסות לבד״ מבלי ״לבזבז״ את הבייציות המוקפאות. יכול להיות שיופתעו.
הסכמנו על ״דד ליין״ שאחריו פונים לעשות שימוש בביציות המוקפאות והמשכנו הלאה לאפשרויות היציאה מתל אביב.
כל אחד מכם מחזיק בדירה על שמו. אבל אתם בכל זאת גרים בתל אביב. איפה אתם רואים את החיים שלכם אחרי שיגיעו הילדים?
אלעד אמר, עד שיגיעו אלוהים גדול. בואי נכנס קודם להיריון ואז נחליט.
הבהרתי לו שההוראות הרכושיות בהסכם הן ההוראות הזניחות, שבדרך כלל הבעיות מתחילות דווקא על מה שלא ניתן לפתור בכסף. כמו למשל בקרבת איזו אמא תגורו אחרי שהילדים יוולדו.
אביבית מיד אמרה שזה ברור שהיא תרצה לעבור לגור בחיפה, ליד אמא שלה. אבל אלעד (שבמקור בכלל מיבנה, וספק אם הוא ביקר פעם בחיפה, הוא רק יודע שיש שם גנים באהים ואחלה חומוס) לא תכנן לגדל את הילדים שלו בחיפה ובוודאי לא להעתיק לשם את חייו. אביבית זרקה שהוא צריך ללמוד להתגמש.
״הוא יכול להוציא אותי מדעתי לפעמים״ היא אמרה. למשל אם יש לנו איזה אירוע ביום שני, הוא בחיים לא יוותר על שיעור הגיטרה שלו. ויעשה שמיניות באוויר כדי לא לבטל. תסבירי לו שכשיש ילדים, הצרכים שלהם באים לפני התחביבים המטופשים שלו.
שמתי לב שאלעד מתחיל למצות את הפגישה ושמבחינתו אפשר לחתום רק על ההוראות הרכושיות וללכת.
אבל אני לא ויתרתי. ובוודאי לא הרשתי לעצמי לתת להם להתחתן ולהביא ילדים, מבלי לתאם ציפיות.
שאלתי בעדינות אם הם חשבו על אופציה של נישואים ״לא מונוגמיים״. פתאום ראיתי את העינים של אלעד נפתחות. ידעתי שזה יפיג את המתח.
הם הסתכלו אחד על השנייה ולא הצליחו להסתיר את ההפתעה מהשאלה.
אביבית השיבה שהיא מעולם לא חשבה על אופציה כזו, אבל היא מודה שהיא לא ממש שוללת.
אלעד התפרץ ואמר: ״רגע רגע, לא הבנתי, את מתכוונת לסקס עם אחרות״.
למשל. עניתי.
אני רק העליתי את זה כאפשרות. אני יכולה לומר לכם שרוב הזוגות מתנגדים לרעיון הזה. אבל יש גם כאלה שזורמים עם הרעיון.
אמרתי שהם לא חייבים להחליט עכשיו, והסברתי שאם יחליטו להכניס להסכם שלהם הוראות בנושא הזה, אז הם צריכים להשיב על 3 שאלות: מי, מה ואיפה.
מי– או יותר נכון מי לא. כלומר האם זו יכולה להיות מישהי קרובה שאנחנו מכירים, או רק מישהי שאין לצד השני שום קשר אליה.
מה– מה מותר ומה אסור, האם מותר סקס בלי קונדום למשל.
ואיפה – האם מותר להיפגש במקומות ציבוריים, בחדרי אירוח או רק ברכב?
שניהם חייכו וממש לא פסלו את האפשרות.
בשלב הזה נפרדנו, לא לפני שביקשתי מהם שיחשבו על כל מה שדיברנו ושלפגישה הבאה יבואו עם כיוון.
כמה שעות אחרי שהם יצאו ממני, אלעד התקשר. הוא שיתף אותי שההתנהגות שלו לאיחוד חשבונות בנק נובעת מכך שיש לו ילד בן 10, שנולד כתוצאה מסטוץ, שהוא משלם מזונות חודשיים. ושהוא פשוט לא יודע איך לספר את זה לאביבית.
שאלתי אותו ממה הוא מפחד. ״מזה שהיא תבטל את החתונה בגלל זה״. הוא השיב.
שאלתי אותו ממה הוא יותר מפחד – מביטול החתונה או מגירושין.
מגירושין. הוא אמר.
תסכים איתי שילד הוא לא חפץ ולא ניתן להסתיר אותו לאורך זמן? תסכים איתי גם שאם אביבית תעזוב אותך בגלל הילד, אז אתה מעדיף שהיא תעשה את זה עכשיו ולא אחרי החתונה, או אחרי שיוולדו לכם ילדים?
הוא בהחלט הסכים איתי.
הם חזרו אלי אחרי שבוע ופתחו את הפגישה עם תודה.
תודה על זה שפתחת לנו ערוץ לתקשורת ממש טובה. בכיף. השבתי להם.
ואז אביבית שיתפה אותי ששיעור הגיטרה השבועי שעליו הוא לא מוכן לוותר בעד שום הון שבעלום, הוא בעצם מפגש שבועי עם הילד שלו.
ושהשבוע היא הצטרפה אליו למפגש.
אביבית שיתפה אותי בהתרגשות שאחרי שהיא ראתה את הקשר המדהים שיש לו עם הבן שלו, עכשיו יותר מתמיד היא רוצה שהוא יהיה אבא של הילדים שלה.
בפגישה הזו כתבנו ביחד את האמנה הזוגית שלהם. את הציפייה שיש להם אחד מהשנייה, כתבנו את העתיד ואת שותפות הגורל.
לפני סיום, חשוב לי להבהיר משהו. כי קיבלתי המון תגובות על הסרטון שהעליתי בנושא של הסכמי טרום נישואים.
המטרה של ההסכמים הללו היא תיאום ציפיות, צמצום הפתעות, התמודדות אחראית עם מחלוקות שהחיים מזמנים לנו.
אני לא אומרת שההסכמים הללו הם תרופת קסם, וגם לא פתרון כל הבעיות והם בטח לא מונעים במאה אחוז מלחמות.
אבל אני כן אומרת, מתוך ניסיון בזוגיות שלי, שהבעיות מתחילות כאשר מצפים שדברים יסתדרו מעצמם, כאשר מטאטאים את הבעיות מתחת לשטיח, מתוך ציפייה שהם יפתרו מעצמן.
אז יש לי סוד, לא רק שהן לא נפתרות, אלא שההזנחה מחמירה אותה ומובילה בקו ישיר לגירושין.
זה כמו שלעולם לא תמשיכו לנסוע ברכב כשהנורה של המנוע נדלקת, או שתישארו אדישים כאשר גילו לכם סרטן, ככה אל תזניחו את מערכת היחסים עם בן הזוג שלכם, ואל תתעלמו מנורות אדומות שמופיעות. מערכות יחסים הם בדיוק כמו מערכות של רכב, או של גוף האדם והן זקוקות לתחזוקה ותקשורת על בסיס קבוע.
אסיים במשפט יפה ששמעתי בקורס זוגיות: ״בזוגיות (ובכל מערכת יחסים אחרת) במקום לטפס על עץ, עדיף להישאר בגובה שיח״.
